מזה 6 שנים שמלחמת האזרחים בסוריה מייצרת קורבנות בנפש, עקורים ופליטים. באירופה מדברים על הקושי בקליטתם של מיליוני פליטים סורים למדינות עם אחוזי אבטלה של כ-10%, אלא שישנן מדינות במזרח התיכון: ירדן, לבנון, עיראק, טורקיה מצרים וגם סוריה עצמה, שבפועל קולטות את רוב פליטי מלחמת האזרחים עם אחוזי אבטלת צעירים ואבטלה כוללת שמגיעים לעיתים לכ-30% מהאוכלוסייה, והאתגרים רבים. רבים מאוד.
דו״ח משותף של ארגון העבודה הבינלאומי ILO, תוכניות הפיתוח של האו״ם וארגון תוכנית המזון העולמית WFP, שהתפרסם לאחרונה חושף נתונים על מצב הפליטים הסורים בעולם וחושף מגמות ביחס לטיפול בפליטים והעקורים, והזנחתם.
יותר מ-11 מיליון סורים נמצאים שלא בביתם, לא מבחירה. יותר מ-5 מיליון פליטים מצויים במצרים, עיראק, ירדן, לבנון וטורקיה, ויותר מ-6 מיליון עקורים בתוך גבולות סוריה.
מאחורי מספרי העתק הללו נמצאים יחידים, משפחות וקהילות, ילדים אמהות ואבות, אנשים שחייהם השתנו באופן דרמטי מהקצה אל הקצה. רבים מהם כבר לא מסוגלים לספק את צרכי המשפחה וצרכיהם הבסיסיים בעצמם. 90% מתוך 5 מיליון הפליטים וכמעט 75% מתוך 6 מיליון העקורים נקלטו למרכזים עירוניים, קיבלו גישה לעבודה ולשירותים חברתיים. למרות הנתונים הללו, על פי הדו״ח, חלה התדרדרות בסביבות החיים של הפליטים והעקורים ככל שהמשבר נמשך.
כיום מונים הפליטים הסורים 30% מאוכלוסיית לבנון, האחוז הגבוה ביותר של פליטים ביחס לאוכלוסייה בעולם. לבנון קלטה כמיליון וחצי פליטים סורים ועובדה זו משנה ותשנה אותה באופן דרסטי. מתוכם 70% חיים מתחת לקו העוני בהשוואה ל-40% מאוכלוסיית אזרחי המדינה.
ירדן לעומתה מארחת כ-656 אלף פליטים רשומים, מחציתם מתחת לגיל 18 וכ-100 אלף מתוכם מתחת לגיל 5. עיראק מארחת 233 אלף פליטים רשומים כאשר גם כאן פחות ממחצית, כ-100 אלף, הם ילדים מתחת לגיל 18, וכ-38 אלף מתחת לגיל 5.
טורקיה קלטה כמעט 3 מיליון פליטים סורים לשטחה. הקושי לחצות את המים הקרים והסוערים של הים האגאי, המפריד בין טורקיה ליוון ואדמת אירופה והביקורת הנוקשה בגבולות, עקב הסכמי טורקיה-אירופה, מונעת מהסורים לעבור ליבשת המערבית.
מצרים קלטה 117 אלף פליטים סורים, כמעט מחצית מהם ילדים. המצב הכלכלי הקשה במצרים, שמוביל למתחים חברתיים, מביא פחות סורים להגיע למדינה, כמו גם השמירה המהודקת של הממשלה על הגבולות. מצרים קולטת גם כך מהגרי עבודה ופליטים ממדינות אפריקה ומתמודדת עם הבעיות והקשיים שעולים מכך.
בועידה שהתקיימה בלונדון בפברואר 2016 בהשתתפות מדינות וארגונים כמו ארגון העבודה הבין לאומי וארגון תכנית המזון העולמי הוכרז כי יש כוונה לייצר 1.1 מיליון משרות חדשות עבור הפליטים הסורים והקהילות המארחות אותם עד שנת 2018. המדינות המארחות נתנו התחייבות אמיצה לפתוח את שווקי העבודה שלהם ולשפר את הרגולציה הפנימית של כל מדינה. גרמניה למשל תמכה בייצור של 60,000 משרות באיזור המזרח התיכון בשנת 2016, בייחוד בלבנון, ירדן, סוריה וטורקיה. יזמים מקרב הפליטים והעקורים הורשו לפתוח עסקים בקרב הקהילות המקומיות.
המחקר של הארגונים שהוזכרו מעלה התבסס על 120 ראיונות, מומחים, מחקרים נוספים שנעשו בתחום ונתונים שקיימים בכל מדינה. הוא בדק כיצד המדינות המארחות פליטים, שחקנים בזירה הבין לאומית והמגזר הפרטי יכולים ביחד ליצור הזדמנויות כלכליות ולהרחיב את הגישה להזדמנויות כלכליות קיימות. מתוך המידע שנאסף אותרו גישות או פעולות שעשויות לקדם את הפליטים באזורים הקליטה השונים.
מתוך המלצות הדו״ח – כך ניתן לשפר את מצב הפליטים והעקורים
גישה לשווקי האיחוד האירופי: הדבר המרכזי שזוהה כאפקטיבי ויעיל הוא הגישה לשווקי האיחוד האירופי. מכלל הדברים שהקהילה הבין לאומית עשתה בתחום ההזדמנויות הכלכליות, פתיחת הגישה לשווקים קידמה את ההשקעות בירדן ותמכה בתעסוקת סורים וירדנים.
לאפשר לסורים להתחיל עסקים עצמאיים: לאפשר גישה לתשתיות תעשיתיות זמינות. עסקים סורים במצרים ובטורקיה יצרו דחיפה של סקטורים חדשים שהועסקו בהם גם מהמדינה המארחת וגם סורים.
הנגשת המידע והידע הקיים והרחבתו לפליטים הסורים: בעידן המדיה היכולת לשמור על תחרויתיות ולהבין את שוק העבודה ואת המצב הכלכלי הכללי היא קריטית על מנת להצליח להתקדם. הכלל המפורסם כי ידע זה כח אינו פוסח על הפליטים. גישה לאינטרנט, למידע ולידע קיים הוא מקפצה משמעותית ביכולת של פליטים ועקורים להשתלב בכלכלה.
מימון ייעודי של תשתיות: ארגונים ללא ממשלתיים הובילו תוכניות בניית תשתיות מקומיות מוצלחות בלבנון ובירדן.
לאפשר לסורים לספק שירותים לסורים אחרים: אנשי צוות מקצועיים בתחום הרפואה ומורים מורשים לספק שירותים לסורים אחרים גם במצרים וגם בטורקיה, וזאת כיוצא מהכלל המטיל הגבלות על עבודת פליטים. עידוד מכירת שירותים זה לזה יספק אפשרויות תעסוקה נוספות והגברת איכות השירותים וצריכתם.
על פי הדו״ח, על מנת להתמודד עם המשבר הנוכחי, צריך לקחת בחשבון שהמצב הפוליטי העדין במזרח התיכון ישאר. כמו כן סימון מטרות לטווח קצר בלי מטרות לטווח ארוך הוא ניסיון מוגבל. בניית תשתיות ברמה הלאומית, למשל, יכולה להיות מוטיב כלכלי מרכזי אך היא תיתקל בהתנגדויות ברמה המקומית אם לא תשרת את כלל הציבור. יש לרתום את הסקטור הפרטי למטרות הלאומיות, נכתב בדו״ח, מבלי לפרט מנגנון ברור כיצד ניתן לעשות זאת.
