בשאר אל-אסד מבצע רצח המוני בסוריה. רצח המוני של מתנגדים, וכל מי שהוא מגדיר כמתנגדים – בין אם מדובר באזרחים לא חמושים, פצועים, ילדים, נשים, קשישים, רופאים, חקלאים, מובטלים, מחבלים ג'יהאדיסטים, עיתונאים, פעילי זכויות אדם – כולם. כל מי שחי בסוריה בקרבת מתנגדי שלטון – ויש הרבה כאלה – נרצח, נפצע, או למצער עשוי להירצח בידי אנשיו של אסד. לפי דוחות של ארגונים שונים הנחשבים אמינים, יותר מ-90% מבין חצי מיליון הקרבנות בסוריה מאז מרץ 2011, נהרגו בידי משטר אסד ובני בריתו (חיזבאללה והמיליצית השיעיות בפיקוד איראן). רוסיה ואיראן מגבות את אסד ועוזרות לו להכחיש ולהסתיר את הרצח ההמוני שהוא מבצע.
עם זאת, המידע על רצח ההמונים ידוע לכל הגורמים בעולם – מדינות, חברות, ארגונים, תאגידים – כבר מאביב 2012. במזרח ובמערב נפוץ המידע על הפצצות אוויריות וארטילריה על אזרחים לא מוגנים, הוצאות להורג ללא משפט, שימוש בנשק כימי, הטלת מצור על אזרחים ומניעת מזון ותרופות מהם, התעללות באסירים, מעשי טבח, מעצרים שרירותיים. המידע הזה מתפרסם מדי יום כבר חמש שנים, מדווח באמצעי התקשורת, מופיע בדו"חות מסווגים של סוכנויות ביון (ביניהן גם המוסד הישראלי), מוגש למקבלי ההחלטות בשחור על גבי לבן לצד הקפה של הבוקר.
בשנים האלה הצליחה האנושות להמציא את הסנאפ-צ'ט, לפתח מדפסות תלת-מימד, להנחית רכב מחקר על מאדים, לשווק בשר שגדל במעבדה ולא ברפת, ועוד שורת הישגים טכנולוגיים ומדעיים שידי קצרה מלמנות. אבל לא הצלחנו לעצור את רצח ההמונים בסוריה.
התמונות של הקרמטוריום שנחשפו אתמול צולמו ב-2013 והיו בידי הממשל האמריקני כבר אז ומשום מה הנשיא אובמה בחר שלא לערוך מסיבת עיתונאים בנושא ולהציג את אותן. לא ברור למה דווקא עכשיו החליט הנשיא טראמפ להציג את התמונות. המידע שהוצג אתמול במסיבת העיתונאים של מחלקת המדינה אודות רצח 50 אסירים מדי יום בכלא סיידנאיא איננו חדש, ראו דו"ח "אמנסטי אינטרנשיונל" מפברואר האחרון בו הוצגו ראיות שחלקן פורסמו כבר ב-2012.
מדינות המערב, טורקיה, והמדינות הערביות, ממעטות לפעול למען סיום הרצח ההמוני בסוריה. מעבר לגינויים בתקשורת, נעשו מעט מדי צעדים נגד הרצח ההמוני של משטר אסד. כשמדינות כמו ארה"ב או האיחוד האירופי מעוניינות לשנות משהו יש להן את כל האמצעים לעשות זאת. ראו לדוגמה כיצד עצרו את הטבח בבוסניה בקיץ 1995 ואת מלחמת קוסובו באביב 1999. הבעיה היא שארה"ב והאיחוד האירופי אינן מעוניינות לעצור את רצח ההמונים בסוריה. והמימון של קטאר, טורקיה, וסעודיה לארגונים ג'יהאדיסטים אכזריים, שנלחמים באסד, רק מוסיפה שמן למדורה. אותם ג'יהאדיסטים שמוכרים בתקשורת כ"מורדים" פועלים בלב אוכלוסייה אזרחית (בדומה לחמאס) ומתקיפים את אסד שוב ושוב ללא הרף גם כשברור שהם יובסו. הג'יהאדיסטים האלה מפעילים דיכוי איום ונורא באזורים בהם הם שולטים, במיוחד בעבור נשים וילדים, אך זהו הנזק המשני. הנזק העיקרי הוא התנגדות לכל פשרה ומתקפות חוזרות ונשנות, בלב ערים הומות אדם, שמאשרות לאסד ורוסיה את הרצח ההמוני בשם "מלחמה בטרור".
אז מה צריך לעשות? ארה"ב צריכה לחייב את כל הצדדים לאכוף אזורי איסור טייס ומסדרונות הומניטריים בהם יוכלו אזרחי סוריה לחיות בבטחה. עבור פעולה שכזאת היא תזכה בגיבוי ערבי ואירופאי, ועם מאמץ דיפלומטי תוכל להביא לכך גם את רוסיה. מלבד זאת יש להפליל ולהטיל סנקציות אישיות נגד אלפי הבכירים והקצינים של אסד, חיזבאללה, והמיליציות השיעיות האחרות. מרבית הבכירים האלה מחזיקים חשבונות בנק באירופה ובארצות ערב, וניתן להפעיל עליהם לחץ כלכלי ולתבוע אותם בבתי משפט על פשעיהם. ארה"ב, אירופה וארצות ערב לא מספקות די סיוע הומניטרי לכל הנפגעים בסוריה. גם כאן ניתן להגביר את המאמץ. בנוסף יש להגביר את המאבק בדאעש ובארגונים ג'יהאדיסטים אחרים, תוך שיתוף פעולה רוסי-אירופאי-אמריקאי. בסופו של דבר המלחמה הזאת תיגמר ליד שולחן המשא ומתן, וגם כאן יש הבדל עצום בין פוליטיקאים המחפשים כותרות לאלה הפועלים לשינוי המציאות.
