הרכישה המדוברת של אינטל העולמית את מובילאיי, תניב על פי הדיווחים לקופת המדינה כ-1.5 מיליארד דולר הכנסות ממסים. כבר ברור לכל כי עסקה זו שנחשבת לגבוהה בהיסטוריה בהייטק הישראלי תטיב לא רק עם היזמים והמשקיעים אלא עם פלחים נוספים בחברה. זאת על אף התפישה הרווחת שאומרת כי הצלחתן של חברות מקומיות, מטיבה ברמה הכלכלית בעיקר עם מספר מצומצם של גורמים. בפועל היא מניבה פירות גם לסקטורים נוספים.
הייצוג התקשורתי מתמקד בעיקר בחיזוק גאוות היחידה סביב סצנת ההייטק הלאומית
אבל עוד בטרם נתמקד בשורת הרווח ובפיזור המשאבים החדשים למטרות כאלה ואחרות, צריך להבין כי עסקאות שכאלו (וגם אקזיטים עתידיים), יוצרים באופן טבעי הד ציבורי רחב ורענן. לא צריך להיות חוקר תקשורת כדי להבין שהייצוג התקשורתי הנוכחי מתמקד בעיקר בחיזוק גאוות היחידה סביב סצנת ההייטק הלאומית. רפרוף בעשרות האייטמים שפורסמו בארץ ובעולם מוכיח זאת.
לפיכך, זאת לא תהיה טעות לטעון כי הרווח הכלכלי הוא תוצר של הרווח התדמיתי ולחלופין. אפשר וצריך לזקוף את הצלחת התעשייה גם לתקשורת הישראלית. מאמצעי המדיה הקטן ביותר ועד לכלי התקשורת המרכזי והנפוץ, כולם לוקחים חלק משמעותי במינוף מותג ה-'סטארט-אפ ניישן'. למרבה האבסורד, נדמה כי דווקא עובדה חשובה זו נלקחת כמובן מאליה ואף נשכחת מעיני הציבור.
לצד היזמים, החברות ושאר הפונקציות שנמצאות בלב ליבה של התעשייה, גורמים נוספים מבחוץ הופכים את הענף הזה לכה אטרקטיבי ומושך. לדוגמה, אלה שאמונים ביומיום על שמירת הנרטיב הקיים והחיובי. החל מהבלוגר, הכתב המקומי, היוטיובר, אושיית הפייסבוק ועד אחרון הפרשנים הבכירים, כולם חלק בלתי נפרד מהגלגל שמניע את הענף ושמירתו בקונצנזוס.
ברור כי התפקיד המרכזי של התקשורת הוא לדווח ולהביא לצרכנים את הסיפור בצורה מהימנה. אם להיות כנים, אזי שבעבודה השוטפת אין לעיתונאים ולעורכים פנאי וזמינות להתעמק במחשבות סביב הנרטיב שהם יוצרים. אך בפועל גם מבלי להתכוון לכך, ולצד הביקורת שנשמעת מצדם, הם כולם ללא יוצא מן הכלל נוטלים חלק מרכזי במאמץ המשותף בחיזוק התדמית החיובית של המדינה בעיני העולם, וכפועל גם ביסוסה הכלכלי.
אמרו עליהם שהם אינטרסנטים, שהם רוכבים על רכישה שהיא בכלל לא שלהם, שכל אחד מנסה לנכס לעצמו את ההישג האדיר מתוך אינטרס צר
על פניו, עם ההכרזה הרשמית של אינטל ומובילאיי, שוב נשמעה הביקורת מבפנים על הפוליטיקאים. רבים אמרו עליהם שהם אינטרסנטים, שהם רוכבים על רכישה שהיא בכלל לא שלהם, שכל אחד מנסה לנכס לעצמו את ההישג האדיר מתוך אינטרס צר. כאשר בפועל כל התבטאות של בעל עניין כזה או אחר, פשוט יצרה כר פורה למדיה להמשיך לדון בתרומה האדירה של היזמים לקהילה העולמית. בכך לשמור על גחלת החדשנות.
עניין זה אינו בלעדי לאקזיט האחרון. מעט לפניו גם הייתה פלייטיקה הישראלית במרכז השיח התקשורתי כאשר נרכשה על ידי תאגיד סיני. גם אז נראו עשרות אייטמים עם ניחוח גאווה לאומית. אין צל של ספק כי בשני המקרים, ובכלל מאחורי כל חברה מוצלחת עומד מערך של אנשי שיווק ויועצים. אילולא הם ואילולא תמיכת העיתונאים שלצדם, ככל הנראה, האפקט העולמי באשר למקומו של הענף הטכנולוגי היה נמוך בהרבה ביותר.
מבלי לזלזל במהפכה שהטכנולוגיות והמוצרים השונים עושים בחיי היומיום, נדמה יש משהו נורא פשוט בלתקשר את המסר בצורה עקבית. בלעדי אותן פונקציות אנושיות במערכות התקשורת, הרכישות לבטח היו זוכות ליחס דיי מינורי, ותדמית ה'סטארט אפ ניישן' שכבר הושגה בכבוד, הייתה נסדקת. דבר שלבטח המדינה לא תרצה – כי מי זוכר מתי בפעם האחרונה נכנסו מיליארדי דולר עודפים לקופה הציבורית.
