המלחמה הנוראה שמתרחשת על אדמת סוריה ועיראק הולכת ומחריפה, ושואבת לתוכה גורמים ומדינות שעד כה לא היו מעורבים. הצלחתה של מדינת ישראל להישאר, עד כה, מחוץ למעגל האלימות, היא הישג ראוי לציון, שאותו יכול ראש הממשלה לזקוף לזכותו. אבל ההתפתחויות האחרונות, ובמיוחד המעורבות הישירה של כוחות אמריקנים, בנוסף לכוחות רוסיים, איראניים, טורקיים, אסלאמיים קיצוניים ומדינות אחרות, הגבירו מאד את רמת הסיכון. אין ספק כי תקציב הרכש למשככי כאבים של אגף המודיעין בצה"ל, ממשיך לעלות באופן תלול.

כוונתה של ממשלת ישראל להוסיף לתוך המצב הדליק הזה גורם סיכון חסר תקדים, בדמות אניית האמוניה, היא שערורייתית ומופקרת. אין אדם בעולם שיכול להבטיח כי האנייה תהיה חסינה בפני מתקפת טרור. אין אדם שיכול להבטיח כי פגיעה באנייה לא תיצור ענן אמוניה קטלני שיסכן מאות אלפים, ואין מי שיכול להבטיח כי במרחב המטורף שלנו אין לאף אחד יכולת לפגוע באנייה.

מיכל האמוניה בחיפה (צילום: חיים נתיב).

כמובן שאסון בסדר גודל פצצת אטום או צונאמי הוא חסר תקדים בהיסטוריה של מדינת ישראל, וכך תהיה גם תגובתו של צה"ל. אבל חמור מכך הוא האיום האסטרטגי של גרירת המדינה למלחמה אזורית, שאין לדעת מה יהיו תוצאותיה. זהו חלומם של כל הסהרורים והמטורפים שמאכלסים בצפיפות את המזרח התיכון, אלו המייחלים למלחמת גוג ומגוג ולביאת המשיח ולאיתחול מחדש של כל המרחב הזה. כל מה שנחוץ הוא שילוב של ממשלה חסרת אחריות ומטורף אחד שיפגע באניית האמוניה. כל השאר כבר יקרה מעצמו.

בקשת המדינה מבית המשפט העליון, להתיר את כניסתה של אניית האמוניה למפרץ חיפה, מנומקת בטענה של טובת המשק. אבל את חוסר ההיגיון שבטענה הזאת הבינו כבר בשופטים בשלוש הערכאות של מערכת המשפט בישראל. אם טובת המשק אכן עומדת לנגד עיניה של ממשלת ישראל, לא ברור מדוע עברו ארבע שנים מבלי שמישהו בממשלה יתייחס ברצינות לחלופות השונות להספקת אמוניה. לא ברור מדוע עברו ארבע שנים מבלי שמישהו ידרוש מחברת חיפה כימיקלים לפתח חלופות רווחיות לפעילותה מבלי לסכן מיליון אזרחים. אם טובת המשק אכן עומדת לנגד עיניה של ממשלת ישראל, לא ברור מדוע איפשרה לחיפה כימיקלים לשרוף, במהלך חודש מרץ, מלאי אמוניה ענק שיכול היה לספק את צרכי המשק, שאינם לתעשיית הדשנים, במשך ארבע שנים. ועוד לא דיברנו על להיטות הממשלה לשמר את המונופול הזה ולהעדיף אינטרסים עסקיים של חברה פרטית בבעלות אמריקאית על פני כל שאר המשק.

שופטי בית המשפט העליון השכילו, בחכמתם, להעביר את תפוח האדמה הלוהט הזה לפתחם של אותם אנשים שטורחים כל הזמן  להסביר לנו על מה הם לא אחראים. במשפט אחד בהחלטת בג"ץ, בתת סעיף קטן וזניח, כאילו בדרך אגב, חבוי כל הסיפור: "כן יאושר בהודעה, בגיבוי תצהירים, שמבחינת גורמי הממשל והביטחון ואחריותם – מתקיימים כל התנאים הביטחוניים והבטיחותיים הנדרשים".

מיכל האמוניה בחיפה והשר להגנת הסביבה זאב אלקין (צילום: ליאורה אמיתי ויונתן זינדל / פלאש 90).

בתרגום חופשי: יתכבד השר להגנת הסביבה ויגיש לבית המשפט הנכבד תצהיר בשבועה שזה בסדר להכניס "רק אנייה אחת, או שתיים". כבוד השר ולא אחר, לא מלאך ולא שרף ולא שליח, לא מומחה בין-לאומי מהולנד ולא חברות ייעוץ מסחריות שיגישו דוחות עבי כרס בתשלום נדיב. יתכבד סגן ראש המל"ל ויישבע שהכול בסדר וכי המצב הוא אכן "לא כצעקתה". יתכבד  ויקום מפקד פיקוד העורף, וימסור תצהיר בשבועה כי למרות שכל הסיפור של אניית האמוניה כמובן שאיננו בתחום אחריותו, זה בסדר להכניס את האנייה למפרץ חיפה.

למי שעדיין לא הבין, אף אחד מאלו לא יתנדב להיענות בחיוב להזמנתו של בג"ץ לספק את התצהיר המבוקש, פשוט מכיוון שאף אחד מהם לא רוצה להתנדב לתפקיד שוטה הכפר. למי שעדיין לא מאמין, ראוי שייזכר כי לפני הדיונים האחרונים בבית המשפט המחוזי בחיפה, שאלה פרקליטות המדינה את כל משרדי הממשלה אם למי מהם יש עניין כלשהו בהבאת אמוניה למדינת ישראל. למרבה הפליאה, אף אחד לא קם.

האזרח התמים ישאל מדוע לא יקום אגף המודיעין ויאמר את דברו? מדוע צריך להביא מומחה בין-לאומי מהולנד, או חברות ייעוץ מסחריות, כאשר בשירותנו חיל המודיעין הטוב בעולם?

התשובה היא שאמ"ן לא ייגע בדבר הזה גם עם מקל, פשוט מכיוון שאמוניה אינה – וגם לא הייתה מעולם אינטרס לאומי חיוני. גם בייבוא של יהלומים גולמיים לא יטפל אמ"ן, למרות שמדובר בתעשייה שמביאה המון כסף למדינת ישראל.

מכיוון שיקשה למצוא כעת מתנדב לתפקיד שוטה הכפר, קיים סיכוי סביר כי בג"ץ לא יאשר את כניסת האנייה. וכך יחזו כל אזרחי המדינה בפלא המשך קיומה של המדינה גם ללא אניות האמוניה ואפילו ללא מיכל האמוניה.


אהוד קינן הוא פרופסור לכימיה בטכניון, יו"ר ועדת האמוניה, נשיא החברה הישראלית לכימיה, העורך הראשי של כתב העת הישראלי לכימיה ויו"ר ועדת מקצוע הכימיה במשרד החינוך