חמישה ימים לבחירות הפתע בבריטניה, ונראה כי מפלגת הלייבור מצמצמת את הפער בינה ובין המפלגה השמרנית. עפ"י מספר סקרים אחרונים, השמרנים עדיין צפויים לקבל את מירב הקולות בבחירות ב-8 ליוני, אך הפער, בסקרים במהלך השבוע האחרון, הולך ומצטמצם. סקר אחד שנערך בסוף השבוע שעבר צפה כי אף מפלגה לא תזכה ברוב שמספק לה את היכולת להרכיב ממשלה.
למרות פערים משמעותיים בין הסקרים השונים, המעמידים את הרוב של מפלגת השמרנים בין 3% ל- 10%, ישנה עלייה מפתיעה בפופולריות של ג'רמי קורבין, יו"ר מפלגת הלייבור. מרבית הסקרים צופים, נכון להיום, עליה במספר הכיסאות של המפלגה בפרלמנט, דבר הצפוי להוות מכה קשה למפלגה השמרנית בראשות תרזה מיי, שקבעה את בחירות הבזק לפני כחודשיים.
מפלגת הלייבור פירסמה לפני כשבועיים את מצעה הרשמי, והוא כולל הלאמה של תעשיות מפתח במשק הבריטי, הרחבה של מדינת הרווחה, העלאת מס ההכנסה, הרחבת שירותי הדיור הציבורי ומספר מיסים חדשים על ההון.
בנוסף, הבטיחה מפלגת הלייבור לממן את שכר הלימוד האקדמי בבריטניה באופן מלא, ואף לפטור מחוב את הסטודנטים המחזיקים כיום בחוב לצורך מימון הלימודים. נראה שהבטחה זו פופולרית במיוחד בקרב צעירים, ושעות לאחר ההצהרה נרשמו כרבע מיליון צעירים מתחת לגיל 24 להצבעה.
השמרנים הולכים שמאלה?
ממולם, גם תרזה מיי מדברת על צדק, "לתקן את שוק הדיור השבור" הצהירה ראשת הממשלה וזאת ע"י בנייה נרחבת של דיור ציבורי במימון ישיר של המדינה, או ע"י מתן הלוואות נגישות מצידה. שר האוצר מהמפלגה השמרנית, פיליפ המונד, הודיע כי הממשלה תשקיע 1.4 מיליארד פאונד בדיור, ואסר על עמלות מסויימות אותן גבו חברות התיווך מהדיירים, תשלום שהביא משפחות רבות לאי עמידה בתשלום חובות. בנוסף הבטיחה מיי כי תפעל לקביעה של תקרה חוקית לחשבונות האנרגיה (חשמל, גז וחימום).
מיי נמנעה עד כה מהתחייבות שלא להעלות את מס ההכנסה, מס שנגבה בעיקר מבעלי הכנסה גבוהה. עם זאת, מייקל פלון, חבר פרלמנט מטעם המפלגה, הצהיר באופן מפורש כי מפלגתו לא תעלה את המס, מדיניות מאוד לא פופולרית בקרב רבים ממצביעי המפלגה. מיי סירבה לגבות את הצהרתו של פלון, אך נמנעה מהתחייבות נגדית.
המפלגה השמרנית סובלת מירידה בתמיכה בעקבות הצהרתה כי תבטל את המימון הממשלתי לטיפול בקשישים לבעלי נכסים ששויים מעל 100,000 פאונד. הצעה זו, המהווה מידה מסויימת של מס על ההון, הייתה מאוד לא פופולרית, והמפלגה השמרנית חזרה בה תוך מספר ימים.
עץ הכסף?
לאחרונה עלה לכותרות הביטוי 'עץ הכסף', מוטיב רטורי בו עושים שימוש נציגי המפלגה השמרנית. כך, בהופעה ציבורית בשבוע האחרון פנתה אחות העובדת בבית חולים לונדוני למיי ואמרה: "תלוש השכר שלי נשאר בדיוק אותו דבר מאז 2009. איך זה יכול להיות הוגן ביחס לעבודה שאני עושה?". על כך ענתה מיי: "נאלצנו לקבל מספר החלטות קשות לגבי קיצוץ במשכורות בסקטור הציבורי. אנחנו נגדיל את ההוצאה על ה-NHS, אבל בכנות, אין עץ כסף שאפשר לשקשק כדי להוציא כסף לכל מה שכולם רוצים".
מספר ימים לאחר מכן, בדיון בין מועמדי המפלגות השונות, נשאלה אמבר רד, שרת הפנים מטעם המפלגה השמרנית, שאלה בנוגע למספר הגדול של בריטים עובדים הנאלצים להתקיים באמצעות בתי תמחוי. על כך ענתה רד כי אין בנמצא "עץ כסף" ממנו ניתן למשוך את המשאבים לדאוג לרווחת כולם.
