כשהסבנו אל שולחן סדר הפסח, קראנו כמדי שנה וכפי שנהגו גם אבותינו, את המזמור "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו…אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". החרדה הקיומית טבועה עמוק בהוויה היהודית. עם נרדף אנחנו, שבאלפיים שנות גלות השתרשה בנו חרדה עמוקה מפני אימת העמים האכזריים המבקשים לכלותנו.
יש לנו בהחלט סיבות לחשוש מפני כוונות הזדון של אויבינו, שזיהו את נקודת התורפה שלנו. הם למדו להפעיל מניפולציות הפורטות על נימי נפשנו החרדתית באמצעות איומים והטרדות. כך היה עם תחנת הרדיו "קול הרעם" המצרית, בה הבטיחו בעברית משובשת כי "כוחותינו תוקפים בכל החזיות…" (הטעות במקור), ועד אחמדיניג'אד שהלהיב את קהל שומעיו בטהרן בקריאות "מוות לישראל" ובהבטחות למחוק את ישראל מעל מפת העולם. על כולם מתעלה השיח' נסראללה, שממקום מסתורו בבונקר הלבנוני הפך את ההפחדה והלעג כלפינו לאומנות. פעם אחר פעם הוא מצליף בנו בלשונו היהירה, וניכר כי הוא משועשע ממעשהו. מצליף וממתין. הוא יודע היטב שזה יעבוד.
אנחנו שומעים אותם וצופים בהם. אונת מוח אחת בזה להם ומגיבה בתחושות כעס ונקם, ואונה שניה, זו הדומיננטית, מכתיבה את תגובתנו הפבלובית – פחד ואובדן קור הרוח.
פוליטיקאים ואנשי ציבור ישראלים למדו גם הם לעשות שימוש יעיל בכלי ההפחדה. גם הם מבינים היטב את הקוד הגנטי המשותף לעם היושב בציון, ויודעים שהציבור לא יאכזב ויגיב באופן צפוי: הוא ילך כסומא אחר תיאור התרחישים האפוקליפטיים מבית היוצר של יונה יהב ועדת יחצניו. בחסותו של דו"ח מוזמן ומתוזמן שחיבר קומץ "מומחי" חצר, מהלך יונה יהב אימים על הציבור וזורה חול בעיניו. הוא יודע להסביר לנו שדליפה ממיכל האמוניה שבמפרץ חיפה תמחה תוך דקות רבבות ישראלים שימותו בייסורים איומים. רבבות? מיליון! ורק הוא, יונה לבדו, עומד כחומה בצורה ומגן על כולנו.
אנו נמצאים בעידן ה-Fake News. אנשי ציבור ממציאים "עובדות" המופרחות לחלל האוויר. הם יעלו ללא היסוס כל טענה שיבחרו, אבסורדית ושקרית ככל שתהיה, תוך ידיעה שלא יעמדו בשל כך למשפט הציבור. כך יכולים יונה יהב ודומיו לספר כי "סכנה קיומית מוחשית ומידית נשקפת למיליון ישראלים אם רק תותר כניסתה של אניית אמוניה לנמל חיפה" (גם כאן הציטוט במקור). אלא שעל פי כל הגורמים הממלכתיים האמונים על בטחון הציבור והסביבה כמו המל"ל, פיקוד העורף והמשרד להגנת הסביבה, המיכל הוא הבטוח מסוגו בעולם. הוא, כמו גם האנייה, מאובטחים, כך על פי הגורמים המקצועיים, באופן מוחלט.
זאת ועוד. בישראל 2017 יכול נושא משרה אקדמית בכירה להצהיר בנחרצות כי "הוא ממליץ לתושבי העיר חיפה שלא לעשות את ליל הסדר בעיר משום שמיכל האמוניה במפרץ על סף קריסה!". הוא גם מסוגל להשמיע בשידור בליל של טענות מדומיינות ושקריות שכל מטרתן הוא פריטה על מיתרי הפחד, תוך ידיעה שמרבית הסיכויים שאיש לא יאתגר את קביעותיו, הזויות ככל שתהיינה. כל זה בזמן שהוא איננו בעל מומחיות בתחום המדובר, ואיננו נושא באחריות פרטית או ציבורית לסוגיה. הוא מפגין בקיאות רבה באשר למצבו של מיכל האמוניה, ויודע להצביע בדיוק רב על המקומות מהם תיפתח הרעה. כל זאת מבלי שמעולם היה במיכל או בדק אותו!
פרופ' אהוד קינן, וזוהי עובדה, מעולם לא היה במסוף האמוניה בחיפה. תשאלו: האם עובדה בסיסית זאת צריכה להפריע לו להתעמר ולהשתלח במיכל ובאלפי המשפחות התלויות בו למחייתן? למה שתפריע?! פעם אחר פעם הוא מצליף בלשונו היהירה, וניכר כי הוא משועשע ממעשהו. מצליף וממתין. הוא יודע היטב שזה יעבוד. האובססיה שפיתח הפרופסור הרהוט כלפי המיכל כבר מזמן רוקנה את האמוניה מתוכו ומילאה אותו בחומרים מסוכנים פי כמה: מניפולציה, שנאה ופחד.
חיפה כימיקלים היא חברה משגשגת, המביאה כבר למעלה מיובל שנים את קדמת הטכנולוגיה החקלאית הישראלית לכל חלקי הגלובוס ומעשירה את קופת המדינה במיליוני דולרים כל שנה. סיפור הצלחה תוצרת הארץ. אלא שבישראל של 2017, עובדי החברה נאלצים להפגין ולחסום את צירי התנועה במטרה לעורר את מקבלי ההחלטות למצוא פתרון למצוקתם ולהמשיך ולקיים מפעל ציוני פורח.
יו"ר הסתדרות העובדים הכריז על סכסוך עבודה במשק מחשש לפיטורי אלפי עובדים ערב חג הפסח. ראיונות ברדיו ובטלוויזיה, ושלל כתבות בעיתונים וברשת לא הועילו משום שממשלת ישראל עסוקה מעל לראשה בתאגיד השידור הציבורי ובמאבקי כוח ואגו. בצר להם פנו העובדים למבוגר האחראי, בית הדין הגבוה לצדק, וראה איזה פלא: רק בחסות הנחיית בג"צ, נזכרה ממשלת ישראל שהיא בעצם הריבון כאן. היא זאת שאמורה לעשות עבודת מטה רצינית ועמוקה בשאלה מורכבת כסוגיית האמוניה. אבל זה כבר מאוחר מידי, משום שדעת הקהל מורעלת מאדי הפחד והבלבול שזרעו בהם יונה יהב ועדת המומחים מטעמו ומטעם עצמם.
אם לא תתעשת ממשלת ישראל ותתעלה מעל הצורך לזכות בהישג הישרדותי מיידי ופופוליסטי, קיים חשש גדול ומיידי לחיסולה של תעשייה ישראלית מפוארת ולפיטוריהם של אלפי עובדים, וכן לנזק חמור ובלתי הפיך למאות מפעלים ישראלים התלויים באספקת אמוניה לפעילותם.
ובינתיים, בבונקר אפל בדרום ביירות יושב איש מרושע עם גלימה וזקן מול מסך טלוויזיה וצוחק. הוא יודע היטב שהוא לא צריך לשגר שום טיל, או אפילו לירות ולו ירייה אחת. יש לו נשק יעיל פי כמה מכל אלו יחדיו. "חג שמח לכם יא-יאהוד. עד העונג הבא!".
___________________________________
ד"ר עדו חורש הוא מדען העובד בחיפה כימיקלים
