רק בינואר האחרון נבחרה אלכסנדרה ציבולבסקי לראשות הסתדרות המח"ר – האקדמאים במדעי החברה והרוח, אבל בשלוש השנים האחרונות היא כבר התכוננה לתפקיד ויודעת להיכן היא רוצה לנתב את הספינה – ההסתדרות המקצועית הגדולה בהסתדרות הכללית, המונה כ-50 אלף עובדות ועובדים. ציבולבסקי, בת 38, היא מהיו"רים הצעירים בהסתדרות, אמביציוזית ונחושה לקדם נושאים עליהם הצהירה במהלך מסע הבחירות הסוער.
בגיל 12 עלתה עם משפחתה לארץ מטשקנט שבאוזבקיסטן, לאחר סיום לימודיה שירתה בחיל הים והחלה לעבוד כסטודנטית לכלכלה בעיריית חיפה. שם היא התקדמה את כל המסלול ממוקדנית במוקד המיסים ועד לתפקיד אותו מילאה בחמש השנים האחרונות – כלכלנית בכירה באגף התקציבים בעירייה שאחראית על תקציבים במאות מיליוני שקלים.
לעולם העבודה המאורגנת והוועדים נכנסה ציבולבסקי לאחר שניהלה מאבק עבורה ועבור כמה מחברותיה לטובת העלאה בשכר. היא האמינה שעובדים כתף-אל-כתף צריכים השוואת תנאים. מזה תשע שנים היא חברת ועד, ומשך שש שנים מכהנת כיו"ר ועד המח"ר בעירייה המונה כ-650 עובדים. לדבריה, הילדות כיהודיה בברית המועצות, והנעורים כעולה חדשה בארץ נטעו בה חוסר נכונות עמוקה להשלים עם תופעות של אפלייה.
"לי ולחברים שלי הייתה ביקורת מאוד גדולה על הסכמי שכר שנחתמו ברשויות המקומיות ומשם זה התחיל" הסבירה לדבר ראשון מה דחף אותה להתמודדות, "בכל הישיבות הייתי הגוף שניסה להתנגד ולשנות את המצב. לדוגמה בהסכם היה רשום הרבה תנאים מצטברים שרק עובד שעומד בכולם יקבל תוספת – בעיריית חיפה למשל מתוך 600 עובדים אקדמאים רק שני עובדים קיבלו את התוספת הזו – מבחינתי זה הסכם שכר רע. כי ברור שאי אפשר לתת לכולם תוספת בהסכם שכר, אבל לתת פחות מאחוז זה לא מקובל עליי. כולם הכירו אותי, הקדנציה נגמרה והגשתי מועמדות, היו בחירות מאוד סוערות וזכיתי".
הסתדרות המח"ר מייצגת עובדים במקצועות אקדמאיים במגזר הציבורי, בין היתר כלכלנים, פסיכולוגים, סטטיסטיקאים, ספרנים, מתמטיקאים ואפילו ארכיאולוגים. "יש תפקידים שבהם הדרישה היא לתואר ספציפי כמו כלכלן או סטטיסטיקאי, וכאלה שהדרישה היא לכל תואר אקדמי שהוא," מסבירה ציבולבסקי, "בלשכה לסטטיסטיקה הרוב סטטיסטיקאים, ברשות העתיקות כולם ארכיאולוגים, אבל גם במשרד החוץ רוב העובדים נדרשים לתואר כלשהו כדרישת סף".
בעבר לדבריה היתה הסתדרות המח"ר מייצגת בעיקר את שכבת דרג ההנהלה של מקומות העבודה, אולם תהליכי האקדמיזציה שעובר השירות הציבורי, משנים את אופי ציבור החברים בהסתדרות, "בעבר רוב העובדים היו בגילאים מבוגרים יותר, כי העובד היה מתקבל ואז יוצא ללימודים. היום כל עובד צעיר שמתקבל לשירות הציבורי – רובם אקדמאים" מסבירה ציבולבסקי, "יש שינוי בעובדים שאנחנו מייצגים ואנחנו צריכים לשנות גם את מערך הטיפול שלנו ולהתאים אותו. האנשים הצעירים אוהבים את הכול דרך הרשתות החברתיות, האינטרנט. הכל צריך להיות ממוחשב ונגיש יותר". לדבריה לא מספיק מכירים את הסתדרות המח"ר – וזה חייב להשתנות. "אחד האתגרים שלנו זה להיות במפה לא רק מבחינה פוליטית אלא גם כגוף מוכר, שאנשים יודעים לפנות אליו ולקבל את העזרה המקסימלית. שהעובדים שלנו ידעו מי מגן עליהם, מה הזכויות שלהם ועל מה הם יכולים לפנות".
