תכננתם לשתול מטע אבוקדו? כדאי שתדעו: עד2021 לא ניתן להשיג בישראל שתילי אבוקדו. חקלאי שירצה לשתול מטע אבוקדו חדש, יאלץ להמתין ארבע שנים, משום שהשתילים פשוט – נמכרו. כולם. מאחורי הנתון המפתיע הזה עומד סיפור של גידול אחד, שמספר בדרכו את סיפור מצבה של החקלאות בישראל בכלל, ואולי גם בעולם. לקראת הכנס החקלאי הגדול בישראל – תערוכת אגרו משוב, יצאנו לעקוב אחר סיפורו של האבוקדו.

אבוקדו על עץ (צילום אילוסטרציה:shutterstock).

כדי להבין איך זה קורה, יש להכיר קצת את החיבור בין הדינמיקה של השוק לפרקטיקה החקלאית. בעבר, היה בישראל שוק חקלאי מתוכנן. הממשלה קבעה עבור החקלאים אילו גידולים לגדל, בהתאם לצורך של השוק המקומי ולאפשרויות ייצוא. במקביל, הבטיחה הממשלה לחקלאי הגנות במקרה שלא יוכל למכור את תוצרתו. עם המעבר לכלכלת שוק חופשי, החקלאי הפך להיות שחקן בשוק של היצע וביקוש. האפשרויות לייצא תוצרת לאירופה ולקבל עבורה תמורה גבוהה מזו שניתן לקבל בשוק המקומי, יצרה מנגנון שבו אחת לכמה שנים שינויים בביקושים בשוק העולמי מושכים את החקלאות בישראל לכיוון חדש.

כך היה עם האשכולית האדומה, כך עם קלמנטינות אור והיום הכוכב החדש – האבוקדו. השיטה הזו מייצרת פוטנציאל רווח גדול, אבל גם סיכון גבוהה מאוד. למעשה, החקלאי צריך לסגל לעצמו יכולות של סוחר בבורסה. הוא צריך לזהות מגמות עתידיות, להעריך כדאיות השקעה, להיכנס לשוק בזמן הנכון ולצאת ממנו לפני שהשוק מוצף ואז נופל. הבעיה היא שחקלאות לא באמת עובדת כמו בורסה.

השקעה במטע עד לקבלת פרי לוקחת מספר שנים, לכל גידול נדרש פיתוח של ידע חדש ובחינה של התאמת הגידול לתנאי השטח. מרגע שיש תוצרת, החקלאי חייב להוציא אותה לשוק, הוא לא יכול להחזיק בה עד שתנאי השוק יבשילו והמחיר יהיה אופטימלי מבחינתו. זו הסיבה שזיהוי נכון של המגמות העתידיות והפוטנציאלים בשוק העולמי הוא נושא כל כך קריטי למשק החקלאי.

ראובן דור בן ה-69 ממושב רמות הוא יושב ראש שולחן האבוקדו (המטה המשותף של מגדלי האבוקדו בישראל). ביקשנו ממנו שיסביר לנו קצת על האבוקדו הישראלי.

עץ אבוקדו (Jotpe/wikimedia)

"בישראל מגדלים כ-80,000 דונם אבוקדו מאצבע הגליל ועד עוטף עזה. בשנה האחרונה גם נטעו 1,000 דונם של אבוקדו בנגב. למעשה כמעט בכל מקום שאין בו סכנת קרה ויש בו מים ניתן לגדל אבוקדו. אצבע הגליל היא הנקודה הצפונית ביותר בעולם שמגדלים בה אבוקדו".

ואיך הגידול בישראל בהשוואה לעולם?
"בעולם מייצרים כחמישה מליון טון אבוקדו בשנה. היצרנית הגדולה ביותר היא מקסיקו, והיא גם הצרכנית הגדולה ביותר של הפרי. בישראל מייצרים כ-120,000 טון בשנה כש-60% מיועדים לייצוא והשאר לשוק המקומי".

אז ישראל היא בעצם שחקנית די קטנה בשוק האבוקדו?
"ישראל היא שחקנית חשובה מאוד. גם בגלל המיקום שלה, מקסיקו מייצאת בעיקר לארצות הברית, וגם בגלל הטכנולוגיה שלה. בישראל מפתחים זני פטנט בעלי פוריות גבוהה, עמידות ואיכות. עכשיו צריך להבין שמדובר בפרי שהביקוש אליו רק הולך וגדל, באופן מתמשך ועקבי. הוא נתפס כ "סופר פוד" בעל תכונות בריאותיות מעולות".

איך ניתן למנוע מצב שבו הגדלת ייצור האבוקדו לא תיצור עודפי היצע, והחקלאים יפלו שוב כמו שקרה עם האשכולית האדומה והקלמנטינה אור?
"בזמנו גידלו את האשכולית האדומה בהיקפים עצומים. הגידול הזה נפל משתי סיבות – גם בגלל עודפי היצע שהציפו את השוק, וגם בגלל כמה כתבות שדיברו על התכונות הבריאותיות השליליות של האשכולית. אח"כ הגיע כוכב חדש ה'אור', באמת קלמנטינה מצוינת. זה היה גידול רווחי מאוד במשך שלוש שנים, עד שהוא התרסק בשנה האחרונה. ההתחזקות של השקל והתחרות מול ספרד ומרוקו על השוק האירופי הביאו למשבר רציני בענף הזה. היום אנחנו רואים חקלאים שמבקשים להוריד את עצי האור ולהחליף אותם בגידול אחר.

