ועדת ההיגוי לצמצום הקשירות של מתמודדי נפש בבתי החולים הפסיכיאטריים, הגישה היום (שני) את המלצותיה למנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב. במעמד הגשת הדוח השתתפו גם בני משפחה של מטופלים במערך בריאות הנפש. בין המלצות הוועדה: קביעת תכנית ממשלתית הפסקת הקשירות תוך שלוש שנים, הגבלות מחמירות על קשירות, והכשרת הצוותים להתמודדות וטיפול חלופי. הוועדה הצביעה גם על חוסרים מערכתיים בתחום בריאות הנפש, ועל ליקויים וכשלים שורשיים וארוכי שנים, שההגבלות הן רק "קצה הקרחון" שלהם. לכן, המליצה הוועדה על מינוי ועדת המשך ציבורית, רב תחומית, שתדון בהיבטים המערכתיים של מערך בריאות הנפש.

ועדת ההיגוי הוקמה על ידי מנכ"ל המשרד לפני כשנה, זאת בעקבות הלחץ הציבורי שנוצר אחרי פרסום עדויות קשות בתקשורת בנוגע למדיניות קשירות מטופלים. בלט במיוחד סיפורה של נועה (שם בדוי), בת 28, שפורסם בתכניתה של קרן נויבך בקול ישראל. בזמן הפרסום, הייתה נועה, שאושפזה בבית החולים שיבא, קשורה בידיה וברגליה במשך 19 ימים.  בעקבות הפרסום, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, והוחלט לשחרר את נועה מהקשירה ולהעבירה לבית חולים אחר.

ד"ר בעז לב המשנה למנכ"ל משרד הבריאות (צילום: אביר סולטן/ פלאש 90).

יו"ר הוועדה, והמשנה למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר בעז לב, אמר כי "אנחנו מדברים על תופעה שמבטאת קצה קרחון. המערכת עברה הרבה מהפכות ואנחנו בשלים למהפכה הבאה שתקרב את הפסיכיאטריה לקדמת הבמה  – מהחצר האחורית לסלון". עוד הוסיף כי "צמצום ההגבלות מתחיל, בראש ובראשונה, בשינוי תפיסתי והנחלתו לאנשי המקצוע, והמנהיגות בנושא הזה חשובה. את השינוי התפיסתי אנחנו צריכים לתרגם לפרוצדורות ולנהלים ברורים שיהוו מסגרת ברורה להתנהלות. זה כמובן מחייב משאבים ובינוי מתאים – להתאים את הסביבה למטופל, ואנחנו נמשיך לעקוב אחרי יישומה של התכנית".

לב ביקש להודות למנכ"ל המשרד ולחברי הוועדה שלדבריו "עבדו לייצר דוח הולם קשה וחשוב", ושיבח את "העמותות, את העיתונות ואת הציבור ששם את הדבר הזה על השולחן".

לדברי המנכ"ל בר סימנטוב, "העבודה של הוועדה היא דברי אמת והיא תשמש כמצפן ומורה דרך לשנים הקרובות. אני מודה למשפחות של המטופלים, לעמותות ולארגונים על הנכונות שלהם לעלות את הנושא לסדר הציבורי. אני מודה למנהלי בתי החולים שהם המנהיגים של המערכת".

שינוי תפיסת הטיפול

היעד מרכזי אותו סימנה הוועדה בהמלצותיה הוא שינוי תפיסתי של אנשי הצוות בבתי החולים את זכויותיו של המטופל, היחס כלפיו, ומערך הכוחות שבינו לבין איש הצוות. על פי דוח הוועדה, שינוי הזה הוא הקושי המרכזי ביישום ההמלצות, מכיוון שהוא מלווה בחששות ובחוסר וודאות – מוצדקים וברורים – בקרב אנשי המקצוע במחלקות. על כן, יש צורך בהטמעת מסר ברור של שינוי מצד הנהלת משרד הבריאות ובכירי המערכת הפסיכיאטרית, בהתחייבותם למהלך, הירתמותם להצלחתו ומחויבות קבועה ורציפה מצידם במהלכו. הניסיון שנצבר בעולם, ציינה הוועדה, מראה כי זהו גורם ראשון במעלה להצלחת תכניות לצמצום הגבלות.

