״תקדים השעון״, הישג אליו הגיעה ההסתדרות לאחר מאבק בבית הדין לעבודה, קובע שאסור לחייב עובד להחתים שעון נוכחות ביומטרי על ידי מסירת טביעת אצבע. זו פגיעה בזכויות הפרט. התקדים נוצר בזכות אישה ערבייה, יו"ר ועד עובדי עיריית קלנסווה, עאידה ראס. סביר שלא שמעתם את שמה, אבל המאבק שהובילה נגד החלטת העירייה הפך לתקדים משפטי, הנוגע לאלפים רבים של עובדות ועובדים. ראס היא אחת מארבע יו"ריות של ועדים ברשויות, קלאנסווה, טירה, כפר קאסם וכפר ברא.

נפגשתי עם ארבעתן לשיחה על תפקידן כיו"ריות ועד, על המאבקים שניהלו ועל השינויים המאוד משמעותיים שהן מבצעות יום-יום ברשויות השונות.

פעילות ועד העובדות בכפר קאסם (צילום באדיבות המרואיינות).

נסרין עבד אלחי – "כמה שמעלים את השכר הוא עדיין נמוך"

"בשנת 2005 עשו בעירייה תכנית הבראה שפגעה בעובדים ובוועד שהיה חתום עליה", מספרת נסרין עבד אלחי (55), יו"ר ועד עובדי עיריית טירה, "אני ועוד עובדים חשבנו שהתכנית לא ראויה, הבנו שאנחנו צריכות לקום ולעשות שינוי. פנינו לבית משפט, אך הוא דחה את פנייתנו כי הוועד חתם על התוכנית. בבחירות לוועד שהיו אחרי התוכנית התמודדנו וזכינו. במקביל התחלפה ההנהלה בעירייה והתחלנו לעשות את השינויים".

עבד אלחי מכהנת זו הקדנציה השלישית כיו"ר ועד, 450 עובדים באחריותה, היא אמא ל-4 ילדים וסבתא ל-5 ועובדת כספרנית בספריה העירונית. בין השינויים שעשתה מבחינת תנאי העסקה בעירייה, תביעות לקבלת קרנות השתלמות וקופת גמל, טיפול במה שהעובדים הגדירו כבעיה הכי גדולה שלהם – אחוזי המשרה, בשנים 2012-2014 ניהלה נסרין מאבק להגדלת אחוזי המשרה. לדבריה, האתגר הגדול הוא העלאת השכר לסקטור החלש, "כמה שמעלים את השכר הוא עדיין נמוך. אי אפשר להתקיים ממשכורת כזו. לסקטור החלש, שהן הנשים הכי חלשות – סייעות, עוזרות גננות, עובדות ניקיון שהן גם בלי השכלה, צריך למצוא פתרון".

אעידה בפעילות ועד העובדות בקלנסווה (צילום באדיבות המרואיינות).

נוהא ריאן – "הסתדרות מחזקת אותנו כל הזמן"

נוהא ריאן (50), יו"ר ועד רשות כפר ברא אמא ל-2 וסבתא ל-8, מזכירה בבית ספר היסודי, מספרת על הרקע להקמת הוועד: הרבה שנים לא היה ועד לעובדים של הרשות, לא הייתה להם כתובת, "בשנה שעברה הבנתי שאי אפשר להמשיך כך והקמנו ועד בראשותי".

הצורך של העובדים ובעיקר העובדות בכתובת, נפגשה עם הרצון של ריאן לתקן ולשפר את מצב העובדים, "עשיתי כמיטב יכולתי כדי שכל עובד יקבל את המגיע לו. סדרנו הדרגות של העובדים שמגיע להם. הצטרפנו לעמותת 'שחר און' והתחלנו להשתתף בימי עיון, כמו כן אפשרנו הקמת קבוצות לאנשים שהתעניינו בגמולים דרך השלטון המקומי. סיימנו קורס ראשון בהצלחה ועכשיו נפתח קורס עם קבוצה חדשה".

