את נילי בלָאק פגשתי לראשונה בירושלים, במרכז לאומנויות לחימה באצטדיון טדי. צילמתי כמה תמונות שלה ושל חבריה לאימונים תוך כדי הקרבות המדומים שהם ערכו ביניהם. האימון הסתיים קצת אחרי 20:00 בערב, ונילי המשיכה להמשיך להתאמן. מדי פעם הפילה את היריב שמולה באגרוף או תוך כדי קלינצ', ומדי פעם הוא אותה, אבל בכל מכה שנראתה קצת יותר מדי חזקה הם שאלו האחת את השני אם הכל בסדר, נתנו כִּיף מחוייך והמשיכו. מכות חזקות, בעיטות לכל חלק בגוף, אגרופים מהממים, אבל עם המון המון כבוד וחברוּת. שעה ארוכה ראיינתי אותה תוך כדי שעשתה מתיחות לכל חלק אפשרי בגוף ואכלה תפוח. בשלב מסוים בראיון שאלתי אותה, "אגב, מאיזו שכונה את בירושלים?" מתוך הנחה שאם היא נשארת עד תשע וחצי בערב בטדי, היא ודאי גרה קרוב, "אני לא מירושלים, אני מבית שמש, רמה א'" (הכוונה לרמת בית שמש א', שכונה דתית-חרדית ותיקה בעיר. א.ג.). אז הבנתי שזה עיקר הסיפור של נילי בלאק. התמדה ונחישות ללא פשרות.
בלאק בת ה-22 היא אלופת העולם באיגרוף תאילנדי והספורטאית הרשמית המעוטרת ביותר בישראל. היא הביאה עד כה חמש מדליות זהב לישראל מתחרויות בינלאומיות, כולל אליפות העולם וגביע העולם. בלאק היא מתאגרפת רשמית וחברה ב-IFMA שהתקבלה לאחרונה כחברה מן המניין בוועד האולימפי, וצפויה להשתתף באולימפיאדת 2024.
היא עלתה לארץ בגיל שנתיים. היא בת למשפחה אמריקנית דתית-לאומית שהגיעה מבולטימור, מרילנד "אולי בגלל זה אומרים "בלאק" וכותבים Block, זה כאילו הלך לאיבוד במבטא" היא אומרת. בלאק התחילה להתאמן באיגרוף תאילנדי בגיל 10, פחות כאמנות לחימה ויותר, אולי, כבייביסיטר.
"אימא שלי התנדבה במג"ב והיא רצתה ללמוד הגנה עצמית" סיפרה נילי, "היא הגיעה ללמוד אצל בני קוגן במקלט הישן שלו ברחביה ואני הייתי באה איתה. הייתי סוג של טום-בוי כזאת ובעיקר ילדה קצת היפראקטיבית, אז זה היה לי נחמד לבוא עם אימא לאימון. היא הייתה מתאמנת באמת ואני הייתי קצת מתאגרפת בשקי איגרוף, רואה מה בני מלמד את הגדולים ועושה כמוהם". לצד האימונים באיגרוף התאילנדי, בלאק הצטרפה לקבוצת הפוטבול לבנות של ירושלים. "כשהייתי בת 11 ואחותי דניאלה בת 13, אימא שלי הציעה לה להצטרף לקבוצת הפוטבול. ברגע ששמעתי את זה קפצתי גם אני ושאלתי "למה רק דניאלה? גם אני רוצה!" והצטרפתי אליה".
בגיל 11 ההורים של נילי התגרשו, והספורט היה מקום מפלט בשבילה. "בהתחלה בכל התהליך של הגירושים הייתי פשוט יוצאת מהבית, מסתובבת עם כל מיני חבר'ה קצת בעייתיים, היינו גונבים מחנויות, שוברים דברים ברחוב, אפילו עישנתי סיגריה פעם אחת, בגיל 10". באותו זמן נילי הצטרפה לקבוצת הפוטבול ביחד עם אחותה הגדולה "הקבוצה הייתה בשבילי כמו משפחה. זה היה מקום שנתן לי המון ביטחון, המון חברות טובות, כמו אחיות, וגם נהניתי כי התעסקתי בספורט."
"בגיל החטיבה הייתי תלמידה לא כל כך טובה, הציונים שלי היו ברצפה וגם המשמעת לא הייתה משהו בכלל, אבל הבנתי גם שזה צריך להשתנות ותוך שנה-שנתיים הייתי התלמידה הכי חנונית בכיתה" היא אומרת בצחוק.
מה הוביל לשינוי?
"הקבוצה עזרה לי מאוד וגם הבנתי שאני צריכה לקחת את עצמי בידיים. הבנתי שהספורט מחייב משמעת וזה עזר לי בכל תחום בחיים. פתאום לקראת סוף כיתה ח' התחלתי להיות רצינית יותר והציונים שלי ממש התחילו לעלות." כשעלתה לכיתה י' באולפנת "נוגה", הגיעה החלוקה למגמות. נילי בחרה ערבית וספורט "הבעיה הייתה שלא הייתה מגמת ספורט באולפנה, ואני ועוד חברה הצלחנו לשכנע את המנהלת לאפשר לנו ללמוד ספורט ב"ברנקו-וייס" בלי שנצטרך לעזוב את האולפנה".