"ביחס לאבוקדו, אנחנו רואים ביקוש יציב מאוד כבר תקופה ארוכה. הביקוש הוא לא רק באירופה אלא גם ביפן, שרוצה אבוקדו ישראלי ומשלוח ראשון לשם צפוי לצאת בהמשך 2017. אבל אני נזהר מלהתנבא ויודע שלא לעולם חוסן". במקביל לבחירה בגידולים שלהם יש ביקוש גבוהה, דור שם דגש על הצורך לפתוח שווקים חדשים. "הכניסה עם האבוקדו לשוק היפני היא תוצאה של תהליך ארוך שאנחנו בו כבר כמה שנים. ליפנים, כמו לסינים, יש חוקים נוקשים מאוד בהגנה על הצומח. מדובר בתהליכים ארוכים, אבל בסופם יש פוטנציאל מאוד גדול".

1.3 מיליארד סינים צריכים לאכול

מי שעוסק הרבה בפוטנציאל של השווקים במזרח הוא השגריר לשעבר בסין לשעבר, מתן וילנאי. "אני מנסה לקדם ייצוא ישראלי לסין בדגש על תוצרת חקלאית טרייה", אומר וילנאי בשיחה עם 'דבר ראשון'. "אנחנו מורגלים לעבוד עם מול אירופה, רוסיה וארה"ב ותופסים את סין כיעד מרוחק, אבל האמת היא שסין קרובה מארצות הברית, והספרדים מגיעים לסין עם האבוקדו שלהם, שהוא קטן ומצוקמק ונחות בהרבה מהאבוקדו הישראלי".

פגישת ראש הממשלה בנימין נתניהו (ימין) עם חבר הפוליטביורו הסיני, יאן צו בלשכתו בירושלים. לצידו הימני של ראש הממשלה, שגריר ישראל בסין, מתן וילנאי. אפריל 2013 (צילום: לע"מ)

על הפוטנציאל הטמון בשוק הסיני אומר וילנאי, "צריך להבין, נושא אספקת המזון בסין הוא מאמץ לאומי עליון. כמו שאנחנו תופסים ביטחון, ככה הם תופסים את האתגר של להאכיל 1.3 מיליארד בני אדם. כל פוליטיקאי שפגשתי דיבר קודם כל על אחריותו להאכיל את התושבים שלו. אנחנו חייבים להיות שותפים לאתגר שלהם, שטומן בחובו פוטנציאל כלכלי אדיר עבורנו".

מהם האתגרים שעומדים בפני מי שרוצה להיכנס לשוק הסיני?
"להיכנס לשוק הסיני זה לא פשוט, אבל מרגע שהצלחת להיכנס השמיים הם הגבול. לצרכן הסיני יש דרישות, ובכלל מדובר בתרבות שונה לגמרי. לחיצת היד שלהם שונה לגמרי, התפיסה של משא ומתן היא שונה. אנחנו אוהבים להגיע למשא ומתן ולשים הכל על השולחן. מבחינתם מדובר באלימות גסה. הרבה אנשי עסקים הגיעו לסין וחשבו שבגלל שפרסו להם שטיח אדום וקיבלו אותם יפה הם כבר כבשו את סין ואח"כ נפלו. זו תרבות שונה שצריך להבין אותה. אבל מאחורי האתגר הזה יש מליוני פיות אוכלים. כמו ארה"ב רוסיה ואירופה ביחד כפול שתיים."

ואיך תופסים בסין את הישראלים?
"הם רואים אותנו כאומה חכמה מאוד. כעם שיודע לעמוד מול אתגרים קשים ולצלוח אותם בחכמה. הם מעריכים את החשיבה הישראלית ואת הטכנולוגיה שלנו. הידע שלנו מתאים לאתגרים שלהם. כי לנו יש טכנולוגיה חקלאית מצוינת ולהם יש כאמור 1.3 פיות להאכיל. בתחום הטכנולוגיה החקלאית 'נטפים' נמצאת שם ועושה חייל. עכשיו צריך להכניס לשם גם את התוצרת הטרייה". ההתלהבות של וילנאי להכניס תוצרת חקלאית גובלת ביאוש מכך שמובילי המשק לא מבינים את הפוטנציאל. "הלכתי לשוק בסין וראיתי בננות מברבדוס. שאלתי את עצמי מה להם יש שלנו אין, אנחנו הרי טובים מהם פי עשר. מדוע הם פה והבננה הישראלית, שהיא מעולה וקרובה יותר לסין, לא נמצאת פה?".

וילנאי וראובן דור ישתתפו ביוני הקרוב הבא בתערוכת אגרו משוב, הכנס החקלאי הגדול בישראל. הרחבת גידולי האבוקדו מצד אחד ושיווק תוצרת חקלאית טרייה לסין מהצד השני יהיו שניים מהנושאים החמים בהם יעסקו בכנס.