יש לי מדינה
שיש לה גבול ירוק
וממשיכה לירוק
על הדמוקרטיה.

ובחצותה את הגבול האדום
שמה עצמה מעל החוק,
ושופכת את התינוק
עם האמבטיה.

יש לי מדינה
מצבה יציב ואיתן,
יש בה חופש דיבור
לזוהר וביטן
הידועים בציבור.

אומרים כל שעולה על רוחם,
מודה ועוזב ירוחם.

יש לי מדינה
שהיה לה נשיא
שבדרך עגב
כשהגיע לשיא
שפך זרעו לשווא.

יש לי מדינה
שהיה לה ראש ממשלה
שהיתה לו מילה:
לא לקחתי אגורה לכיס,
אמר ללא בושה וחרפה
והכניס,
ירוקים במעטפה.

יש לי ראש ממשלה
מרבה נכסים מרבה דאגות
מבקש שתי מדינות,
ובסתר ליבו כשהוא לבד
מתכוון  לעם אחד.

ויש לו תאגיד
שהוא גוף ציבורי
השייך ליחיד.
ויש לו תחנת שידור,
הקול קול יעקב בעליו
והידיים ידי עשיו.
ויש לו עיתון
אוצר בלום,
והוא ממשיך לטעון:
אין לי כלום
כי לא היה כלום.

אני
שנשאתי על גבי
משא כבד
בהיותי במצריים עבד,
בעל מידות טובות
בניתי פירמידות,
היום ביתי שלי
בנוי לתלפיות.

קירותיו גבס
אריחיו מלאי ארס.
וביום העצמאות
יש לי תרגיל
אני עושה כבש
על הגריל.

אני אזרח נאמן
ביום כיפור
כפרה עלי,
אני צם.
וביום הזכרון עומד דום.

ולמרות שעברו אלפיים שנה
ודרוש ליטוש היהלום
אני עדיין מאוהב בה,
מתפלל ומייחל
לשלום.