לפני 18 שנים בדיוק, ב-28 במאי 1999, נמצאו שרידיה של הצוללת אח"י דקר, על ידי אוניית החיפוש של חברת נאוטיקוס. האמריקנית. השרידים נמצאו בעומק של 2,950 מטר על נתיב לחיפה, במרחק 485 ק"מ מיעדה.

אח"י דקר, מספר צי צ-77, הייתה צוללת שרכשה מדינת ישראל מחיל הים הבריטי ב-1965. היא שופצה במספנות פורטסמות', אוישה בעל ידי 69 אנשי צוות ישראלים שאומן בידי הצי הבריטי, ויצאה לדרכה לישראל ב-9 בינואר 1968. על פי הערכות, הצוללת טבעה ב25 בינואר 1968, שבועיים ויום אחרי שיצאה מנמל פורטסמות', וכל אנשי הצוות נספו.

הצוללת אח"י דקר (תמונה באדיבות יהודה פרחי)

העלמות

אח"י דקר יצאה בדרכה לכיוון ישראל  ב-9 בינואר 1968, אחרי שיפוצים נרחבים בפורטסמות'. על פי פקודת ההפלגה, נתיב השיט כלל כניסה לתדלוק בגיברלטר, משם מעבר צפונית למלטה, דרומית לכרתים ומשם לחיפה. שיוט שהיה אמור לערוך כחודש ימים. מפקד הצוללת, בזמן מסעה, היה רב סרן יעקב רענן שאמור היה להיות מוחלף על ידי סגנו עם ההגעה לארץ.

בצוללת הותקנה מערכת חדשה לגילוי שידורי מכ"ם שפותחה בחיל הים וטרם נוסתה, ולכן הצטרף אליה המהנדס שפיתח אותה – סא"ל בני מימון. בנוסף הצטרף לצוות העיתונאי ערן שורר, שירד ממנה בעצירת התדלוק במצרי גיברלטר ב-15 בינואר. ורופא הצוללת, סגן ד"ר שב"י-יעקב מאור (פולרביץ).

הקשר עם הצוללת היה אלחוטי, ועל הצוללת היה לשלוח דוח מצב, הכולל את מקומה הגאוגרפי ויתרת הדלק, אחת ל-24 שעות. בנוסף, ובשונה מפקודת ההפלגה של הצוללת אח"י לויתן, נדרשה דקר לשלוח גם הודעות ביקורת קשר מדי שש שעות, שהמפקדה הייתה צריכה לאשר את קבלתן.

כ-15 ימים לאחר שיצאה מבריטניה, ב-24 בינואר 1968, בשעה 6:00, התקבל דוח המצב האחרון מהצוללת, שהייתה באותה עת כארבעים מיל ימי מדרום לקצה המזרחי ביותר של כרתים. דוח המצב הבא, שהיה אמור להתקבל בשעה 6:00 שידור המיקום הבא מהצוללת היה צפוי להתקבל בשעה 06:00 למחרת, לא הגיע מעולם.

אבדן

יהודה פרחי, היום בן 62, היה בן 13 כשקיבל את הבשורה על היעלמותה של הצוללת, עליה שירת אחיו יוסף פרחי ז"ל. "חיכינו לו בשביל לחגוג את בר המצווה שלי" סיפר בשיחה עם דבר ראשון, "האסון קרה בסוף ינואר ובר המצווה הייתה אמורה להיות בתחילת פברואר. הוא והחברים היו אמורים להגיע. אחרי האסון, המסיבה הפכה להיות מאוד צנועה, והקהל היה מלא בקציני חיל הים ההמומים".

"יוסף היה האח גדול" נזכר יהודה, "ההורים עבדו מחוץ לבית רוב שעות היום, ויוסף היה הדמות המחנכת. הוא לקח את התפקיד הזה מאוד ברצינות. כל החינוך שלי בא ממנו. אני זוכר שבמכתבים שהיה כותב לי מאנגליה, אחת השאלות הייתה איך אני מתקדם עם הרבי (לקראת העלייה לתורה, מ.ר.)".

יוסף פרחי ז"ל (תמונה באדיבות המשפחה)

חבריו לשכונה ניסו לעכב, עד כמה שניתן, את מסירת הבשורה הקשה, ולקחו את יהודה "למערה הסודית שלנו" ליד השכונה, כדי שלא ישמע מה קרה לאחיו. "זה היה חודש ינואר, היה סגרירי ואפור והחברים שלי ניסו להרחיק אותי" סיפר, "עמדנו בתצפית מול הים ופתאום העננים האפורים ירדו לים ואמרתי 'תראו יש כאן ספינה שטובעת'. החברים שלי החווירו, ולא הבינו איך זה מה שאני אומר. חזרנו לשכונה וילד צעק שאבד הקשר עם הצוללת והבנתי מה הם ניסו לעשות. עליתי הביתה, פגשתי הורים המומים וכל הלילה בכיתי. מאותו רגע השתנו החיים".

