האינטרנט האלחוטי נחשב בקרב חובבי הטכנולוגיה לאחת ההמצאות המלהיבות של תקופת חיינו, בשביל רבים אחרים, האינטרנט האלחוטי כאילו היה כאן מאז ומתמיד. בעולם המחובר בו אנו חיים, כאשר כמעט בכל בית אפשר למצוא נתב אל-חוטי וכמות המכשירים המשתמשים בוי-פי כבר נאמדת במאות מיליונים ממחשבים ניידים ועד מקררים חכמים. מה שבטוח הוא שהאינטרנט האלחוטי שינה משהו באופן בו אנו חיים.

התפיסה של אל-חוט קיימת עוד מלפני המאה הקודמת והיא כלי מרכזי בהתפתחות אמצעי התקשורת. שידורי רדיו ושידורי טלוויזיה שעוברים באוויר, ומגיעים לאנטנות שעל הגג שלנו ומשם למקלט הרדיו או הטלויזיה. שינוי מעניין החל להתרחש בשנות ה-70 כאשר היה ברור לכולם שטלוויזיה ורדיו משודרים כאותות באוויר ואילו הטלפון עובר בחוט, התפיסה התהפכה עם הטלפון הסלולרי שהגיע בסוף שנות ה-80 והביא את האפשרות לשוחח מכל מקום ללא תלות בקיר ודווקא הטלוויזיה הפכה לטלויזיה בכבלים עם כניסת חברות הכבלים הראשונות לשוק בתחילת שנות ה-90 והביאה איתה ערוצים רבים יותר ממה שיכולנו לדמיין, כפי שאפשר לראות בסרט האלמותי "כבלים" מ-92. היפוך מושלם.

האינטרנט היה אפשרות של בריחה למרחב גדול יותר, עם זאת הוא היה כבול לכבל שחיבר את המחשב והמודם 33.6 שלנו לתשתית של בזק.

אבל דווקא האינטרנט, האפשרות להיות מחובר לכל מקום בעולם באופן מבוזר, הביא בשורה חדשה. בשביל מי מאיתנו שנולד בשנות ה-80, האינטרנט בשבילו הוא מסכים שחורים של "135" ואיסור חמור לגלוש בשעות הצהריים, כי שיחות הטלפון יקרות יותר בשעות האלה. בשביל מי שנולד לפני זה הרעיון של מחשב ביתי הוא בכלל שינוי מדהים ממחשב בגודל של חדר באוניברסיטה, חירור כרטיסיות ותור של שבועות כדי לקבל שעה לעשות כמה חישובים או סתם להדפיס תמונות אסקי על נייר עם חורים בשוליים. האינטרנט היה אפשרות של בריחה למרחב גדול יותר, עם זאת הוא היה כבול לכבל שחיבר את המחשב והמודם 33.6 שלנו לתשתית של בזק. האינטרנט האלחוטי, בשחרור שלו מהכבל והמעבר לאוויר הפך כמו חלק מהטבע, הוא בכל מקום, עוטף אותנו וכל שנותר לנו הוא להתחבר. בתקווה שהכל עובד כמו שצריך. השאלה הנותרת היא, האם האינטרנט האלחוטי שחרר אותנו או רק כבל אותנו מחדש?

ההיסטוריה של ה-WiFi

הסיפור מתחיל אי שם ב-1985 כשממשלת ארה"ב וכמה בעלי חזון במשרד התקשורת שלה ה-FCC החליטו לשחרר מספר תדרים שנקראו אז "תדרי זבל" לשימוש חופשי (ללא צורך ברישיון) במטרה לאפשר ליזמים לפתח אמצעי תקשורת חדשים. התדרים הללו, 900Mhz, 2.4Ghz, 5.8HGhz, שימשו עד אז בעיקר בתחומים שלא קשורים לתקשורת כמו למשל במיקרוגלים שמחממים מזון בעזרת גלי רדיו. התנאי היחיד היה שהשימוש בתדרים יתגבר על ההפרעות של המכשירים הקיימים הפועלים בתחום. הדרך לעשות זאת הוא בעזרת פיזור תדרים, טכנולוגיה שפותחה במקור לשימוש צבאי ומאפשרת שליחת אותות על גבי מספר רב של תדרים לעומת הגישה הקלאסית של שליחת אותות על תדר ברור וידוע מראש. באפשרות הזאת קשה יותר ליירט את האות אך הוא גם נתון לפחות הפרעות מהשטח. תדרים אלו נקראו גם תדרי ISM ושימשו לתחומי התעשייה, הביטחון והבריאות.

