בסדרת פוסטים זו אפרסם בימים הקרובים מאמר שכתבתי על רשתות לחדשנות חינוכית ככלי לשינוי עומק חברתי. הפוסטים יפורסמו, לצורך הנוחות בלבד, בחמישה חלקים. לאחר מכן, אעלה גם את המאמר המלא בשלמותו. להלן החלק הראשון, בו איני עוסק ישירות בחינוך אך בוחן את תופעת האינטרנט: האופן בו נוצרה, מנוהלת ומתנהלת מבחינה עסקית כביטוי לשינוי פרדיגמה ביחס להמצאות משמעותיות נוספות שקדמו לה. זאת, כבסיס לדיון בשאלת השפעתן של רשתות בכלל כמרכיב הולך וגובר בחיינו, כאשר האינטרנט הינו רק דוגמה בולטת לתופעה זו. 

האינטרנט כביטוי לשינוי פרדיגמה

כולם מכירים את יתרונותיה של רשת האינטרנט ומשתמשים בה ללא הרף בתחומים רבים של חיינו. חדירתה של רשת האינטרנט לחיינו הייתה כ"כ מסיבית ורבת היקף, עד כי נדמה שאין דרך ממשית לדמיין היום את חיינו בלעדיה. הדברים נכונים במיוחד מאז הופעת הסמארטפונים, שהפכו את השימוש באינטרנט לדבר שאינו מצריך אפילו מחשב או ישיבה במקום מסוים. הדור שנולד לתוך עידן הסמארטפונים כבר מקבל כמובן מאליו את הרעיון שבכיסו מצוי מחשב המאפשר לו להתחבר מכל נקודה, בכל רגע נתון ולכל צורך אל מאגר בלתי מוגבל של מידע, אנשי קשר ואינטראקציות חברתיות. מכאן, שהשימוש באינטרנט משנה לבלי היכר את האופן בו אנו מתקשרים, צורכים ידע ואפילו חושבים. מדובר בשינוי פרדיגמה כולל ולא רק בהמצאה נוספת שרלבנטית או מועילה לחיינו ברמה כזו או אחרת. ישנן לא מעט המצאות במהלך ההיסטוריה ששינו את הרגלי הפעולה שלנו בתחום מצומצם שבו המצאות אלו הפכו למועילות, אך מעטות מבין ההמצאות הללו שלא רק שינוי את האופן שבו אנו משתמשים בהן כשלעצמן, אלא את האופן שבו אנו מתקשרים ותופשים את העולם בכלל- שינוי כולל וטוטאלי (כמעט) בכל תחום הנוגע לחיינו. העולם שלפני ואחרי האינטרנט אינו אותו עולם, ומאז המצאת הסמארטפון- אדרבא.

במובן זה, שינוי הפרדיגמה שעידן האינטרנט מביא איתו קשור למה שאנחנו יכולים לכנות כ-'חדשנות', כלומר: יכולת הסתכלות חדשה על המציאות, ולא רק המצאה של מוצר חדש. האופן שבו עידן האינטרנט מהווה ביטוי לפרדיגמה חדשנית קשור לשלוש שאלות הנוגעות לאופן בו היא הומצאה, לבעלות עליה ולמי שמנהל אותה. שלוש שאלות שהתשובה להן ביחס לאינטרנט שונה לחלוטין מהאופן בו אנו רגילים לענות עליהן ביחס לעידן שקדם אליה:

• מי המציא את האינטרנט?

בעידן המודרני, הבנוי במידה רבה על עקרונות הנאורות ובו הושם דגש מרכזי על 'הגאון' היוצר האינדיבידואל, התפתחה התפישה שהמצאות הן פרי מאמץ של אדם פרטי, אינדיבידואל בעל יכולות ייחודיות, שהוגה ומתנסה במעבדתו בניסויים ורעיונות חדשניים, ובסופו של תהליך ממציא משהו בכוחות עצמו. התפישה הקפיטליסטית-אינדיבידואליסטית, שהתלוותה לעיקרון זה, מקדשת את יכולת ההמצאה האישית של האדם גם כמניע להנעת הכלכלה, ולכן קיבעה את הרעיון שהמצאות אישיות מביאות לרווחים אישיים, כלומר: הסיבה שאדם ירצה מלכתחילה לפעול למען המצאה של דבר מסוים היא כלכלית בעיקרה- הרצון להתעשר ולגרוף רווחים לכיסו הפרטי. כך נוצרו במאות 18-19 שורה של המצאות שנרשמו על שמו של ממציא מסוים (הדוגמה הבולטת לכך היא תומאס אדיסון, ממציא הנורה החשמלית שהפך למדען המצליח בתקופתו) וקיבעו את הפרדיגמה לפיה המצאות הן עניין אינדיבידואלי, והמניע והדחף להמצאתן הוא רווח פרטי. זאת על אף שבפועל, במהלך ההיסטוריה, רוב ההמצאות נתפשו כמאמץ קולקטיבי של חברה או תרבות מסוימת ולא של אדם בודד.