בגיל 14 כבר התחילה להתאמן עם בנות ובני גילה באיגרוף תאילנדי, לצד הפוטבול. "מן הסתם הקרבות הראשונים היו קטנים, 'אינטרקלאב' נגד מישהי שגם מתאמנת שנתיים-שלוש ואנחנו עדיין ילדות אז מבחינה טכנית היכולות היו בהתאם, אבל זה היה חשוב לדעתי". עד גיל 16 בלאק בעיקר התאמנה וקיימה קרבות אינטרקלאב, לצד העיסוק שלה בפוטבול, שהיה עבורה מרכזי יותר באותה תקופה "צריך לזכור שהיה גם עניין חברתי, בפוטבול היו לי חברות טובות וזו הייתה ממש קבוצה, 'מואי תאי' זה ספורט יחידני יותר אז פחות היה שם עניין חברתי, ובפוטבול גם היו יותר משחקים ותחרויות. באיגרוף התאילנדי התאמנתי בעיקר כדי להתחזק בשביל הפוטבול".
"בגיל 17 ראיתי שיש פגרה בפוטבול ולא היו לי מספיק אימונים באיגרוף, אז אימא שלי, שרוכבת על אופניים בתחרויות, הציעה לי גם להצטרף. קנינו אופניים והייתי בתחרויות במשך חצי שנה, אבל בשלב מסוים הבנתי שזה גורם לי לעבוד פחות על פלג הגוף העליון שלי ורק על סיבולת ורגליים. זה גם היה בעייתי מבחינת השבת, כי רוב התחרויות בשבת ומבחינה הלכתית אם לצורך העניין נופלת השרשרת של האופניים או משהו כזה אז אני לא אתקן". בלאק מגדירה את עצמה דתייה, וערכי המשפחה והשבת מאוד חשובים לה.
איך זה מסתדר מבחינה הלכתית שאת מתעסקת באיגרוף תאילנדי? מבחינת מגע עם בנים? לבוש?
"מן הסתם תמיד יהיו מי שיגידו שזה לא בסדר, אבל זה מה שאני עושה. הקרבות שאני עושה עם בנים זה נטו בשביל האימון, זה לא שיש שם איזה מגע לא במקום או משהו כזה. גם הסיפור של הבגדים הקצרים, זה ספורט, אני לא צריכה עכשיו להתכסות לגמרי כי אני גם מרגישה שזה בסדר, זה לא שאני עכשיו סתם מתלבשת ככה. אני פשוט לא יכולה להילחם אחרת".
בלאק התאמנה עם בני קוגן מגיל 10 עד גיל 16. "בגיל 16 קיבלתי את הצו הראשון ואמרתי לעצמי "טוב, זה או שאת הולכת להיות קרבית או שאת הולכת להיות ספורטאית מצטיינת. באותה תקופה לא היו לי תחרויות רשמיות ב'מואי תאי' וגם לא יותר מדי בפוטבול, שגם ככה הוא לא ממש קריטריון לספורטאית מצטיינת. ניגשתי לבני ואמרתי לו שאני רוצה להתחרות יותר בקרבות רציניים יותר", לצערה, קוגן לא הצליח להיות המאמן שהיא הייתה צריכה, והיא עברה למאמן אחר. "ממש חששתי לעשות את זה, אבל באותו זמן בני אמר לי שהוא לא יצליח לתת לי את כל מה שאני צריכה כדי להתחרות בקרבות שמאפשרים לי להגיע לקריטריון כדי להיות ספורטאית מצטיינת" סיפרה, "כשאמרתי לבני שאני עוזבת אותו, הוא הושיט לי את היד ללחיצה, לחצנו את היד והוא אמר שהוא מכבד את הבחירה שלי ואיחל לי בהצלחה. כל הדרך להחלטה הזו הייתה לי ממש קשה, אבל התגובה של בני הרגיעה אותי". אחרי שנה וחצי היא חזרה להתאמן אצל קוגן, "המאמן השני הרגיש שדרכתי עליו, הבנתי שהוא אמר שהוא גידל אותי אבל בעצם בני הוא זה שגידל אותי, התאמנתי אצל בני כמעט שבע שנים ואצלו בקושי שנה וחצי, מן הסתם שאת כל הבסיס והדברים החזקים שהיו לי עד אז קיבלתי אצל בני".