זה לקח אמנם זמן אך בתחילת שנות ה-90 החלו להופיע שימושים מסחריים ראשונים כאשר חברת NCR רצתה לחבר את עמדות המכירה שלה באופן אל-חוטי ויצרה את ה-WaveLan, אך גם לה היה ברור כי ללא תמיכה רחבה ותקן אחיד יהיה לה קשה להכניס את המוצר לשוק.

עניין של רגולציה

למרות שיזמי ההייטק לא בהכרח אוהבים התערבות ממשלתית, אולי רק בתחומי המימון של מחקר, הייתה זאת דווקא הרגולציה שהביאה את הקדמה המיוחלת. יש שיגידו אפילו שהויפי הוא יצור של הרגולציה, הוא נוצר יותר על ידי עורכי דין מאשר על ידי מהנדסים. לכל החברות שעסקו בתחום היה ברור שללא רגולציה, סטנדרט ותקן אחיד הצרכנים לא ירצו להשתמש במוצרים שלא מסוגלים להתחבר אחד לשני או שיצטרכו להיות כבולים דווקא לחברה אחת. אך תחומי התדרים עד היום הזה עדיין נשלטים על ידי הממשלות וגם בישראל לדוגמא, לא ניתן להשתמש בתדר 5.8 ג'יגה הרץ מחוץ למבנים כיוון שהוא שמור לתקשורת צבאית.

ויקטור האייס, מהנדס ב-NCR פנה לארגון מהנדסי החשמל בארה"ב ה-IEEE, לבקשת החברה בה עבד, וביקש לכנס וועדה מיוחדת בעקבות ההצלחה של ועדה בשם 802.3 שפיתחה את תקן האטרנט (העברת האינטרנט בכבלי תקשורת). הועדה החדשה קיבלה את השם 802.11 והחלה לעבוד על התקן שלה, כאשר ברקע ויכוחים רבים בין החברות השונות שעסקו בתחום. ויקטור האייס עמד בראש הועדה ועד היום הוא נחשב ל"אבי האינטרנט האלחוטי".

הועדה הוציאה תחת ידה ב-1997 את התקן החדש 802.11 שאפשר חיבור לאינטרנט במהירות 2 מגהביט לשניה בתדר 2.4  ג'יגה הרץ, שנתיים לאחר מכן יצא תקן 802.11b  שהביא איתו מהירות של 11 מגהביט לשניה והפך להצלחה מסחררת. התקן כלל לא פחות מ-400 עמודים מה שהקשה על החברות להתמודד איתו והתקן לא הצליח לתפוס בשטח. לחברות היה ברור שצריך שחקן חזק שיאמץ את התקן ואכן הם מצאו בעל חזון אחר בשם סטיב ג'ובס. חברת אפל של ג'ובס הסכימה להכניס למכשיריה את אפשרות האינטרנט אלחוטי אם החברות יצליחו לצור מתאם שיעלה פחות מ-100 דולר. ואכן ה-iBook היה אחד המחשבים הראשונים שיצא לשוק עם האפשרות לאינטרנט אלחוטי כאשר יצרניות אחרות מיהרו להעלות על העגלה גם כן. עם התרחבות האינטרנט המהיר בבתים האינטרנט האלחוטי הפך לדרך הפשוטה ביותר לחבר כמה מחשבים לאינטרנט ברשת הביתית.

סטיב ג'ובס מציג את ה-iBook עם ה-AirPort, טכנולוגיה מבוססת WiFi

שש חברות שעסקו בייצור של מוצרי אינטרנט אלחוטי חברו יחד והקימו את ה-WECA (Wireless Ethernet Compatibility Alliance) אך מאחר שהשם לא היה קליט במיוחד הם חברו לחברת יח"צ שהציעה מספר שמות לסטנדרט כמו DragonFly או FlankSpeed. השם שנבחר לבסוף היה Wi-Fi שנשמע כמו Hi-Fi – מושג שהיה מוכר אז בקרב חובבי מוסיקה וייצג איכות גבוהה.

הדוגמא של הוי-פי מראה אולי בצורה טובה, שהסכמה על סטנדרט ורגולציה יכולה לצור שוק.

