אני הולך היום להופעה של אירוסמית' בפארק הירקון וזה משמח אותי מאוד. הלהקה הזו ליוותה אותי במשך כל חיי הצעירים, כמעט מאז שאני זוכר את עצמי.

הזכרון הראשון שלי מהם הוא בסרט ממש הזוי, הייתי בן 6 או 7 כשראיתי אותו, כך שאין לי מושג איך נתנו לי לראות אותו. לסרט קראו eat the rich (כמובן ששיר הנושא של הסרט היה השיר הנפלא הזה שמתאר מה סטיבן טיילר חושב שצריך לעשות עם הפלוטוקרטיה בעולם. אירוני משהו…) אני לא זוכר כמעט כלום מהסרט הזה, אבל יש שם מסעדה, טוחנים בה אנשים עשירים ומגישים אותם במחיר מופקע לעשירים אחרים. בסוף יש כביש ושני אנשים יורים אחד בשני או משהו בסגנון. זה בעצם "סוויני טוד" אבל עם מוסיקת רוק ולא מוסיקה של מחזות זמר.

סטיבן טיילר, סולן להקת איירוסמית', בביקור בכותל המערבי (צילום: רוב גוסט \ פלאש90)

הפעם השניה גם היתה קולנועית. מסתבר שהתינוק של דני דה-ויטו בסרט ג'וניור הוא ילד אהבים של בת זוגו ומישהו מאירוסמית'. (אל תדאגו, הילד לא מלא בסמים, הוא בכלל של האמרגן אז זה בסדר).

בניגוד לחשיפה שהיתה לי מגיל קטן לקולנוע איכותי, הייתי מופקר לחלוטין בחזית המוסיקלית: כשהייתי בכיתה ו' הייתי חשוף למוסיקה הפופולרית בתקופתי: בעיקר בלדות פופ של בקסטריט בויז. יום אחד, אחרי ששמעתי שיר שלהם בריפיט בקולי קולות, אח שלי הגדול נתן לי הרצאה על מוסיקה טובה ורעה, ודיסק. קראו לו 9 נשמות והוא שינה לי את החיים.

כל מה שאני יודע על מוזיקה, ומה שהפך להיות לסממן זהותי מאוד חזק אצלי במשך שנים רבות ואולי עד היום, התחיל באלבום הזה. הוא לא היה האלבום המופתי ביותר של הלהקה, אבל מבחינתי זה היה פתח לעולם מופלא של ציורים משונים של חתולים, גיטרות, מקצב 4/4 עם דגש על הבס, דיסטורשנים, ושירה וירטואוזית גבוהה ומלאת אנרגיה.

להחזיק ביד דיסק שהתמונה שלו היא עטין של פרה עם פירסינג והטבעה של סמל הלהקה, מה שסביר להניח שהיום לא היה מקובל עלי. אלבום שהתמונה שלו היא משאית שעומסת עוד משאית על הגב וקוראים לו PUMP (אני חושב שלקח לי בערך חמש שנים להבין) מילים שאומרות משהו על העולם. שאפילו בשירי האהבה יש תוכן כלשהו יותר מעניין מ-quit playing games with my heart. לפני שידקרו אותי עם קילשונים אני חושב שהקליפ שחמשת חברי הבקסטריט בויז מחופשים למפלצות ספרותיות הוא מדהים.

אני לא כל כך הולך להופעות. השבוע דיברתי עם חבר על שלושת ההופעות האחרונות שהלכתי לראות: האחרונה היתה האיחוד של פורטיסחרוף ברעננה, לפניה הייתי מוכן לשלם 100 שקל כדי לראות את אינפקציה בברבי, ולפניכן – ההופעה האחרונה של ברי סחרוף מהאלבום המצוין 11 א, וזה היה לפני 11 שנים.

במסגרת ההתפתחות המוזיקלית שלי, אני כבר לא כל כך שומע שירים של אירוסמית' ואני אפילו לא בטוח אילו חומרים יש להם שיצאו אחרי תחילת המילניום, אבל תמיד יש מקום בלב לאהבות ראשונות, כך שמבחינתי ללכת היום להופעה של אירוסמית' זה full circle. יאללה סטיבן – take me to the farm!