שבוע של מצות הסתיים אמש (שני) בחגיגת מופלטות ומתוקים ברחבי הארץ. היום תחזור ממשלת ישראל לשגרה, ועל שולחנה לא מעט נושאים עימם עליה להתמודד. רובם, יש לציין, מחכים שם עוד מלפני חג הפסח.

בין רשות לתאגיד

אחרי הפוגה קצרה לטובת החגים, הקרב על עתיד השידור הציבורי צפוי לחזור לכותרות. התיקון לחוק השידור הציבורי יעלה להצבעה כבר בימים הקרובים. תזכיר החוק כבר הופץ, ולקואליציה יש 12 יום בלבד לתקן את החוק הקובע שהתאגיד יתחיל לשדר ב-30 באפריל.

תאגיד השידור או רשות השידור? (צילום: מרים אלסטר, יונתן זינדל / פלאש 90).

עיקרי התיקון לחוק קובעים כי שידורי התאגיד החדש אכן ייצאו לדרך, אך חטיבת החדשות של השידור הציבורי תפעל במסגרת תאגיד נפרד שיתבסס על מחלקת החדשות הקיימת של רשות השידור. מהלך שמוציא מהתאגיד את אחד ממוקדי הפעילות והכוח החשובים שלו כשידור ציבורי.

הפשרה בין נתניהו לכחלון שהביאה לניסוח החוק, כוללת גם צמצום של ממדי הפיטורים ברשות הישנה ושמירה על העובדים שכבר נקלטו בחטיבת החדשות של התאגיד. הזמן הדוחק להעברת החוק, והעניין שיש לראש הממשלה בהעברתו יכולים להפוך לכר פורה לסחטנות בתוך הקואליציה. אומנם כחלון כבר חתום על הפשרה, אבל שחקנים אחרים במערכת הפוליטית יכולים לנצל את שעת הכושר כדי לגזור לעצמם הישגים נוספים.

בנוסף למגבלות הזמן, מול תיקון החוק עומדת גם ההתנגדות של יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן, ועתירה לבג"ץ שהוגשה על ידי ארגון העיתונאים.

הנכים ממתינים

אחרי שהצליחו לגרום לכנסת להעביר, בקריאות טרומיות, שני חוקים להעלאת קצבת הנכות, הנושא של קצבת הנכות המחפירה בסך 2,342 שקלים עלה לסדר היום הציבורי. הרשתות החברתיות הוצפו בפוסטים ובשיתופים. כחלון, שכנראה הבין שלא ניתן להמשיך בלי תיקון אפילו חלקי של המצב, הקים את ועדת זליכה.

הפגנת הנכים בכיכר רבין (צילום: דבר ראשון).

הוועדה, שהחלה לפעול ב-11 בפברואר, קיבלה 45 ימים לגבש ולהגיש לשר האוצר את מסקנותיה. כחלון רצה לקבל את המסקנות בסוף מרץ, ולהגיע לשולחן החג עם בשורות. אך חג הפסח עבר, והוועדה עדיין לא הגישה באופן רשמי את מסקנותיה.

עם זאת, הכיוון כבר ידוע. העלאה משמעותית של קצבאות הנכות, אך  כזו שעדיין לא מתקרבת לשכר המינימום. משהו באמצע. בינתיים, ללא המלצות הכריז כחלון כי בכוונתו להעביר כארבעה מיליארד שקלים מתקציב המדינה להעלאת קצבאות הנכים. בימים הקרובים יתפרסמו המלצות הוועדה. אבל כדי להביא לשינוי עמוק ומשמעותי עבור הנכים ובני משפחותיהם, יצטרך שר האוצר לצאת לקרב חזיתי בתוך הממשלה. שם צפויה התנגדות למהלך שעלול לחזק את תדמיתו הציבורית של שר האוצר.

שביתת האסירים הביטחוניים

אתמול, הכריזו האסירים הביטחוניים הכלואים בישראל על שביתת רעב עד להטבת תנאי כליאתם. כ-1,200 אסירים שובתים, מתוכם כ-700 הם אנשי פת"ח. על המהלך מנצח מי שנחשב לתקווה הגדולה של הארגון, מרואן ברגותי, שנידון לחמישה מאסרי עולם בעקבות רצח ישראלים בפיגועים שהוציא כמפקד גדודי חללי אל אקצה. בין הדרישות שניסחו האסירים, הכנסת טלפונים ציבוריים לאגפים בהם הם כלואים, החזרת האפשרות ללמוד במסגרת האוניברסיטה הפתוחה, הרחבת שעות הביקורים והגדרות המבקרים ועוד.

מרואן ברגותי בהקראת גזר דינו (צילום ארכיון: משה מילנר / לע״מ).

עם זאת, יותר ממאבק על תנאי הכליאה מדובר במערכה שמנהל ברגותי על עתידו בקרב הירושה של אבו מאזן בהנהגת הפת"ח. סוף שלטונו של אבו מאזן כבר נראה באופק ומאבק אדיר ניטש כבר היום בין מוחמד דחלאן לברגותי.