הזווית האוסטרלית

בכדי לאפשר טכנולוגית את האינטרנט האלחוטי היה צורך לפתור בעיות שונות כאשר אחת מהן הייתה ריבוי ההפרעות בתדרים הקיימים. כאן הישועה הגיעה דווקא מאוסטרליה.

ב-1974 סטיבן הוקינג הגה את התיאוריה המפורסמת שלו על חורים שחורים שאומרת שהם לאו דווקא תמיד שחורים. התיאוריה טענה שכאשר חור שחור מתחמם הוא מתכווץ ואז ישנה אפשרות שהוא יתפוצץ ובדרך יפלוט גלי רדיו לחלל. אם נצליח ליירט את התשדורת הזאת, הציע הוקינג, נוכל אולי לפענח את אחד הסודות המסתוריים של היקום.

מדען אוסטרלי צעיר בשם ג'ון אוסליבן, התאהב בתיאוריה של הוקינג והחליט לבחון אותה אך מיד הבחין שהכלים שהיו קיימים בידיו לא יספיקו לביצוע המשימה. בראיון לעיתון אוסטרלי אמר אוסליבן: "החורים השחורים שאנחנו מדברים עליהם שוקלים כמו האוורסט אבל הם בגודל של חלקיק אטומי. הם מתפוצצים בסופו של דבר אבל גלי הרדיו נעים אלינו דרך החלל ומתעוותים בדרך. היינו צריכים למצוא דרך לגלות אם הגל התעוות או לתקן את העיוות."

את הבעיה הזאת ניסה אוסליבן לפתור בעזרת מערכת משוואות מתמטיות בשם "טרנספורם פורייה" אותן התאים לשימוש בגלי רדיו ואופטיקה כדי להתגבר על העיוות של החלל ולקבל תמונה ברורה.

אוסליבן וחבריו לא הצליחו בסופו של דבר במחקרם את החורים השחורים אך את הרעיון שפיתח לקח אוסליבן למחקר אחר – רשתות אלחוטיות. אוסליבן וחבריו ב-CSIRO (ארגון ממשלתי אוסטרלי) ראו כאן את אותה הבעיה, עיוות של התשדורת. בכל מקום שבו האינטרנט האלחוטי נחוץ כמו בתי קפה, משרדים ואולמות יש חשש שהתשדורת תפגע בעצמים שונים במרחב ותתעוות מה שיוביל לקושי בקליטה של השדר המקורי. האופן בו התמודדו עם הבעיה באותם הימים היה האטה של האותות שנשלחו ובאופן זה להמנע מהד חוזר של האות. אוסליבן וחבריו הבינו שיש צורך בפיתוח קטן שיתאים למחשב נייד והחלו לייצר שבב שיכיל את המשוואות עליהן עבד בעבר ויוכל לפרק ולהרכיב מחדש את התשדורת באופן מהיר וללא עיוותים. חלק חשוב בפיתרון שלהם היה האפשרות לשלוח חלקים של התשדורת על תדרים רבים בקצב איטי יחסית כך שלא יתעוותו בדרך ולקלוט אותם חזרה. חלוקת התדרים אפשרה יציבות גדולה יותר של התשדורת.

האוסטרלים רשמו את הפטנט שלהם ב-1992 באוסטרליה וב-1996 בארה"ב. ב-2001 החלו להגיע לשוק בארה"ב המוצרים הראשונים שעבדו בתקן 802.11 והכילו בתוכם טכנולוגיה שעבדה עם הפטנט של CSIRO. ההליכים המשפטיים שהחלו ב-2007 הביאו לניצחון של האוסטרלים על חברות הטק בארה"ב שחויבו לשלם להם על הפרת הפטנט. בשנת 2012 הגיעה CSIRO לפשרה עם כמה מחברות ההיטק הגדולות בארה"ב בסכום של 220 מיליון דולר. כיום, תוקפו של הפטנט כבר פקע.