אחד הדברים שעל סדר יומה הוא הטיפול בתופעה ההולכת ומתרחבת של עובדי חוזים אישיים, תופעה שנפוצה בעיקר בקרב אקדמאים במגזר הציבורי. "אם אתה נכנס היום לעבודה במגזר הציבורי, בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) לדוגמא, צריך שם עובד עם תואר בכלכלה או סטטיסטיקה, לפי טבלאות השכר שלנו זה 5000-6000 ₪, והם לא מצליחים לגייס עובד מקצועי בסכום כזה נמוך. לכן הם יוצאים למכרזים אישיים. במקומות כאלו שהמקצוע הוא ספציפי, התופעה הולכת ומתרחבת – ויש כבר מקומות שבהם 20-40% מועסקים בחוזה אישי. זה גורם להמון בעיות, קודם כל מרמור שנוצר כתוצאה מהעסקה כתף-אל-כתף כשאחד מקבל יותר מהשני. שנית, עשינו חשבון שאם העובד התקבל בחוזה אישי וקיבל יותר בנקודת הפתיחה גם אם הוא מועסק למעלה מעשר שנים במערכת, לא כדאי לו לעלות בדרגה כי הוא לא נהנה מתוספת ותק ותוספות נוספות".
לדבריה עובדים כאלה שאופק ההתקדמות שלהם נחסם מבינים שעם ההשכלה שלהם והניסיון שצברו יוכלו בקלות להתחרות בשוק הפרטי ולשפר את הכנסתם, והשירות הציבורי מתקשה לשמור עליהם. לדבריה היא מעריכה שגם באוצר מבינים כבר שזו בעיה. היא מעוניינת ליצור לסקטורים הללו הסכמים קיבוציים המבוססים על החוזים האישיים הניתנים להם כיום, ואת זה היא מקווה לקדם באמצעות שיתוף פעולה עם הנהלות מקומות העבודה.
לדבריה היא כבר נפגשה בנושא עם הנהלת המועצה להשכלה גבוהה, המעסיקה כ-100 עובדים, רבים מהם בחוזים אישיים. "אמרתי בוא נתחיל בקטן – יש לכם תופעה נרחבת, נלך יחד לאוצר. הצעתי להם לשבת על זה ביחד, לכתוב איזה מודל, להגיע לאוצר ובאמת בשיתוף פעולה להגיע למצב שכל עובדי המל"ג יכנסו לדירוג המח"ר, ונשווה את תנאי החוזים עם העובדים הרגילים. אני מאמינה בשיתוף פעולה וחושבת שהדרך והפתרון צריך להיות עם ההנהלה". לדבריה מו"מ דומה מתנהל גם ברשות העתיקות, עוד מימי קודמתה בתפקיד יעל רון. "אני חושבת שהשוויון בין עובדים שעובדים כתף אל כתף מאוד חשוב. וזו הדרך, לזהות את מקומות העבודה הספציפיים, לבדוק לעומק ולהתקדם. אחת הבעיות כשעושים הסכם אחד לכל המשק זה שהרבה דברים נופלים בין הכיסאות. ברור שמו"מ עם כל מקום עבודה זה יותר התעסקות – אבל באתי לעשות עבודה, ולא אכפת לי כמה זמן ואנרגיה זה לוקח״.
נושא מרכזי שעמד במרכז קמפיין הבחירות שלה הוא ביטול ההפרשות בסך 0.3% לאגודה המקצועית שהוקמה לאחרונה. האגודה המקצועית הוקמה למעשה לאחר מו"מ ארוך וממושך שנמשך בין 2009 ל-2016 עם האוצר, במטרה לאפשר הוצאת עובדים להשתלמויות בחו"ל. לדברי ציבולבסקי, האוצר התנגד להקמת העמותה לכל אורך המו"מ, מתוך התנגדות לעצם רעיון ההשתלמויות בחו"ל, וההסכם שנחתם לבסוף כחצי שנה לאחר הבחירות הכלליות, האוצר הערים קשיים כבדים ותנאים מצטברים שהופכים את ההשתלמויות לבלתי נגישות למרבית עובדי הסתדרות המח"ר. "רק אוכלוסיה קטנה מאוד יכלה להשתמש בזה. ולכן אני אמרתי שבתנאים כאלה שהאוצר כל כך מתנגד ועושה הכול כדי למנוע מהעובדים לנסוע צריך גם לפעמים לוותר, ולהחליט על דרך חדשה במקום ללכת ראש בקיר. מה שאמרתי בבחירות זה שאני אדאג לבטל את ההסכם ולהחזיר את הכסף לעובדים חזרה לשכר. היו הרבה ספקנים שאמרו שאי אפשר לבטל הסכם קיבוצי, אבל כבר יומיים אחרי הבחירות הייתי באוצר, והגענו להסכמה שהם מוכנים לחתום על הסכם חדש – כי הרי האוצר מהתחלה לא רצה לבנות את זה" אמרה.
