ביום שני נהרסה שמורת טבע.

עשרים ושתיים שנה שמורת הטבע הקסימה את מאות אלפי אוהביה, העניקה להם אושר וידע, העשירה את עולמם, ושימחה את נפשם. עד שהדחפורים הגיעו לכאן, והם, כידוע כבר בהרצה.
לא תשמעו על כך בחדשות, משום שהשמורה היא לא חדשותית. מכונים למען הדמוקרטיה לא יתעניינו בגורלה. אין לה לובי, כי היא לא קשורה לביבי, אין למירי עניינים איתה, היא לא אופזיציה לוחמת, ולא יקירת הממשל. היא עדינה ושברירית. גם אנחנו, אוהביה, עדינים.
השמורה נהרסת. במקומה סללו כביש, כמיטב האוטוסטרדות היפואיות, מהיר, קל לעיכול, ללא נוף או פיתולים, ואנחנו לא יודעים את נפשנו.

מכונת הלהיטים החדשה הייתה צפוייה. מותה של חדוות היצירה היה באוויר, קראתי לזה אז "התדאיג", והנה התדאיג התגשם.

השמורה נהרסת. הטבע הפראי שלה שמשך מאזינים רבים כל כך, אולף. יוצאי גלגל"צ השתלטו על לוח השידורים. שדרי התחנה שהיו בעינינו גיבורי תרבות אהובים, קובעי טעם מורכב, וידענים, איבדו את קולם האישי: פוטרו, הוגלו לשעות שידור נידחות, או ששרדו בקושי בפיקוח יוצאי גלגל"צ. השמורה סלולה, התלמים חרושים, אין לפנות ימינה ושמאלה. בכאן88 החדשה אסור לדרוך על הדשא.

כאן הופך לדכאון. מתוף דף הפייסבוק של "משמר 88".

האירוניה היא שהפיכת 88 לרדיו אמצע הדרך עלולה להביא אותה לסוף דרכה.
כי אנחנו כאלה, אוהבים שמורות טבע. הרסו לנו אותה, נחפש אחת אחרת. בלי כבישים, ועם שוליים.