מאז עידן רפורמת כחלון, נראה כי זרקור ציבורי ותקשורתי מופנה באופן קבע אל שוק הסלולר בישראל. הענף, שעבר ועדיין עובר טלטלות עזות הן מצד הרגולטור והן מהכתבים הכלכליים המסקרים את התחום, עבר בשנים האחרונות מהפכה של ממש. רפורמות מרחיקות לכת, שיתופי פעולה מסחריים וכניסת מתחרים חדשים לתחום הם חלק ממציאות חיים חדשה, ומשפיעים בצורה ישירה על אלפי עובדים בענף זה.
בעקבות תמורות אלו מנסות הנהלות חברות הסלולר הוותיקות להתמודד עם תנאי שוק לא פשוטים ומורכבים בזירה רבת משתתפים. אחד השחקנים שנחלץ לעזרתם, או ליתר דיוק לעזרת החברה כולה, הם העובדים. מאז כניסתו של שלמה פילבר לתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת לפני כשנתיים נוכחנו לדעת כי קולם של העובדים נשמע היטב במסדרונות המשרד. ללא הפגנות או מחאות, וללא איומים.
גם פילבר ופקידיו השכילו להבין, וזאת בניגוד למנכ"ל הקודם במשרד אבי ברגר, כי רגולציה (שהיא מונח כולל להסדרת הפעולות שמשרדי הממשלה השונים רוצים לקדם באמצעות חוקים, צווים ותקנות) יכולה וצריכה לפעול בערוצים מקבילים: מול בעלי הרשיונות כמובן, קרי הנהלות חברות הסלולר, אך גם מול העובדים, שמכירים את הענף על בוריו ו"נושמים" את רצפת הייצור, המכירה והשיווק.
אחת הנגזרות של אותה הבנה היא היכולת שלנו לאבחן לעומק תהליכים מקצועיים בחברה בה אנו נמצאים. רק בשנה האחרונה ולאחר בדיקה מקצועית ומורכבת שערך ועד העובדים בסוגיית ההסכם לאיחוד תשתיות פסיביות שנחתם בין "פלאפון" ו"סלקום" הגענו להבנות משותפות עם ההנהלה, וזאת בניגוד לתחזית המקורית שלה, כי מרבית עבודות תחזוקת הרשת יכולות להיות מבוצעות על ידינו, ללא הוצאת שירותים למיקור חוץ וכן – שמעתם נכון – ללא עלויות כספיות מיותרות.
תפקידן של התאגדויות העובדים, לרבות אלו שקמו בשנים האחרונות, כבר מזמן אינו נוגע רק לתנאי ההעסקה של העובדים, מיקום הנופש השנתי, או בחירת מתנות לחג. בכוחן לבצע חשיבה אסטרטגית לטווח ארוך, וזאת מתוך ראייה אחראית לקידום המהלכים העסקיים והחברתיים של הפירמה בה אנו נמצאים שעות רבות ביום. מקומה וכבודה של ההנהלה נטועים בראש הפירמידה, אך העובדים הם בסופו של דבר הלב הפועם של החברה.
יחיאל שמן הוא מהנדס, ואחראי רגולציה בוועד עובדי פלאפון