מעבר לאתגר הגדול שמציבה שביתת רעב של אסירים מול המערכת של שב"ס ומול ממשלת ישראל, לבכירים במערכת הפוליטית הישראלית יש עניין בדמותו של המנהיג הבא של הרשות. בחינת מעשיהם של נתניהו, ליברמן, בנט וארדן ביחס לשביתת האסירים יכולה לחשוף מעט מסבך האינטרסים ושיתופי הפעולה הקיימים משני צדדי המתרס.

בין עמונה לוושינגטון

מבחן נוסף שהממשלה עומדת בפניו הוא ההגעה להבנות עם הממשל האמריקאי החדש, והקפריזי למדי יש לציין, בנוגע לבנייה בשטחים וכניסה לתהליך מדיני מול אבו-מאזן והרשות הפלסטינית. עוד לפני החג קיבל הקבינט החלטה שמגבילה את הבנייה בהתנחלויות, על מנת שלא להיחשב אצל האמריקאים כמי שמחבלים בניסיון להתניע תהליך מדיני, אך במקביל אושררה ההחלטה להקים ישוב למפוני עמונה.

מאהל מחאה של מפוני עמונה מול בית ראש הממשלה (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90).

מתחם קבלת ההחלטות של נתניהו כאן הוא מורכב וממוקש: הנשיא האמריקאי עלול בכל רגע להפתיע, ומצד שני גם שר החינוך נפתלי בנט, אשר חותר להציג עצמו כמנהיג הימין, לא יוותר על הזדמנות לבקר את ראש הממשלה מימין. ויש גם את העניין הזה שראש הממשלה הבטיח אישית למפונים מעמונה ישוב חדש באזור עמונה – הבטחה שלא בטוח שהוא יכול, או מתכוון, לעמוד בה.

הסערה התורנית

מאבק פנימי נוסף על שליטה שמוצא ביטוי במאבק מול השלטון, מתרחש בשבועות האחרונים ברחובות ירושלים. לחילוני המתבונן מהצד, קשה להבין מה פשר ההצתה המחודשת של המאבק החרדי בגיוס. מדוע, דווקא עכשיו, יוצאים מאות חרדים לחסום רחובות, להתעמת עם שוטרים ולהיעצר?

חרדים מהפלג הירושלמי מפגינים בירושלים, 3/4/17 (צילום: יונתן זינדל פלאש90)

מאבקי שליטה פנימיים בין זרמים בחברה החרדית מזינים את המאבק נגד גיוס בחורי הישיבות. הנציגות החרדית בממשלה נמנעה, עד כה, מאמירות חדות בנוגע למאבק הזה. הם לא מעוניינים בו. המצב הקיים, בו מרבית בחורי הישיבות מקבלים פטור ובמקביל נרשמת עלייה במספרי המתגייסים החרדים, טוב להם.

עם זאת מדובר במאבק עיקש של הפלג הירושלמי הקיצוני. אם ימשכו המראות של רחובות חסומים על ידי אברכים, וממול תגובה בלתי מתפשרת של המשטרה מול גילויי אלימות – הרעש יכול להגיע עד לקריית הממשלה. עוד חבית נפץ קטנה המונחת בדרכה של ממשלת נתניהו.

התחממות גלובלית

בנוסף לכל הצרות בבית, גם בזירה הבינלאומית המתח גואה. בשבועיים האחרונים לא עבר יום בלי אירוע חריג בעל משמעות על ביטחון העולם. מההפצצה הכימית בסוריה, דרך התקפת הנגד האמריקנית על בסיס חיל האוויר הסורי, חילופי המסרים העצבניים בין הקרמלין לבית הלבן, השימוש באם כל הפצצות באפגניסטן, ועד לניסוי הכושל בקוריאה הצפונית.

במקביל, הטרור הדע"אשי מכה שוב ושוב בבירות אירופה השונות, וטורקיה עוברת תהפוכות רציניות. אם היו בוחנים את הזירה הבינלאומית במכשור למדידת תנועות ססמיות, המחט הייתה מראה תנועה עצבנית של הקרקע.

ספינת חיל הים האמריקאי USS PORTER משגרת את טיל הטמוהוק לעבר חיל האויר של הצבא הסורי שממנו יצאה התקיפה הכימית (צילום: Mass Communication Specialist 3rd Class Ford Williams/U.S. Navy via AP).

 

בתוך כל הבלגן הזה, ישראל מנסה לתמרן בין בריתות שונות כדי לשמור על האינטרסים החיוניים שלנו. עד כה הפעולה המרכזית של ממשלת ישראל בנושא הייתה הודעת התמיכה שהוציא נתניהו למתקפה האמריקאית בסוריה. נתניהו היה אחד מהמנהיגים הראשונים שמיהרו לעמוד לצידה של ההחלטה האמריקאית להציב קו אדום.

קיץ 2017 עלול להיות רווי אירועים שיעצבו מחדש את מערכי הכוחות בעולם. מדינת ישראל אולי, לשם שינוי, לא תהיה הנקודה אליה מכוונים הזרקורים. אבל לתהליך הזה השפעות משמעותיות על האינטרסים הישראלים בעולם, וממשלת ישראל צפויה להיות עסוקה מאוד בשבועות הקרובים בשמירה על אותם אינטרסים.