טקס הענקת פרס ישראל לשנת תשע"ז, יתקיים מחר (שלישי), מוצאי יום העצמאות, במרכז הקונגרסים הבינלאומי בירושלים. פרס ישראל מוענק לתושבי ישראל או לארגונים שונים, כהוקרה על פעילותם במגוון רחב של תחומים מאז שנת 1953, אז הוענק לראשונה ביוזמתו של מי שהיה שר החינוך, בן ציון דינור.

השנה יוענק בפרס תשעה אזרחים ישראלים בולטים בתחומם – מתחומי מחקר שונים, ספורט, מוסיקה ואנשים אשר תרמו תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

פרס ישראל בתחום חקר החינוך – פרופסור מלכה מרגלית

פרופסור מלכה מרגלית נולדה ב-1949 ברמת גן, סיימה את לימודי התואר ראשון והשני בפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. את לימודי התואר השלישי, בפסיכולוגיה התפתחותית, השלימה באוניברסיטת לונדון ב-1975.

בשנים 1983-1976, ניהלה מרגלית את מכון שניאורסון בשירות הפסיכולוגי בתל אביב. ב-1994 קיבלה דרגת פרופסור חבר באוניברסיטת תל אביב, ובשנים 2004-2000 עמדה בראש בית הספר לחינוך באוניברסיטה. כיום מכהנת מרגלית כראש בית הספר למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי פרס. מרגלית כיהנה בתפקידים מרכזיים במספר ארגונים בינלאומיים בתחומה, בהם סגנית נשיא באקדמיה הבינלאומית למחקר בליקויי למידה (IARLD), חברה בוועד המנהל של החברה הבינלאומית למחקר בהתערבות מוקדמת (ISEI), סגנית יו"ר הארגון הבינלאומי לחינוך מיוחד ויו"ר הוועדה ללקויות ולשיקום בארגון הפסיכולוגים הבינלאומי. בעבר, כיהנה כיו"ר מועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות. משמשת גם כיועצת מדעית בארגונים ועמותות בתחום החינוך.

ב-1997 עמדה בראש הועדה הציבורית לבחינת מיצוי יכולתם של תלמידים עם ליקויי למידה ובשנת 2000 עמדה בראש ועדה ציבורית לבחינת היישום של חוק החינוך המיוחד וקידום השילוב של תלמידים עם צרכים מיוחדים. משרד החינוך אימץ את מסקנות שתי הוועדות, והן הוחלו על כלל מערכת החינוך.

"מחקרייך מאפשרים למערכת החינוך להתאים את עצמה לילדים בעלי צרכים מיוחדים בצורה טובה יותר. בשמי ובשם ממשלת ומדינת ישראל, כל הכבוד", אמר שר החינוך נפתלי בנט.

בנימוקים לזכייתה, ציינה ועדת הפרס כי פרופסור מרגלית היא "חוקרת בעלת שם בינלאומי בתחום החינוך המיוחד וחקר ליקויי הלמידה. מחקריה הטביעו חותם משמעותי על פיתוח החינוך המיוחד בישראל לאורך השנים. לפעילותה של פרופסור מרגלית, נודעה השפעה רבה על החינוך המותאם לצרכים אינדיבידואלים והחינוך לבעלי מוגבלויות שונות. בתחומים אלה היא הניעה שינויים תפיסתיים, ניהוליים ומערכתיים רבי חשיבות. בשנים האחרונות מתמקדים מחקריה של פרופסור מרגלית גם בתיאוריה המכונה 'תיאורית התקווה', היכולת הנחזית לכבוש נתיבים להשגת מטרות רצויות ולהניע אדם לפסוע בנתיבים אלו. מחקריה מוכיחים, כיצד תקווה משרה הישגים גבוהים אצל תלמידים בכלל ותלמידים ליקויי למידה בפרט וכיצד שיפור כוח הרצון המנטלי מהווה כלי לחולל שינוי אישי מרחיק לכת".