שליטה במרחב הציבורי

כיום ניתן למצוא וי-פי כמעט בכל המרחב הציבורי כאשר כל בית קפה או מסעדה שמכבדים את עצמם יציעו ללקוחות שלהם אינטרנט אלחוטי חינם כשירות. עיריות אפילו מרשתות גנים ציבוריים בוי-פי ובעתיד מדובר על ערים חכמות שכל שטחן יכוסה ברשת אחת שתאפשר חיבור חינמי ומהיר לאינטרנט. גם בשדות תעופה ובתי מלון ניתן למצוא נקודת וי-פי בחינם או בתשלום שתאפשר לתייר המזדמן להתחבר לאינטרנט כדי להתעדכן מה קורה בארצו, לדבר עם הבית או אפילו למצוא מסלול טיול והמלצות מקומיות. שירותים שונים מציעים מפות עליהן נקודות וי-פי מכל העולם כדי לעזור לאותם תיירים להשאר מחוברים. כך הפכו בתי הקפה למשרדים של הדור החדש וכמעט בכל בית קפה ניתן למצוא בשעות היום אנשים יושבים עם המחשבים הניידים שלהם ופשוט עובדים. חברות כמו פייסבוק וגוגל אפילו עובדות על פרויקטים שונים של אינטרנט אלחוטי שמשודר מלוין בחלל שירשת את כל יבשת אפריקה לאינטרנט. לאחרונה החלו אפילו חברות התעופה לאפשר אינטרנט אלחוטי בטיסות, כדי שנוכל אפילו באוויר להשאר מחוברים. נדמה שאם נגיע למקום, הומה ככל שיהיה, בו לא נמצא נקודה להתחבר אליה, נרגיש מבודדים.

מתקדמים במהירות

כיום כבר אפשר למצוא תקנים מתקדמים כמו 802.11n או 802.11ac שמגיעים עד מהירות של 300 מגהביט לשניה ואפילו יותר. בזכות המהירות והזמינות ניתן למצוא כיום יותר ויותר מכשירים שמתחברים לאינטרנט וישנם כיום יותר מכשירי וי-פי מבני אדם, מחקר אחד אפילו טוען שעד 2020 יהיו בעולם 40 מיליארד מכשירים מחוברים לוי-פי. עם התקדמות תחום "האינטרנט של הדברים" גם מכונות כביסה, מצלמות ומוצרים חכמים אחרים חדרו לאלפי בתים בעולם ומתחברים לאינטרנט כדי להודיע לנו שהכביסה מוכנה. האינטרנט האלחוטי המהיר הביא עמו גם שידורי טלויזיה מבוססי אינטרנט כמו נטפליקס שנכנסו לאחרונה לישראל והפכו לאופציה לגיטימית מול חברות הכבלים הותיקות. כמעט בכל בית בישראל ניתן למצוא כיום נתב אלחוטי והשאלה שנשארת היא רק "אפשר את הסיסמא לוי-פי?"

מחקרים רבים עסקו בפן הבריאותי של הוי-פי אך אף אחד מהם לא הצליח להוכיח חד משמעית כי ישנה סכנה ברורה בשימוש בוי-פי. למרות שישנם כמה מחקרים משכנעים שניתן למצוא בגוגל שמסבירים את הסכנות הבריאותיות דווקא בצד השני ניתן למצוא כמה שמות משכנעים כמו ארגון הבריאות העולמי.

שאלות האינטרנט האלחוטי אף העסיקו את מערכת המשפט והמוסר האנושי בשאלות כמו האם זה מוסרי לגנוב ויפי מהשכנים? או האם אדם בעל רשת ויפי פתוחה אחראי על מעשי המשתמשים ברשת שלו? כאשר במדינות מסוימות כמו באנגליה קיים חוק שאוסר על שימוש ברשת האינטרנט של אדם ללא רשותו.

העתיד אם כן ברור, הוי-פי כאן כדי להשאר.

אז האם מדובר בשחרור?

כמו תמיד כאשר מדובר בטכנולוגיה, השימוש של בני האדם הוא שקובע לבסוף את האופי המוסרי שלה. בעידן שבו בני אדם מחוברים ואולי אף מכורים למכשירים שלהם ולצריכה של אינטרנט, יש שיגידו שהוצאת האינטרנט מחוץ לבית כובלת את האנשים לצריכה. מי שקורא מעט בלוגים טכנולגיים יכול למצוא נבואות שחורות על העתיד ותמונות של אנשים שמחוברים כמו בחוט למכשירים הניידים שלהם. מהצד השני, אני יכול לשבת היום ולכתוב את הכתבה הזאת שלפניכם בבית קפה ליד ביתי על המחשב הנייד שלי ואיני כבול עוד למשרד. הוי-פי מאפשר גם לאנשים שלא היה בידם להשיג גישה לאינטרנט לפני כן לעשות זאת ובכך לגשת לאחד ממאגרי המידע הגדולים בעולם. השאלה אם כן, על עתיד האנושות אולי והטכנולוגיה שלה, תאלץ להשאר פתוחה בשלב זה.