במדבר, פרק כא'

הפרק מתאר את המסע שעובר עם ישראל, שנאלץ לעקוף את ארץ אדום בדרכו לארץ ישראל. במסע הזה נוחל העם מספר ניצחונות מול עמים אחרים.

נצחון על הכנעני:

ג)וַיִּשְׁמַע יְהוָֹה בְּקוֹל יִשְֹרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת-עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם חָרְמָה:

נצחון על האמורי ומלכו סיחון:

כג)וְלא-נָתַן סִיחֹן אֶת-יִשְֹרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת-כָּל-עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְֹרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְֹרָאֵל:
כד)וַיַּכֵּהוּ יִשְֹרָאֵל לְפִי-חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת-אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד-יַבֹּק עַד-בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן:

נצחון על עוג מלך הבשן:

לג)וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל-עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי: לה)וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת-בָּנָיו וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לוֹ שָֹרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת-אַרְצוֹ:

יפה מאוד. עם ישראל מתחיל לעבוד!!

———-

בין הנצחון על הכנעני לנצחון על האמורי, העם שוב (בפעם המי יודע כמה) פונה למשה ומתלונן על החיים הקשים במדבר:

ד)וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם-סוּף לִסְבֹּב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם בַּדָּרֶךְ:
ה)וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלהִים וּבְמשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלקֵל: 

לעם אין סבלנות והוא גם לא מרוצה מהאוכל (נפשו קצה בלחם הקלוקל).

כרגיל, אלוהים מתעצבן, בייחוד שפוגעים ביכולת שלו כטבח, ושולח נחשים שיפגעו בעם ויהרגו בהם:

ו)וַיְשַׁלַּח יְהוָֹה בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת-הָעָם וַיָּמָת עַם-רָב מִיִּשְֹרָאֵל: 

ואז יש שינוי בתבנית. משה לא פונה מייד לאלוהים ומבקש סליחה בשם העם. העם קודם כל פונים למשה ומודים בחטא שעשו ואז משה פונה לאלוהים:

ז)וַיָּבֹא הָעָם אֶל-משֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי-דִבַּרְנוּ בַיהוָֹה וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל-יְהֹוָה וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה בְּעַד הָעָם: 

נראה כאילו התפקיד של העם בבקשת הסליחה גדול יותר מתפקידו של משה.

אלוהים, כרגיל מתרצה, אבל גם כאן, דרך הרפוי היא שונה מבעבר. אלוהים מבקש ממשה להכין פסל של שרף (נחש), לשים אותו גבוה על דגל ומבטיח שמי שנפגע מנחש, אם יסתכל על הדגל שבקצהו יש נחש מנחושת, ירפא.

משה עושה את פסל הנחושת והקסם עובד:

ט)וַיַּעַשֹ משֶׁה נְחַשׁ נְחשֶׁת וַיְשִֹמֵהוּ עַל-הַנֵּס וְהָיָה אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת וָחָי:

צריך לשים לב – הנחשים ששלח אלוהים להרוג בעם הבכיין והמרדן לא נעלמו! הם נשארו! אבל יש תרופת נגד והיא מבט אל פסל נחש מנחושת שתלוי בראש הדגל.

———-

הנה נולד הקמע הראשון!

אלוהים טומן לעם ישראל מלכודת דבש. קשה לכם להאמין בי באופן מופשט אז הנה הפתרון: הביטו למעלה, לקצה הדגל, שם תראו נחש נחושת ואז תרפאו ואמונתכם תתחזק.

הדגל, המסמל בדרך כלל את העצמאות המדינית, הופך לאביזר המשמש לחיזוק האמונה הדתית.

האמונה המופשטת מוחלפת בדרך שבעיני היא הרבה פחות רוחנית. כאילו אומר אלוהים – אוקיי, אתם יצורים שאינם מסוגלים להתרומם למעלות האמונה שציפיתי מכם, גם לאחר 40 שנה של נדודים, ניסים, הסברים וכו', אז קבלו קמע.

מצד אחד מתחיל העם לנצח בקרב על הארץ ומצד שני תבוסה גדולה בקרב על האמונה המופשטת.

את התוצאות אנחנו רואים עד היום.

הערה קצרה לסיום – הנחש הורג ופסל הנחש מרפא. עכשיו אני יודע למה סמל חיל הרפואה כולל בתוכו נחש.