בנוסף לשינוי התפיסתי, המליצה הועדה על הטמעת שיטות וכלים שיהוו חלופה לאמצעי הגבלה, ושיאפשרו טיפול מיידי בהתנהגויות מאתגרות של מטופלים, באופן מקצועי, מכיל, לא כוחני ובטיחותי. "לא ניתן לצפות להפחתה משמעותית בהגבלות" נכתב בדוח, "אם לאנשי הצוות לא תינתן הכשרה בהפעלת חלופות טיפוליות, שיאפשרו להם להתמודד, ללא הפעלת כוח או כפייה עם מצבים מאתגרים: החל מאי שקט ועד – תוקפנות ואלימות". עוד צוין, כי לא ניתן לצפות לשינוי מהותי אם אנשי הצוות לא ירגישו בטחון במהלך עבודתם. המחקר מהעולם מראה כי הנחלה אפקטיבית של שיטות חלופיות באמצעות הכשרת אנשי הצוות, הדרכה וליווי היא תנאי חיוני בצמצום ההגבלות.

הועדה קבעה עילה מצומצמת לקשירת מטופלים. על פי ההמלצה, אין להגביל מטופלים אלא במקרים חריגים של סיכון ממשי ומיידי לחייו או לגופו של המטופל, מטופל אחר או איש צוות. גם במקרים אלה, קבעה הוועדה, אין לנקוט בהגבלה אלא כחלופה אחרונה, ורק אם כל החלופות הטיפוליות נוסו וכשלו.

יש צורך בהטמעת מסר ברור של שינוי מצד הנהלת משרד הבריאות ובכירי המערכת הפסיכיאטרית, בהתחייבותם למהלך, הירתמותם להצלחתו ומחויבות קבועה ורציפה מצידם במהלכו.

במקרה החריג שבו הוחלט להגביל מטופל, על ההגבלה להיות הקצרה ביותר שניתן ורק למשך הזמן המינימלי הנדרש עד שתחלוף הסכנה המידית. כדי להפוך כלל זה למחייב ומעשי, המליצה הוועדה לקבוע מסגרת זמנים נוקשה להגבלה מרבית, ולקבוע כי ההחלטה הראשונית להגביל את המטופל וההחלטה להאריך את משך הגבלתו יחייבו בדיקה ואישור של רופא. בנוסף קבעה הוועדה את כלל "השעה האחת", לפיו במקרה החריג שבו הוגבל מטופל, עליו להיבדק מידי שעה על ידי רופא כדי לבחון האם חלפה הסכנה המידית שנשקפה ממנו וכן ייערך ניסיון להתירו או לשחררו.

בנוסף, נקבע כי בכל מקרה אין בסמכות בית החולים להגביל אדם מעל 24 שעות. במקרים בודדים וקיצונים, שבהם יסבור מנהל בית החולים כי יש להמשיך להגביל את המטופל מעבר ליממה, עליו להגיש בקשה להיתר מיוחד מוועדה פסיכיאטרית ייעודית. במידה וזו תאשר המשך ההגבלה לעד 24 שעות נוספות, נתונה למטופל זכות ערעור לבית המשפט. הוועדה ממליצה כי למטופל תינתן אפשרות לייצוג משפטי חינם של האגף לסיוע משפטי או הסנגוריה הציבורית.

בנוסף, אין להגביל מטופל המבקש מרצונו להיות מוגבל ואין לקשור קטינים מתחת לגיל 13, אין להשימם בבידוד לבדם, או לבודדם מעל לשעה.

כאמור, הוועדה המליצה על קביעה של תכנית ממשלתית לצמצום ההגבלות שניתן להתחיל ביישומה באופן מיידי. התכנית פורסת יעדי הפחתה שנתיים המחייבים את כל בתי החולים: בשנה הראשונה, הפחתה של 70% בשיעור ההגבלות בכל בית חולים. בשנה השנייה הפחתה נוספת של 60% בשיעור ההגבלות, ובשנה השלישית הפחתה נוספת של 60% . כחלק מהתכנית יינתנו הכשרות והסברות לאנשי צוות בכל בתי החולים, תוספת כוח אדם כדי להבטיח יחס מספרי ראוי של מטפלים: מטופלים. הוועדה המליצה כי תמשיך לתפקד כגורם מבקר אחר יישום התכנית במהלך כל התקופה.