לדבריה, היא מתעקשת לבצע את ההליך הבירוקרטי המורכב של פירוק האגודה והחזרת כל כספיה, טרם החתימה על ההסכם הקיבוצי החדש – במטרה לוודא שהכספים שהופקדו בה בגין שכר העובדים מאז תחילת 2013 יוחזרו לעובדים במלואם, ובכללם לעובדים שכבר פרשו או יצאו לגמלאות, תהליך שהיא מקווה לסיים תוך כחודשיים שלושה. היא נאבקת גם להחיל הסכם זה גם על עובדי המח"ר בשלטון המקומי -"היסטורית, הסתדרות המעו"ף (הסתדרות ארצית הכוללת את מרבית השכירים במקצועות השירותים בארץ, בעבר נקראה הסתדרות הפקידים) לקחה גם את העובדים שלנו, כלומר חתמו על הסכם אחד בהסתדרות המעו"ף שכולל את העובדים מכל הסוגים. אנחנו מנסים להכניס את כל עובדי המח"ר, כולל בשלטון המקומי, שיקבלו את תוספת ה-0.3, כי השכר שלהם הוא באמת יותר נמוך משל עובדי המדינה. אני כל הזמן מדברת על זה עם האוצר ומרגישה שכן, יש נכונות, והם מבינים שצריך לשפר את השכר של עובדי השלטון המקומי".
רפורמה נוספת שהיא מעוניינת לקדם היא בקרן ידע – קרן אשר הוקמה במסגרת הסכם השכר מ-1995 על ידי הסתדרות המח"ר והמעסיקים הציבוריים, אליה מפרישים המעסיקים הפרשה קבועה בסך 0.5%, והיא משמשת לארגון השתלמויות, הכשרות, הדרכות וסיוע במתן מלגות, ״יש לנו מבנה מקסים, בית האקדמאים בחולון, ורוב הקורסים מרוכזים שם, אבל ברור שמתוך 50 אלף עובדים – יש גם עובדים מקריית שמונה ובאר שבע, ולהגיע לעשות שם קורס עם כל הנסיעות זה לא נוח, ולכן עובדים לא השתמשו בזה. אני גרה בקריית ביאליק שלצערי נחשבת לפריפריה ואני באמת מבינה את זה. לכן אמרתי שאנחנו נפעל ליצור פתרונות כך שכל עובד יוכל לקחת קורס גם בלי להגיע לחולון" אמרה ציבולבסקי, "אני חושבת שצריך לעשות שם שינוי ורענון. ככלכלנית אני מאמינה שיש ביקוש והיצע, וצריך לדעת מה הביקוש כדי לתת לו תשובה. אני מנסה לעבור באמת ארגון ארגון, בין הסוגים השונים של האוכלוסיה גם לפי הגיל, ולעשות חתך ובדיקה – מה אותה אוכלוסיה צריכה, ולהביא להם את זה גם מקרן הידע וגם מהסתדרות המח"ר".
ציבולבסקי מינתה לאחרונה למנכ"לית הסתדרות המח"ר את אפרת בן שושן, בעלת ותק של 21 שנים בהסתדרות המח״ר, ששימשה עד לאחרונה כמנהלת מחלקת פרט. "מאוד חשוב לי נושא קידום הנשים. בתור אישה צריך גם לפרגן, כאמא לשני ילדים – זה לא פשוט להתקדם וזה גם מאוד קשה. למרות שכולם אומרים שיש שוויון, אני שבחרתי במקצוע הכלכלה יכולה להגיד לך שגם באגף התקציבים בחיפה ובמקומות אחרים שעבדתי – בישיבות רואים שהרוב הם גברים. גם כשאת יושבת כנציגת ועד עם ההנהלה הבכירה את רואה שכולם גברים וכולם בגיל של אבא שלי. להיות אישה צעירה זה לא פשוט גם מבחינת ההתארגנות של המשפחה, והמשפחה שלי באמת מאוד עוזרת, יש לי בעל מאוד תומך. ולכן זה המוטו שלי לתת ולעזור לנשים להתקדם".
כאמור, הסתדרות המח״ר היא הסתדרות רוחבית, הנהנית מאז שנת 1959 מהסכם אוטונומיה המקנה לה מעמד ייחודי בהסתדרות ומנהלת ממשקי חפיפה רבים גם עם הסתדרויות עובדי המדינה והמעו"ף, ״בשנים האחרונות היתה בעיה ביחסים הבין הסתדרותיים״ אומרת ציבולבסקי, ״זה נבע גם מיחסים אישיים בעייתיים בין היו"רים, וגם מקונפליקט מובנה ואינטרסים קצת שונים בין העובדים שלנו, וחבל. כי בסוף מי שנפגע הכי הרבה מהפוליטיקה זה העובד הפשוט למטה. בגלל זה זה מאוד חשוב לי, וכבר התחלתי בפגישות היכרות, חשוב לי ליצור אווירה אחרת וחדשה, ושגם אם יש איזה קונפליקט – אפשר לסגור את הדלת ולפתור אותה, ולא להוציא החוצה. צריך להגיע לאיזון ויחסים תקינים, וזה גם בסדר אם יש דברים שלא מסכימים, אבל אני מאמינה בהידברות ובאמת חושבת שרק אם נהיה ביחד ובשיתוף פעולה עם כל ההסתדרויות זה יביא הישגים".