פרס ישראל על מפעל חיים – אל"מ צבי לוי ודוד בארי

אל"מ צביקה לוי, המכונה "אבי החיילים הבודדים", נולד ב-1949 בקיבוץ גבת בעמק יזרעאל והיה ממקימי קיבוץ יפעת הסמוך בו הוא חי וחבר עד היום. לוי שירת כלוחם בצנחנים בסדיר ובמילואים. כבר בשנות ה-80 נהג לאמץ חיילים בודדים אל ביתו שבקיבוץ. בשנת 1994 נתמנה על ידי ראש אכ"א דאז, האלוף יורם יאיר, לרכז את פרוייקט החיילים הבודדים הנקלטים למשך שירותם בקיבוצים. במסגרת תפקידו זה קיבל ב-2016 דרגת ייצוג של אלוף משנה.

"מבניה היפים של הארץ שלנו – דמות מופת לציונות, ומעל הכל אבא של אלפי חיילים וחיילות בודדים שמצאו בו כתובת, והוא להם אבא, אמא, אוזן קשבת, חבר ואח" אמר עליו שר החינוך נפתלי בנט, "מפעל חייו של צביקה הוא סל ערכינו כחברה, הוא תרומה אדירה לאחדות החברה ולביטחון ישראל".

דוד בארי, יליד 1953, התגייס ב-1973 לחיל השריון אך עבר לסיירת מטכ"ל, שם שירת בקבע עד שנת 1979. ב-1988 חזר לשירות פעיל, בעקבות פניית אלוף פיקוד המרכז דאז, אהוד ברק, שמינה אותו לסגן מפקד יחידת דובדבן. גם כיום הוא ממשיך להתנדב לשירות מילואים על אף גילו.

עם שחרורו מצה"ל ב-1990, למד בישיבת עטרת כהנים והחל לפעול לחידוש ההתיישבות היהודית בשכונת עיר דוד, בתחום הכפר סילוואן. את פעילותו עשה באמצעות עמותת אלע"ד, אותה הקים עוד בשנת 1986, הפועלת להעמקת הקשר היהודי אל ירושלים ומפעילה, בין היתר, את מתחם עיר דוד. בארי עומד בראש העמותה עד היום.

"דוד בארי, איש חזון ומעשה, קצין בסיירת מטכ"ל וביחידת דובדבן, איש ספרא וסייפא, ראוי לתודה שלנו על מפעל חייו, שהוא מפעל חיינו" אמר עליו בנט.

בנימוקים לזכייתו, ציינה ועדת הפרס כי בארי "יזם, הקים, הוביל ומוביל את העשייה המבורכת שהפכה את עיר דוד לאתר מורשת, חינוך ותיירות לאומי ובינלאומי מן המעלה הראשונה. עיר דוד היא הגרעין ההיסטורי שממנו צמחה ירושלים – לבו של העם היהודי ומוקדו של ספר הספרים".

פרס ישראל בתחום חקר המשפט – פרופסור נילי כהן

פרופסור נילי כהן, ילידת 1947, סיימה את לימודי התואר הראשון והשני במשפטים באוניברסיטת תל אביב. עבודת הדוקטורט שלה, אף היא באוניברסיטת תל אביב, נשאה את השם "ההגנה על החיוב מפני התערבות צד שלישי", ונעשה בהנחייתו של פרופסור דניאל פרידמן, עימו ערכה מאוחר יותר סדרת ספרים תחת הכותרת "חוזים" שהפכה במהלך השנים לאחד מן הספרים החשובים ביותר בדיני חוזים בישראל, תחום בו היא מתמחה.