אחד הדברים שהיו"ריות חוזרות עליו הוא הקשר עם המרחב של ההסתדרות, שמגבה אותן, וראשי רשויות שמוכנים לשינוי ורוצים להיטיב עם העובדים, "הכל נעשה בשיתוף פעולה עם ההסתדרות שמחזקת אותנו כל הזמן ועוזרת לנו רבות לקידום מעמדם ושמירה על זכויותיהם של העובדים", מדגישה ריאן. "יו"ר המרחב גמיל אבו ראס, ויו"ר מרחב נעמת מייסם גלגולי (שהייתה בעבר יו"ר ועד עירית טירה) שתומכים בנו ומדריכים אותנו, בנוסף לעידוד ותמיכה מראש המועצה עאסי מחמוד", היא אומרת.

פעילות ועד העובדות בקלנסווה (צילום באדיבות המרואיינות).

ניהאיה סרסור – "לא הסכמתי לוותר"

כשהן מתארות את הדרך שעשו מלזהות את חוסר הצדק ופגיעה בזכויות שלהן, עד שהיו למנהיגות בקהילות שלהן, אפשר לחשוב שהדרך היתה פשוטה ובלי מכשולים, אבל המציאות אחרת. חלקן קיבלו איומים על חייהן ברגע שהרימו ראש ומחו נגד המצב הקיים, על בית של אחת מהן נזרק רימון ועל בית של אחרת ירו, לא בדיוק דרך המלך.

"התחלנו לחשוב על זה שנחליף את הוועד לוועד עם נשים, אחרי ששנים היינו פונות לוועד שהיה כולו גברים ולא היה מענה ותשובה. אז התחלתי, אני וחברות להתאגד, זה עבר מאחת לשנייה, נפגשנו אצלי בבית ואח"כ מייסים יו"ר מרחב נעמ"ת נכנסה לתמונה. נסרין מטירה באה וסיפרה לנו איך הן עשו את זה בטירה, עשינו אסיפה של העובדות והגברים סגרו את הדלת ולא נתנו להן להיכנס", מספרת ניהאיה סרסור (42), יו"ר ועד עירית כפר קאסם, על הדרך בה נכנסה לעולם העבודה המאורגנת. סרסור, אמא ל-4, מכהנת בקדנציה ראשונה כיו"ר ועד, עם 400 עובדים באחריותה, עובדת כסייעת בכיתה מקדמת. על אף הקשיים והנסיונות להכשיל אותה, סרסור לא ויתרה, "בעיריית כפר-קאסם 80% מהעובדות הן נשים שעובדות כסייעות, מזכירות…ואני רציתי את זה. לא הסכמתי לוותר. ביום הבחירות, מהבוקר שלחתי הודעות והסברתי לכל הנשים איך להצביע". לאחר הניצחון שלה בבחירות, ניסו לשכנע אותה לוותר על התפקיד לטובת גבר שהתמודד ולא נבחר, "ניסו ללחוץ עלי לתת למתמודד הגבר שהפסיד להיות יו"ר הוועד. אבל אני התעקשתי, הצעתי לו להיות הסגן אבל הוא פרש. גם אחרי שנבחרתי היו גברים שלא הסכימו לדבר איתי, אבל הם ראו שאני באתי לעבוד, ראו שאני מטפלת בבעיות ושהם מקבלים מענה ואז הם התחילו לדבר איתי."

כמו ברשויות האחרות, גם בכפר קאסם הבעיה המרכזית הייתה להסדיר את כל הזכויות של העובדים כמו פנסיה קופות גמל וכו', סרסור מספרת שמעבר לפנסיה, היא הצליחה להעביר 13 עובדות ניקיון להעסקה ישירה. בנוסף, נפתחה קבוצה לעובדים שיש להם גמול א', הקורס שעובר בקבוצה הזאת יאפשר להם בהמשך לצאת ללימודים. לדברי סרסור, "זהו תקדים בעירייה, אף עובד לא זכה לדבר כזה עד עכשיו. בנוסף בגלל שהרבה מהעובדים מקבלים שכר נמוך, עשיתי שיתוף פעולה עם בנק, לאפשר לעובדים שמרוויחים עד 7,000 הלוואות בריבית נמוכה".

סרסור מציינת כי, "בכוח שלנו אנחנו חזקים, אומנם לא מקבלות הרבה כסף ואומרים עלינו שאנחנו אוכלוסייה חלשה (הכוונה היא לעובדות שעובדות כסייעות, מזכירות אל מול מי שעובד בבניין העיריה ט.כ) אבל הפעילות שלנו חזקה".

פעילות ועד העובדות בכפר ברא (צילום באדיבות המרואיינות).