כשהייתה בצבא שירתה כספורטאית מצטיינת בפיקוד מרכז בירושלים. "היה מאוד לא פשוט להוציא אישורים לתחרויות. הרגשתי שבכל פעם שאני רוצה לצאת לתחרות הייתי צריכה להיות ממש נחמדה למפקד הבסיס כדי שישחררו אותי, וגם אז זה לא תמיד נענה בחיוב, הייתי צריכה להביא מכתב ממשרד הספורט כדי שישחררו אותי". תוך כדי השירות זכתה בלאק באליפות אירופה ב-K1 ובאליפות אירופה באיגרוף תאילנדי. עם השחרור מהצבא, טסה לתאילנד, אבל פחות כדי לנפוש על החופים, ויותר כדי להתחרות מול מי שהיום היא אלופת העולם ב-MMA, ואז הייתה אלופת העולם ב-K1 ובאיגרוף תאילנדי: ולנטינה שבצ'נקו הפרואנית. "זו הייתה תחרות מאוד גדולה בתאילנד וידעתי שהיא שם ומתחרה בקטגוריה שלי. ידעתי שאני הולכת לפגוש אותה, אבל קיוויתי שזה יהיה בשלב מאוחר יותר מרבע הגמר". בלאק ניצחה בסיבוב הראשון מתאגרפת אוסטרלית בנוקאאוט, ומול שבצ'נקו החזיקה כל הקרב, "זה היה קרב מאוד מאוד קשה, אבל בסופו של דבר השופטים החליטו שהיא זו שניצחה בנקודות". למי שלא מכיר את שבצ'נקו, המתאגרפת בת ה-29 היא אחת המתאגרפות הטובות בהיסטוריה, כאשר למעלה משליש מהקרבות שלה הסתיימו בנוקאאוט לטובתה. עמידה מולה במשך קרב שלם היא לא עניין של מה בכך.
כיום בלאק מתאמנת שמונה שעות ביום באימונים שונים של כוח, כושר ואיגרוף תאילנדי. עם כזאת התמדה, לא פלא שהיא זכתה באליפות העולם. "לנצח ארבע מתאגרפות ברצף זה לא דבר פשוט, אבל לפעמים הנוקאאוט זה משהו שעוזר לך. הקרב קצר יותר ואת מסיימת פחות מותשת לקראת הקרב הבא". בלאק מקבלת מלגת קיום מהתאחדות איל"ת (איגוד ישראלי לספורט תחרותי לא-אולימפי) של משרד הספורט ומשקיעה כל מה שהיא יכולה כדי להראות שזה שווה את זה. "דווקא מהבחינה הזאת זה מאוד עוזר לי, פחות מאלץ אותי לחשוב על עבודה וכסף, כי אני פשוט עושה את מה שאני אוהבת וטובה בו, אני שמחה שאני יכולה גם להתקיים מזה ברמה הכי בסיסית, אבל מן הסתם, זה לא משהו שאפשר להחזיק עליו לבד, אני מסתדרת כי אני גרה אצל אימא שלי".
"כולם וכולן צריכים לעסוק בספורט"
העובדה שבלאק עוסקת בספורט שנתפש כספורט גברי לא מפריעה לה, "תראה, היו בחורים שפגשתי והתייחסו לזה בציניות" אמרה, "הבנתי שהם לא רציניים ושאלה לא בחורים שמסתכלים עלי כבנאדם שלם. אבל היו גם בחורים שכן ראו את הפנימיות, שזה מה שהכי חשוב". היא העבירה בעבר הרצאות לנערות על ספורט לנשים. "ברור שאומנויות לחימה זה הספורט הכי טוב להגנה עצמית, אבל לדעתי כל בנאדם צריך להתעסק בספורט. לדעתי כל ספורט נותן משהו לחיים, ביטחון עצמי, יציבות נפשית, סדר, חוזק מנטאלי, זה יכול לשנות לך את אופן החשיבה. אבל כולם וכולן צריכים לעסוק בספורט, זה מציב לך אתגרים ומאפשר לך לראות כמעט כל דבר כאתגר שאתה יכול לכבוש".
מה המחשבות לעתיד?
"אני רוצה ללמוד פסיכולוגיה. זה תחום שמאוד מעניין אותי ואני מאוד מחוברת אליו, החלום שלי זה להיות פסיכולוגית ספורט ולעזור לספורטאיות כמו שהפסיכולוגית שלי עוזרת לי, כי ספורט זה קודם כל עניין מנטלי. אם את מצליחה להתגבר על המחסומים האלה ואת בריאה, את מסוגלת להרבה יותר ממה שנראה לך. לא יהיה קל לשלב את הלימודים ואת התחרויות והאימונים, אבל כשנגיע לגשר נעבור אותו". ואם כבר מדברים על העתיד, באולימפיאדת 2024 האיגרוף התאילנדי עתיד להיכנס כענף תחרותי מן המניין, לאחר ש-IFMA התקבלה כחברה בוועד האולימפי. "אם זה היה עוד שנתיים-שלוש, בכלל לא הייתי מתלבטת, אבל אני לא יודעת מה יהיה עוד שבע שנים" אמרה בלאק, "מצד אחד גם ולנטינה שבצ'נקוב בת 29 והיא עדיין מתחרה, אבל אי אפשר לדעת מה יהיה. בגלל הסיכוי להגיע לאולימפיאדה עזבתי את הפוטבול בגיל 17 והתמקדתי באיגרוף התאילנדי. זה החלום שלי, מקווה שאצליח."