בשנת 1989 מונתה לפרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב. כהן זכתה פעמיים בפרס זוסמן למשפט, בפרס מינקוף על מצוינות במשפט ובפרס צלטנר למשפט. בשנת 2004 נבחרה כחברה באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בשנים 1994–1997 כיהנה כסגן הרקטור ובשנים 2001-1997 הייתה רקטור אוניברסיטת תל אביב. בספטמבר 2015 החלה לכהן כנשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

בנימוקי ועדת הפרס צוין כי "פרופסור כהן יצרה תחום חדש בחקר המשפט הישראלי, מחקר בינתחומי המכונה משפט וספרות. העצמה הטמונה במחקריה נובעת במידה רבה מהיותם בוחני גבולות ופורצי גבולות. כתיבתה העשירה בוחנת את השילוב של הספרות במשפט והמשפט בספרות וכן בוחנת את הגבולות שבין הפרטי לציבורי ובין המשפט למוסר.

"בכתיבתה היא מנסה לגשר בין שדות ידע שונים, ולהביא לשילוב והפריה הדדית ביניהם. פרופסור נילי כהן היא מנהיגה אקדמית שנבחרה בגין הישגיה להיות נשיאת האקדמיה הישראלית הלאומית למדעים ויש לה קול חשוב במאבק על דמותו של המחקר המשפטי והאקדמי בחברה הישראלית. תרומתה של פרופסור נילי כהן מזכה אותה להיות ראויה לפרס ישראל בחקר המשפט".

פרס ישראל בתחום חקר מדעי החיים – פרופסור יוסף ירדן

פרופסור יוסף ירדן נולד בטבריה ב-1957, וגדל בנצרת עלית להורים יוצאי מרוקו. סיים תואר ראשון בביולוגיה וגאולוגיה באוניברסיטה העברית ב-1979, והוסמך כדוקטור במכון ויצמן למדע. את הכשרתו בביולוגיה מולקולרית רכש בחברת Genentech, בסן פרנסיסקו, ובמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT).

ירדן הקים את מעבדת המחקר שלו במכון ויצמן למדע בשנת 1989, ומשמש כיום כדיקן בית הספר למוסמכים במכון. הוא מכהן כיו"ר הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה וכיו"ר ועדת המחקר של האגודה למלחמה בסרטן. בעברו כיהן גם כסגן נשיא לעניינים אקדמיים במכון ויצמן וכדיקן הפקולטה לביולוגיה. כמו כן שימש כמנהל מכון מורוס לחקר מחלת הסרטן.

בעבור מחקריו ועבודתו המדעית זכה יוסף ירדן בפרסים רבים, בהם פרס המחקר ע"ש דאדלי רייט בביו-ממברנות, פרס סומך זאקס בכימיה, פרס אנדרה לווף, פרס לומברוזו בחקר הסרטן, פרס מיכאל ברונו מטעם קרן יד הנדיב, פרס המייסדים של חברת טבע ופרס הצטיינות של מכון המחקר הלאומי לחקר הסרטן בארצות הברית. בשנת 2007 זכה בפרס א.מ.ת.

בנימוקי ועדת הפרס, צוין כי פרופסור ירדן "נמנה עם החשובים שבחוקרי הסרטן בעולם. בשורה ארוכה ונמשכת של תגליות פורצות דרך, הביאה עבודתו של פרופסור ירדן לזיהויים של קולטנים של גורמי גידול, האחראים לוויסות תהליכי חיים מרכזיים בתא, להבנת דרך פעולתם, ולגילוי השיבושים החלים בהם ותורמים להתפתחות התהליך הסרטני. על בסיס תגליות אלה, פותחה שורת תרופות אנטי-סרטניות, שחלקן כבר מצוי בשימוש נרחב. עבודתו של פרופסור ירדן הינה מופת של מחקר ביולוגי חלוצי, שתוצאותיו מיושמות ליד מיטת החולה".