עאידה ראס – "היה מאבק רציני עם שביתות"

"נבחרתי ב-2010. עבדתי הרבה שנים בכפר קאסם וכשחזרתי לעבוד בקלנסווה בעצמי פוטרתי." מספרת עאידה ראס (45), יו"ר ועד עיריית קלנסווה, אמא ל-2, עו"ס פקידת סעד חוק הנוער, ואחראית על 380 עובדים. ראס מספרת, "כשעברתי לקלנסוואה התחילו לפגוע בי על רקע פוליטי, במשך 8 חודשים לא שילמו לי משכורת. ניסו לפטר אותי אבל הם נכשלו, הגעתי לבית דין ולצערי הוועד לא תמך בי. מי שתמיד תמך בי זה ההסתדרות, ומכאן התחילו המחשבות על להיות בוועד. כשהייתי בקורס העצמה נשית של נעמ"ת בעיריית קלנסווה, החלטנו להחליף את הוועד".

הדרך שכל אחת מהן עשתה לוותה במאבק, "היה לנו מנכ"ל שממש התעלל בנו. היו לנו 180 עובדי חברת כוח-אדם בלי זכויות בכלל, בלי תנאים. המאבק הראשון שלי היה נגד חברת כוח-אדם, כשגיליתי שהן לא מקבלות פנסיה. ראש העיר והמנכ"ל ניסו להשפיע עלי, אבל הבאתי יועץ פנסיוני שעשה הרצאה לעובדים על הזכויות שלהם, ואז כל עובדת התחילה לקבל פנסיה. זה היה מאבק רציני עם שביתות, העובדים לא היו מקבלים שכר, היו עיצומים ושביתות. אני קיבלתי איומים. היו הרבה עובדים שזומנו לשימועים, הכל על רקע פוליטי. התברר שלהרבה עובדי עירייה לא הייתה פנסיה, קופות גמל ותיקנתי את זה". ראס אומנם נאבקה נגד התנגדות אלימה מצד הרשות אבל היא מדגישה, "האיומים שקיבלנו הם מעבריינים ששלטו בעירייה, מבחינה ציבורית יש לנו תמיכה מלאה מכולם, כי מאמינים בנו שאנחנו מנהלות מאבק צודק".

נסרין פעילות ועד העובדות בטירה (צילום באדיבות המרואיינות).

"המעסיק לא מבחין בין יהודי לערבי"

כאמור, אחד ההישגים המשמעותיים של ראס הוא המאבק נגד תביעות האצבע, "המאבק האחרון שעשינו היה מאבק טביעות אצבע. העירייה רצתה לעשות שעון נוכחות ע"י טביעת אצבע, התנגדנו לזה כי  זה פגיעה בזכויות הפרט. ניהלנו מאבק, בבית דין לעבודה הפסדנו, אבל ההסתדרות לא הסכימה לוותר והגענו לבית דין הארצי לעבודה. לפני חודש וחצי היה תקדים, שאין לכפות על העובדים לתת טביעת אצבע, רק ת"ז".

צריך שיהיו יותר נשים בתפקידים בכירים, אומרות היו"ריות. הן מצביעות גם על אחת הבעיות המרכזיות בחברה הערבית – חוסר שילוב של נשים ערביות בתעסוקה. מספר הנשים הערביות העובדות נמוך מאוד, כ-30%, לדבריהן המצב הזה משאיר את החברה הערבית מאחור ופוגע בכלכלה. צריך להיות פה מאמץ גם של ההסתדרות וגם של הרשויות לאפשר ליותר נשים לצאת לעבוד, אומרת ראס.

לא סתם מציינות הנשים שהמאבק צריך להיות משותף להסתדרות ולרשות, הן אומרות את זה מתוך ההיכרות עם החברה בה הן חיות. כפי שכולן ציינו, ברגע שעומד בראש הרשות מישהו שרוצה לקדם את התושבים והעובדים, הן יצליחו לקדם ולשפר את תנאי העבודה. הרבה מזה תלוי בהסתדרות, בדומה למאבק על טביעות האצבע. "הגב של המרחב הוא מאוד משמעותי. יש מסורת במרחב שכל אחד במאי, קוראים לזה אחת במאי ועושים פעילות שקשורה במאבק עובדות, יהודיות וערביות. יש שיתוף פעולה כל הזמן. המעסיק לא מבחין בין יהודי לערבי, כשהוא רוצה לפגוע הוא פוגע בכולם".