21 מיליון חוואים בהודו כבר לא צריכים לשלם את ההלוואה שלקחו מהבנקים כדי לגדל את תוצרתם. המדינה הגדולה בהודו, אוטר פראדש, הודיעה לפני שלושה ימים כי תוותר על חובות של החקלאים עצמם, בשווי של כ -5.6 מיליארד דולר.

יותר מ 21 מיליון חקלאים קטנים שבבעלותם 2 דונם ומטה של קרקעות, ייהנו מההקלה. מספר החקלאים הקטנים בהודו גדול מאוד, וזה בעקבות מדיניות של הממשלה להעניק שטחים חקלאיים למשפחות עניות בשנות ה-60. הסיפור נשמע טוב? לא כל כך.

משפחה חוזרת לביתה אחרי יום עבודה בשדה בהודו (צילום: AP Photo/Anupam Nath).

החקלאים, הנמנים עם המעמד הנמוך, צריכים כל שנה מחדש לקנות את הזרעים מחברות החקלאות הגדולות. החברות האלו גובות מחירים מופקעים, והחקלאים, כדי לקנות את הזרעים, לוקחים הלוואות מהבנקים בריביות גבוהות מאוד. על פי דו"ח של ממשלת הודו, 52% מהחקלאים הקטנים בהודו נמצאים בחוב, שיהיה להם קשה להחזיר.

בראיון לאתר החדשות ההודי, rediff news אומר העיתונאי, והמדען המומחה למדיניות מזון, דוידנר שארמה, כי רק חקלאות יכולה להציל את הכלכלה ההודית. "הצורך של חקלאים קטנים בעזרת המדינה עם החובות לבנקים קיים כבר 20 שנים, ועם המשבר הכלכלי האחרון, הוא התגבר. זה בגלל כלכלה פגומה. המשבר מתרחש לא בגלל מה שקורה בחווה, אלא בגלל התנאים שמחוצה לה.

"הממשלה רוצה להבטיח שהאינפלציה תישאר נמוכה" טוען שארמה, "היא עושה הרבה כדי לסייע למגזר העיסקי, אבל האיכרים משלמים את המחיר. קובעי המדיניות גם בתקשורת, מאמינים שצריך לדחוף את החקלאים מחוץ לאזורים הכפריים אל האזורים העירוניים. הם מאמינים שזה יוביל לצמיחה, זו מחשבה שהבנק העולמי הטביע בנו."

"החקלאים ההודים זורקים עגבניות על הכביש כבר 20 שנים, אבל עדיין יותר זול לייבא עגבניות עבור ייצור קטשופ מאשר לקנות אותן. משמעות הדבר היא שתוצרת הודית הולכת לפח."

בעקבות המצב, עלה מספר מקרי ההתאבדות אצל אותם חקלאים שלא הצליחו להחזיר את החובות הגדולים שנוצרו אצלם. שארמה טוען כי חרף המצב והעלייה במספר ההתאבדויות, החקלאים לא מתאגדים למחאה רחבה משום שהם מפוצלים אידיאולוגית, "קובעי המדיניות מנצלים את המצב הזה, החקלאים משמשים רק שתי מטרות – בנק הצבעות, ובנק אדמות."

הממשלה ההודית בחרה להתערב ולשמוט חובות של חלק מהחקלאים. אולם, אין ספק כי פתרון זה אינו מתייחס לעומק הבעיה, אלא פותר אותה בצורה נקודתית. ההודים כבר שמטו את חובות החקלאים הקטנים בשנת 2008, בשל אותה בעיה, ואז מדובר היה על 17 מיליארד דולר ל-40 מיליון חקלאים ברחבי הארץ.

המרווחים הגדולים מהמציאות הזו הם הבנקים, שלא יכלו לבקש עסקה טובה יותר. החקלאים הקטנים לא מחזירים להם את החובות, אז המדינה עושה את זה בשבילם. כלכלנים הודיים ופקידים בבנק התבטאו בתקשורת בשבוע שעבר, וכפי שדווח ב CNN אמרו שהמצב "מעודד תרבות של אי החזרת חובות אצל החקלאים". למעשה, זאת מציאות ידועה מראש, מאחר והחקלאים לא יכולים להתקיים בלי ההלוואות האלו, והבנקים נותנים אותן בידיעה גמורה שזה המצב ושהמדינה היא זו שתחזיר להם את ההלוואות, תוספת לריביות גבוהות.

"אנחנו מאמינים כי אם תהיה תפוקה גבוהה יותר, וניצול מייטבי של השדות – מצב החקלאים ישתפר. אך הבעיה היא לא של פרודקטיביות, אלא של הכנסה" טוען שארמה, "ב-45 השנים האחרונות שכרם של המורים, החוקרים, אנשי העסקים, ועובדי ממשלה עלה בעשרות אחוזים, אך של החקלאים כמעט ולא השתפר. אציג לממשלה תוכנית,  לפיה שכר חקלאים יעמוד על 18,000 רופי לחודש."