פרס ישראל בתחום הספורט ותרבות הגוף – אגנס קלטי

אגנס קלטי נולדה בהונגריה ב-1921, והחלה את אימוניה בהתעמלות כבר בגיל ארבע. בגיל 16 החלה להתחרות והיתה לאלופת הונגריה. בזמן הכיבוש הנאצי של הונגריה התחבאה בזהות בדויה כמשרתת ואחר כך כפועלת בבית חרושת לתחמושת. אביה ודודיה נספו באושוויץ, ואימה ניצלה תודות לדרכון שוודי שקיבלה במסגרת מפעל ההצלה של חסיד אומות העולם ראול ולנברג. אחרי המלחמה חידשה את אימוניה, וב-1946 זכתה בתואר אלופת הונגריה בהתעמלות. באולימפיאדת הלסינקי 1952 זכתה בארבע מדליות בגיל 31 – מדליית זהב בתרגיל קרקע, מדליית כסף בתחרות הקרב רב קבוצתי  ושתי מדליות ארד בתרגיל המקבילים המדורגים ובתרגיל עם מכשירים קבוצתי. באולימפיאדת מלבורן 1956, בהיותה בת 35, זכתה בשש מדליות אולימפיות נוספות: ארבע מדליות זהב (מתוכן 3 אישיות) ושתי מדליות כסף. ב-1957 הגיעה לישראל להשתתף בתחרויות המכביה והחליטה להשאר. בישראל עבדה במכון וינגייט, וכן שימשה כמאמנת נבחרת המתעמלות של ישראל

בנימוקיה, ציינה ועדת הפרס כי קלטי, בת ה-96, היא "אישה יחידה במינה, עוצמתית ומבריקה. אישה פורצת דרך, מנהיגה ודמות לחיקוי בקרב כל תלמידותיה בארץ ובעולם, שעשתה היסטוריה וחיה בינינו. מוערכת עד מאוד בעולם ובקהילות הספורט לדורותיו ועדיין נחשבת לאחת המתעמלות הגדולות בהיסטוריה של ענף התעמלות המכשירים.

"אגנס קלטי הינה ממקימי ענף ההתעמלות בישראל, היא הובילה את הענף למעלה מיובל שנים. אימנה מתעמלות ומתעמלים והדריכה דורות של מאמנים ומאמנות, אלופים ואלופות לאורך השנים.

"החינוך לספורט והנחלתו לדור הצעיר היה אחד הערכים החשובים עבור אגנס קלטי, לכן פנתה למערך הכשרת מורים לחינוך הגופני בבתי הספר. גם שם, בנחישות ובעקשנות, הציבה רף גבוה במיוחד למורים העתידיים לחינוך גופני כיסוד בהקניית הרגלים נכונים בתחומים שונים לדורות הבאים. האחריות האישית והמשמעת העצמית היו נר לרגליה".

פרס ישראל בתחום המוזיקה – פרופסור אריה ורדי

פרופסור אריה ורדי, נולד בתל אביב בשנת 1937. את הקריירה המוזיקלית שלו כפסנתרן התחיל כבר בגיל 15. בוגר האקדמיה למוזיקה על שם רובין בתל אביב, והאקדמיה למוזיקה של בזל בשווייץ. הופיע בחמש יבשות כסולן תחת שרביטם של מנצחים רבים ובעלי שם. בשנת 1960 זכה בפרס שופן, וב-1961 בפרס אנסקו והגיע למעמד בינלאומי. תלמידיו זכו ליותר מחמישים פרסים ראשונים בתחרויות בינלאומיות והם מופיעים בהצלחה על בימות הקונצרטים בארץ ובעולם.

בנימוקי ועדת הפרס צוין כי "פרס ישראל בתחום המוזיקה ניתן השנה לפסנתרן פרופסור אריה ורדי, על הישגיו האמנותיים כאמן מבצע, ועל תרומתו העצומה לקידומה ולעצם קיומה של תרבות המוזיקה הקלסית בישראל, ולקידומם של המוזיקה הישראלית והמוזיקאים הישראלים ברחבי העולם. זאת באמצעות פעילותו הענפה לא רק כפסנתרן, אלא גם כמורה בעל מוניטין בינלאומיים וכמנגיש המוזיקה הקלסית לקהלים רחבים ביותר באמצעות קונצרטים מוסברים  ותכניות טלוויזיה רבות וחדשניות. אריה ורדי הוא מוזיקאי ופדגוג דגול שהקים דורות של פסנתרנים הנמצאים כיום בצמרת העולמית, ובכך השפיע השפעה מכרעת על עיצוב דמותה העכשווית של תרבות המוזיקה הקלסית בעולם".