חיפושים

בבוקר יום שישי, 26 בינואר, החלו החיפושים אחר הצוללת. הוכרז על מבצע חיפושים בינלאומי, במסגרתו שלחה ארה"ב ארבע משחתות לאזור, ובריטניה שלחה ספינה ומטוס לאזור קפריסין. כל אניות צי הסוחר הישראלי שהיו בקרבת מקום, הוזעקו אף הן להצטרף לחיפוש. כך גם ספינות חיל הים: כך גם ספינות חיל הים: הצוללת אח"י לווייתן ושתי ספינות טילים שהיו בדרכן משרבורג לישראל בדיוק באותו זמן. המשחתת אח"י יפו קיצרה את ביקורה בסיציליה ויצאה אף היא לאזור. הצוללת אח"י דולפין הגיעה לכרתים ממערב, נפגשה עם סטי"ל, וקיבלה גזרת חיפוש.

החיפושים הנואשים נמשכו עשרה ימים רצופים, אך ב-4 בפברואר, באור אחרון, הוחלט על הפסקת חיפושים. הצוללת על צוותה הוכרזה כאבודה, משפחות אנשי הדקר נאספו בבסיס חיל הים בבת גלים, שם נמסרה להם ההודעה הקשה על ידי שר הביטחון, משה דיין, הרמטכ"ל, רה אלוף חיים בר לב, ומפקד חיל הים, האלוף שלמה אראל.

סימן ראשון מהצוללת נמצא ב-9 בפברואר, 1969. יותר משנה מאז אבד איתה הקשר, מצא דייג מקומי  "מוקש גדול" בחוף חאן יונס. כוחות של חיל הים שהוזעקו למקום זיהו את הממצא כמצוף הסימון של הצוללת דקר. מסקנות שגויות מניתוח ממצאי המצוף ומקום הימצאו, הובילו לחיפושים אחריה בחופי מצרים ובים האגאי, ולהאשמות לגבי הטבעתה על ידי צבאות אויב, אך אלה לא העלו דבר.

רק שלושים שנים שנה מאוחר יותר, ב-28 במאי 1999, נמצאו שרידי הצוללת. "ביום שמצאו את הצוללת הגיע כתב קול ישראל לראיין את אמא שלי" סיפר יהודה פרחי, "שאל מה זה עושה לה והיא פשוט אמרה ש'טוב לדעת מה קרה אבל זה לא משנה את המצב, הם פשוט נאבדו לנו'. היא הייתה מאוד מציאותית, שמחנו שידענו מה קרה כי עד אז היו אלפי סיפורים. השמועות שרצו הטריפו את המשפחות".

זיכרון

על האופן בו מונצחת אח"י דקר, אמר יהודה כי לחברה הישראלית "זיכרון לטווח קצר". למרות שבסוף השבוע האחרון התקיים משט מיוחד לזכר האסון, בו השתתפו כאלף בני אדם, טען כי "אם תגיד היום  לבני נוער 'אח"י דקר', הם לא ידעו על מה אתה מדבר, אולי הם מכירים איזה רחוב עם השם הזה. דור ההורים כבר עבר מן העולם, והם היו בחזית. עכשיו נותר דור האחים, ודור הנשים של הקצינים והילדים, ויש התרופפות כי הדבר הזה כואב ואנשים לא רוצים לגעת בכאב, זה לא נעשה מכוונה רעה אבל החיים רצים".

יוסף פרחי ז"ל (תמונה באדיבות המשפחה)

הצוללת השישית של חיל הים הישראלי עתידה להגיע לארץ בשנת 2019, ובהתאם להחלטת מפקד חיל הים לשעבר, האלוף רם רוטברג, היא תיקרא אח"י דקר. לדברי יהודה, משפחות החללים חלוקות ביחסן להחלטה. "יש כאלה שמאמינים באמונות טפלות, אומרים שלא קוראים לכלי שיט חדש על שם כלי שיט שאבד" אמר, "חלק מהמשפחות נפגעות מהדבר הזה, אומרות 'דקר יש רק אחת', ושאת האסון הזה אי אפשר להנציח בצוללת אחרת. אני בדעה אחרת, אני מקווה שכל אירועי הזיכרון יימשכו למען הדורות הבאים, כולל הצוללת השישית שתגיע".