המצאת האיטרנט היא דוגמה מובהקת, וכמעט יחידה במינה בעידן המודרני, לפיתוח שאינו רשום בדיוק על שמו של אדם ספציפי שרשם עליו 'פטנט' וגרף רווח נאה מכך (על אף שאם היו מזהים בזמנו את הפוטנציאל העסקי העצום שקיים בהמצאה זו, אולי זה היה משנה את פני הדברים). כיום, אין הסכמה ברורה לגבי השאלה: 'מי המציא את האינטרנט?' והדעות חלוקות בעניין[1]. כיצד יכול להיות שאחת ההמצאות המוצלחות בהיסטוריה מבחינת מידת ההשפעה והפופוליריות שלהן (ואולי אף המוצלחת והפופולרית ביותר) אינה רשומה על שמו של אף אדם ספציפי?עובדה זו מאתגרת את הפרידגמה המקובלת של המדע והתקופה המודרנית, כפי שראינו לעיל, ומציבה במקומה פרדיגמה חלופית, שלא מבוססת על מאמץ ומוטיבציה פרטנית, אלא דווקא על תהליך של יצירה משותפת, שאינו משויך לאדם ספציפי (גם אם תהליך זה לא נעשה באופן מסודר ע"י קבוצת אנשים הפועלת אחת עם השנייה באופן מודע).

• מי מנהל את האינטרנט?

בהמשך לתפישה שלפיה המצאה היא עניין אינדיבידואלי, התגבשה בעידן המודרני התפישה שלכל ארגון או יוזמה צריך להיות מנהל אחד מוגדר האחראי לכלל המערכת שמטרתה לפתח את אותה יוזמה או מטרה לשמה הוקם הארגון. המנהל נתפש כסמכות היררכית כללית, שעומד בראש פירמידה שמרכזה בקודקוד, ומשם גם מגיעות ההוראות או הפקודות המאפשרות את ניהולו השוטף של הארגון או פיתוח היוזמה. התפישה ההיררכית הזו אינה חדשה בהיסטוריה האנושית, אך היא הפכה לאידיאל ולמובנת מאליה בתוך העולם ההיררכי המבוסס על ריכוז עוצמה, סמכויות ומשאבים כתנאי הכרחי להצלחתו של ארגון או יוזמה.

האינטרנט, לעומת זאת, מבוסס על תפישה ארגונית הפוכה לחלוטין: הוא אינו מנוהל ע"י אף אדם ספציפי. אין לו מנכ"ל, ואין בו אדם האחראי על קבוצת עובדים שמתחתיו עליה הוא מטיל את מרותו ואליו הם אחראים להישמע. לכאורה, נראה שהאינטרט הוא 'ג'ונגל' כאוטי לחלוטין, ולכן לא ברור איך הוא מצליח להתנהל ולהתפתח מדי יום, להגדיל את עוצמתו ולהגיע אל אנשים בכל קצוות תבל. מה שברור הוא כי אין אדם אחד, וגם לא קבוצת אנשים ספציפית, שאחראית למהלך הזה מתוקף סמכות שקיבלה מגורם חיצוני. אין גם מנהיג או 'נשיא' שנבחר ע"י משתמשי האינטרנט בבחירות דמוקרטיות. זאת על אף שבפועל כמות המשתמשים באינטרנט גדולה מסך כל יבשת אסיה, ואולי אף למעלה מכך. אם כך, כיצד הוא מצליח להמשיך ולהתנהל?רק בזכות העובדה שהוא מבוסס על פרדיגמה שונה, והעובדה שאנשים התרגלו לחשוב ולתקשר באופן שטוח-רשתי במקום באופן פירמידאלי-היררכי. בעולם הבנוי על היררכיות מוסכמות ומקובעות, ארגון כה גדול המקשר כמות כה גדולה של בני אדם לא היה יכול להתקיים לאורך זמן ללא גורם סמכות מרכזי. אך באינטרנט הדבר אפשרי בזכות העובדה שהוא בנוי דווקא על העובדה שהתקשורת בין אנשים בתוכו אינה מתווכת, קבועה או בעלת כיוון אחד מוגדר מראש, אלא דווקא חופשית, דינמית, רבת כיוונים ומשתנה ללא הרף. בעולם כזה, הרעיון של אדם אחד המרכז את כל סמכויות הניהול לעצמו נראה כחסר היגיון ובלתי אפשרי ממילא.