פרס ישראל בתחום חקר מחשבת ישראל – פרופסור יהודה ליבס

פרופסור יהודה ליבס, יליד 1947 בירושלים, את הדוקטורט שלו בנושא "פרקים במילון ספר הזוהר" עשה באוניברסיטה העברית בשנת 1976, בהנחיית גרשם שלום. ב-1993 מונה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה. ב-1999 עמד בראש הקבוצה הבינלאומית לחקר הזוהר במכון  ללימודים מתקדמים בירושלים. החל משנת 2004 החל לכהן כפרופסור בקתדרה לקבלה על שם גרשם שלום, ומשנת 2008 הוא פרופסור אמריטוס. מחקריו עוסקים בספר הזוהר, בספר יצירה, בקבלת האר"י, בשבתאות ובנושאים נוספים במחשבת ישראל.

בנימוקי ועדת הפרס צוין כי "פרופסור יהודה ליבס הוא חוקר מבריק ומוביל בחקר הספרות המיסטית היהודית לדורותיה. מחקריו מתאפיינים ברגישות פילולוגית יוצאת דופן. בין חידושיו הרבים בולטת הארת תפקידיהם של המיתוס והמשיחיות ככוחות מניעים בתרבות היהודית מאז המקרא ועד היום. מחקריו של פרופסור ליבס חולשים על תחומים רבים (בעיקר על תחומי הקבלה על כל שלביה) ובכולם ניכרות ההעמקה, התעוזה והחדשנות.

"פרופסור ליבס בולט ברוחב ידיעותיו בתרבויות הרבות: הקלסית, הנוצרית והמוסלמית, ובשליטה  בשפות רבות ודבר זה מעשיר את מחקריו המעמיקים. תרומותיו הסגוליות של פרופסור ליבס בתחום ספר הזוהר והשבתאות שינו את מפת המחקר באופן מכריע. פרופסור יהודה ליבס העמיד דור חדש של חוקרים שאותם ואת מחקריהם הוא מלווה במסירות רבה".

פרס ישראל בתחם חקר ההנדסה – פרופסור אורי שקד

פרופסור אורי שקד נולד ב-1943 בפתח תקווה, וב-1961 התגייס לעתודה האקדמית של צה"ל ללימודי תואר ראשון ושני בפיזיקה. אחרי סיום לימודיו שירת בחיל המודיעין עד שנת 1970. ב-1974 סיים דוקטורט במכון ויצמן בתחום תורת הבקרה במחלקה למתמטיקה שימושית. שקד השתלם באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, ולאחר מכן הצטרף לפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב. במשך השנים שימש כפרופסור אורח באוניברסיטת ברקלי ובאוניברסיטת ייל בארצות הברית. היה ראש המחלקה להנדסת חשמל-מערכות באוניברסיטת תל אביב בשנים 1985-1989, ודיקן הפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב בשנים 1993-1998.

בנימוקי ועדת הפרס צוין כי פרופסור אורי שקד הוא "מבכירי המדענים בעולם בתחום הבקרה התאורטית. עבודתו פורצת הדרך הניחה את התשתית לבקרה מודרנית אופטימלית בתנאי אי ודאות, שהשלכותיה רבות, החל מבקרת כלי טיס ועד ליציבות מערכות מבוזרות לניהול אנרגיה. השיטות שפרופסור שקד פיתח נמצאות כיום בשימוש נרחב בכל מגוון התעשיות, כולל בתעשייה הביטחונית הישראלית. לפרופסור שקד תרומה משמעותית גם בהרחבת החינוך המדעי-טכנולוגי בארץ והיה ממובילי המהלך להקמת המכללות האקדמיות להנדסה שתרמו להנגשת החינוך האקדמי לאוכלוסיות רבות".