בדצמבר 2011 קיבלה הממשלה, בראשות בנימין נתניהו, החלטה להקים ועדה שתגבש תכנית ביצוע רפורמה בניהול ופיתוח ההון האנושי בשירות המדינה. לראשות הוועדה מונה נציב שירות המדינה משה דיין, והיו חברים בה מנכ"לי משרדי האוצר ומשרד ראש הממשלה, הממונה על התקציבים באוצר והממונה על שכר באוצר, היועץ המשפטי לממשלה או נציג מטעמו, ושני נציגי ציבור. מטרת העל של הרפורמה, כפי שהוגדרה בכתבי המינוי, הייתה "התאמת היכולות של שירות המדינה לצרכים המשתנים של הציבור בישראל, באמצעות יצירת תרבות, הנהגה ומכניזם מערכתי הפועלים באופן רציף וקבוע להתאמת שירות המדינה … לשינויים בסביבה הפנימית והחיצונית שבה הוא פועל".

ביוני 2015, פרסמה הוועדה את הדוח המסכם של עבודתה. דיין, הקדים לדוח מילים נלהבות על כך ש" לשרת את המדינה ואת הציבור איננה רק עבודה, זו היא דרך חיים. זכות גדולה שאחריות רבה לצדה. תובנה זו מזרימה באחת סל של ערכים, נורמות ומנגנוני ניהול הון אנושי ייחודיים". מילים מחייבות ומקצועיות להפליא.

לפני כחודשיים, במהלך ישיבת ממשלה, אמר נתניהו, כי "אצל טראמפ יש 4,000 מינויים שהם משרת אמון וגם אצלנו צריך כמה מאות מינויים שלא צריך עבורם מכרז. מה שבטוח זה שאצל טראמפ, הפקידים ימלאו את המדיניות שלו. גם אצלנו אנחנו צריכים להיות מסוגלים לשלוט".

כמו בפעמים קודמות, האשים ראש הממשלה פקידים עלומים שלא מקדמים רפורמות כלכליות-חברתיות, הנדרשות במשק, זאת בשל איזו "עוינות" לא ברורה. הפתרון לכך, טען נתניהו, מתמקד בהכשרת מספר גדול יותר של מינויים פוליטיים ובקביעת הליכים עוקפי מכרז לאיוש משרות בשירות הציבורי. דבריו לא נותרו באוויר, ובחודשים האחרונים קידמה הממשלה רפורמה שקטה שתאפשר לתפור מכרזים למידותיהם של מקורבים פוליטיים, חלקם פעילי מפלגות מזוהים. כך התקבלה החלטה למנות סמנכ"לים במשרדי ממשלה, ללא מכרז, כמשרת אמון של השר.

נציבות שרות המדינה, הגוף שאחראי על הרפורמה בשירות הציבורי, לא השמיע קול בנושא רגיש שהוא מתפקידיו המובילים ומרכזיים. כך נוצר מצב בו הדרג הפוליטי יוכל מעכשיו לקבוע, לפי שיקול דעתו, מהן דרישות ההשכלה או הניסיון התעסוקתי עבור משרות ממשלתיות בכירות. הנציבות, שהחזיקה עד כה בסמכות בכל הקשור למינויים, בוודאי לגבי מינוי מנהלי אגפים מנכ"לים, סמנכ"לים,  תשמש עכשיו סוג של משקיפה. כשאיוש המשרות הללו הופך לפוליטי, כוחה של הנציבות להתערב בתהליך מצטמצמת משמעותית, באופן טבעי.

הצעה נוספת, שעלתה לאחרונה, תתיר לשרים וחברי כנסת לשעבר להתמנות לחברי דירקטוריון ולראשות חברות ממשלתיות. ניסיונם הפוליטי, טוענים תומכי ההצעה, מכשיר אותם לנהל גופים עסקיים – דוגמת תע"ש, רפא"ל ואחרות – להן פעילות כספית של מיליארדי שקלים. גם הצעה זו תגביל משמעותית את כוחן של ועדות האיתור להתערב במהלכים, אם בכלל.

דיין מודע היטב להשלכות של שיהיו למהלכים כאלו על הנציבות בראשה הוא עומד. הוא יודע שהמהלך יהפוך אותה לגוף חסר שיניים, ונטול משמעות מהותית בשירות הציבורי. בנציבות טוענים, אמנם, כי תישאר בידיהם סמכות אכיפה, במקרים בוטים של מינויים שיחרגו מהכללים, אבל לכולם ברור שנציבות שירות המדינה תהפוך לכלי משני בחשיבותו, שהמערכת הפוליטית תוכל לעקוף בקלות. כבר כעת, עשוי להתפתח קרב על המינויים שדורשים את אישור הוועדה לבדיקת מינויים בחברות ממשלתיות בראשות השופטת בדימוס בלהה גילאור.

דיין, שמסיים בעוד כחודש את תפקידו כנציב שירות המדינה, חייב להתנגד בחריפות לפגיעה ההרסנית שיסבו לשירות הציבורי מינויים של מקורבים פוליטית לתפקידים בכירים. התנגדותו חשובה במיוחד, לאור העובדה שמחליפו בתפקיד עלול להיות כבר אחד מ"מקורבי השלטון".

ד"ר ישראל בוקסר הוא מומחה לניהול ומשפטן; מרצה במרכז ללימודים אקדמיים (מל"א)