• מי הבעלים של האינטרנט?

בתפישה המקובלת, כל המצאה או יוזמה בעלת מימד רווחי צריכה להיות בבעלות של אדם או קבוצה קטנה, אשר המניע להשקעה שלהם באותה יוזמה הוא הרצון לגרוף רווחים. ברשת האינטרנט, לעומת זאת, אין שום בעלות פרטית של אף אדם או קבוצה ספציפיים, על אף הרווחים הגדולים שהפעילות באינטרנט גורפת לגופים עסקיים המשתמשים בה בצורה מסוימת[2]. על כן, אי הבעלות של רשת האינטרנט, ועובדת היותה מנוע כלכלי מרכזי לגופים מסחריים רבים ולא לגורם אחד, על אף היותה ההמצאה הרווחית ביותר בהיסטוריה בסופו של דבר, מהווה אף היא אתגר של הפרדיגמה המקובלת ביחס לשאלת הבעלות הפרטית כמרכיב הכרחי בהצלחתה של יוזמה המגיעה מהשוק החופשי.

ראינו כאן כי ישנם שלושה גורמים מרכזיים ההופכים את האינטרנט למערכת שונה באופן מהותי ממערכות שקדמו לה, ולהמצאה שמאתגרת הנחות יסוד רבות שלנו לגבי האופן שבו אנו מתקשרים, צורכים מידע ומסתכלים על העולם[3]. האינטרנט הוא אחת מההמצאות המוצלחות והפופולריות בהיסטוריה (ואולי המוצלחת והפופולרית ביותר), על אף שלא הומצא ע"י אף אדם ספציפי; הוא ההתארגנות האנושית הגדולה והתוססת ביותר והמשתנה במהירות הגדולה ביותר, על אף  שאינו מנוהל באופן ריכוזי ע"י אף אדם או קבוצה; וככל הנראה הוא היוזמה הרווחית ביותר בהיסטוריה, על אף שאינו בבעלות של אף אדם ספציפי; שלושת המרכיבים הנ"ל מהווים יחדיו מסגרת רעיונית חלופית לתפישה ההיררכית-ריכוזית, שאולי מתאימה יותר לתקופות אחרות בהיסטוריה אך לא לעידן בו אנו חיים. במקום תפישה זו, רשת האינטרנט מעמידה תפישה ביזורית, פתוחה ו-'שטוחה' יותר. אלו מהווים הסבר מדוע רשת האינטרנט מהווה הצלחה כה גדולה וגורם כה משפיע על חיינו, לא למרות הגורמים הנ"ל אלא דווקא בזכותם. מכאן ואילך אפשר לחשוב על השינוי הפרדיגמטי הזה ביחס לתחומים נוספים, כגון חינוך.

[1]כפי שמקובל, ככל הנראה האינטרנט התפתח במתכונתו הראשונית לצורך תקשורת פנים בצבא האמריקאי בזמן מלחה"ע השנייה, אך עברו שנים רבות עד שהרעיון של תקשורת רשתית בין מחשבים הפכה לדבר מובן מאליו. בתקופתנו, יש הטוענים שאל גור המציא את האינטרנט אך יש לכך גם גרסאות אחרות. בכל מקרה, אין הסכמה גורפת בעניין זה, כמו שיש לגבי העובדה שאינשטיין הוא אבי תורת היחסות, לצורך העניין.

[2]חברות ענק כמו פייסבוק, גוגל וכד' מגלגלות רווחים עצומים מהשירותים אותם הן מציעות למשתמשי האינטרנט, אך במקביל מספקות את רוב שירותיהן בחינם. בכל מקרה, עיקר הצלחתן של חברות אלו הוא בעצם היותן תשתיות המאפשרות תקשורת חופשית המקשרת בין כלל המשתמשים ברחבי העולם או נגישות חופשית וחינמית למידע.

[3]ההנחה המקובלת בעניין זה מדברת על העולם בעידן הגלובלי כ-'עולם שטוח' (מושג שטבע העיתונאי והסופר האמריקאי-יהודי תום פרידמן), כלומר עולם בו הגבולות הגיאוגרפיים הופכים ליותר ויותר חסרי משמעות מבחינת האופן בו אנו תופשים את העולם. לאינטרנט יש חלק מרכזי בהתפתחות זו, בשל היכולת שלה לבטל את מימד הזמן והמרחב שמהווים את הבסיס לתפישה, המדע ואורח החיים המודרני.

לחלקו השני של המאמר