למה חג השבועות (חג הקציר או יום הביכורים במקרא), אחד משלושת הרגלים, הוא חג מתן תורה?
ספר דברים ממקם את חג הקציר שבעה שבועות "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה", חג חקלאי.
חז"ל חישבו את התאריך של חג מתן תורה על פי פרטי הסיפור על מעמד הר סיני בספר שמות ובמקומות אחרים. המועד נקשר גם במועד יציאת נוח ובניו מהתיבה, ו"הברית בין הבתרים". בספר היובלות נכתב: "לכן חרות החוק על לוחות השמים, כי ישמרו את חג השבועות בחודש הזה פעם אחת בשנה, לחדש את הברית"… חג מיסטי-רוחני של חידוש הברית בין הקב"ה לעמו.
המקרא אינו קושר בין שני המועדים. אז מה? צירוף מקרים?
"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב,ג). רד"ק מפרש "אשר ברא אלקים לעשות – לעשות מכאן ואילך, הוא בראם בששת ימי בראשית שיהא הם עושים מכאן ואילך כל מין ומין תולדותיו כפי מה שהם". אלוהים ברא את הבריאה על מנת שהבריאה תעשה, תיצור, תתפתח – כל מין על פי טבעו.
המטריאליזם הדיאלקטי של מרקס מלמד אותנו שטבע האדם אינו מוגדר וקבוע. הוא תוצר היסטורי שמתעצב ומוגדר על ידי העבודה – ושהעבודה היא "מותר האדם מן הבהמה". האדם מעצב את הטבע בעבודתו ותוך כך יוצר, כבדרך אגב, את עצמו וטבעו. על ידי פעולה זו נברא צלם אנוש (ומכאן גם הרעיון על עבודה-אנושית, כזו שמטרתה לא רק הוצאת לחם מן הארץ אלא עיצוב האדם וטבעו הם מטרתה – צלם אלוהים שבאדם).
"טבעם המוגדר מראש של היצורים האחרים תחום בתוך גבולותיהם של חוקים… ואילו אתה, שלא תיאלץ להיות נתון בתוך שום סייג, לפי בחירתך… תקבע אתה עצמך את מהות טבעך" כתב פילוסוף הרנסנס ג'ובאני פיקו דלה מירנדולה. גם הוא מסכים שטבע האדם משתנה אבל קושר את השינוי הזה בבחירה האנושית. "וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כ"ד, ז). מתן תורה, לא פחות משהו מתן – הוא קבלה. אמור מעתה: חג קבלת תורה, חג בחירה בתורה.
המסורת היהודית מפגישה היום את התפיסות השונות של טבע האדם. היא חוגגת את פרי העמל – את הקציר, את האדם המתעצב ונוצר מחדש על ידי עבודתו; והיא חוגגת באותה נשימה קבלה של תורה, בחירה של עם להתעצב על ידי הרוח והערכים שלקח על עצמו להגשימם (והיה מי שהציע תחת המילה מטריאליזם להשתמש ב"גשמתנות", מלשון גשמי והגשמה).
הרב אשלג (בעל הסולם) מחדד במאמרו "הערבות" כי "תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד: שחור כלבן וכצהוב בלי שום הבדל מעיקרו…" ושהתורה נמסרה לישראל "מכח שהקדים להם השעבוד להמלכות הפראית של מצרים ארבע מאות שנה ביסורים גדולים ונוראים, ונודע דברי חז"ל שאמרו "מה מלח ממתק את הבשר כן יסורין ממרקין עונותיו של אדם". אבל מהי התורה האוניברסלית הזו, שהמצב ההיסטורי של עם ישראל יעד אותו לקבלה? ממשיך הרב אשלג:
"…נמצאו אפילו העבודות של חולין – כקצירה וזריעה וכדומה, נבחנים ממש בדוגמת עבודות הקרבנות שהכהנים היו עושים בבית המקדש, כי מה לי העסק ובמצווה של הקרבת עולה לה' … ומה לי אם מקיים מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ונמצא שהקוצר שדהו כדי להאכיל לזולתו, דומה כעומד ומקריב קרבן לה'. ולא עוד, אלא שהסברא נותנת אשר מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך היא עוד יותר חשובה ממקריב הקרבן…".
התורה שניתנה והתקבלה כיום הזה היא תורת עובדים בני חורין, תורת זורעים וקוצרים יחדיו, המעלים את הכרח העבודה למדרגה של עבודת קודש על ידי הבחירה המוסרית.
הרבה השתנה מאז הביאו עובדי אדמה את ביכורי שדותיהם לבית המקדש. הרבה השתנתה העבודה והרבה השתנה האדם. מה נשתנה בתורה? ומה בה נצחי? מהי תורה-עבודה שניתן לי, שלא עול תורה ומצוות ולא אל בורא ומצווה הם תורתי, לקבל אותה היום ולהגשים בה "קוצר שדהו כדי להאכיל זולתו" ו"ואהבת לרעך כמוך"?