המפלגה השמרנית עושה בימים האחרונים שימוש בביטוי זה כדי לעקוץ את תכניות מפלגת הלייבור להוצאה מוגברת, שתתבטא בהרחבה תקציבית משמעותית. הביטוי אמור להבהיר בלובחרות ולבוחרים כי ישנה כמות מוגבלת של כסף במשק, ולא ניתן להשיג יותר ממנו. כך, עפ"י הדימוי, אין לדבר על הרחבה, אלא על אופן החלוקה של המשאבים הקיימים.
כלכלה של משק בית
ההיגיון הזה גורר דיון כלכלי המוגבל לכמות ההוצאה הנוכחית, ואף דורש הקטנה של ההוצאה הציבורית. עפ"י דימוי 'עץ הכסף', הכסף שקיים ברשות המדינה הוא מוגבל, ולכן יש להשתמש בו בזהירות, ולדאוג שלא להוציא יותר מהכנסות המדינה. זאת כדי להימנע ממצב בו המדינה "לא תוכל לעמוד בחובותיה", בדומה לכלכלת משק בית.
זהו דימוי נפוץ בקרב הימין הכלכלי, גם בישראל, ונעשה בו שימוש רב לצורך הצדקת צמצום תקציבי, קיצוצים והפרטות. עם זאת, הדימוי לפיו ישנה כמות מוגבלת של כסף, וכי יש לדאוג לצמצם את ההוצאה הציבורית (או לפחות לא להרחיבה), מבוססת על הנחה כוזבת.
כל מדינה ריבונית מחזיקה בבנק מרכזי, אשר רשאי "להנפיק" את המטבע המקומי ולהלוות אותו ברמת ריבית מוגדרת לבנקים הפרטיים ולמדינה עצמה. לבנק עצמו אין מגבלה על כמות הכסף אותו הוא מנפיק, וההחלטה לעשות כך או לא היא החלטה פוליטית במהותה.
הרחבה כמותית
ואכן, בזמני משבר כדוגמת המשבר הפיננסי האחרון, הבנקים המרכזיים בכל מדינות המערב הדפיסו טריליונים של דולרים לצורך כיסוי חובות הבנקים. מהלך זה נעשה כדי למנוע מהבנקים הפרטיים לקרוס, ואיתם הכלכלה הריאלית – דבר שהיה גובה מחירים אנושיים גבוהים מאוד. בזמני מיתון, כמו הזמנים הנוכחיים בבריטניה, הבנק המרכזי מסוגל להנפיק כסף, שישמש להשקעה ציבורית שמטרתה המרצת המשק ודחיפתו חזרה לפעילות כלכלית נורמלית.
בנוסף, יש לזכור כי מאז המשבר הכלכלי בנקים מרכזיים רבים במערב מבצעים הנפקה מכוונת ומאסיבית של כסף, ומזרימים אותו ישירות למוסדות הפיננסיים לצורך המרצת המשק. מהלך זה נקרא "הרחבה כמותית", ובבריטניה הבנק המרכזי הנפיק עד כה 435 מיליארד פאונד לצורך מימונו מאז תחילת המשבר.
ריצ'רד מרפי, כלכלן בריטי
I have to tell Theresa May that there is a magic money tree. She knowingly used it to fund £435bn of QE to bail out banks #bbcqt
— Richard Murphy (@RichardJMurphy) June 2, 2017
חוסכים עלינו
המדינה רשאית לקחת הלוואות בריבית נמוכה מהבנק המרכזי כדי לממן את הוצאותיה הציבוריות. המדינה יכולה ללוות מהבנק המרכזי בריבית אפסית, וההחזר לבנק יכול להיעשות בתנאים המקלים על המדינה להחזירה. כך, תיאורטית, אין סוף לכמות הכסף אותו יכולה המדינה להוציא. להוצאה יש כמובן השלכות על המשק, ופעילות כלכלית מואצת מדי עשויה להביא לאי יציבות, ולמשבר חוזר. אך שימוש נכון בכלי זה של המדינה הוא לגיטימי במסגרת דמוקרטיה ליברלית.
בנוסף מתעלם דימוי 'עץ הכסף' מההשלכות ארוכות הטווח של ההשקעה הציבורית. הוצאה של המדינה במשק יוצרת פעולת 'מכפיל' – כל הוצאה ממשלתית גורמת לעליה בהכנסות של חברות, אשר משלמות מיסים חזרה למדינה, ומעסיקות עובדים רבים יותר, אשר בתורם משתמשים בהכנסה הנוספת כדי לשלם מיסים ולרכוש מוצרים בשוק. כל המשתתפים בשוק משלמים מיסים נוספים בעקבות הפעילות הכלכלית המוגברת. דבר זה יוצר אפקט מעגלי אשר מחזיר, לאורך זמן, את הוצאת המדינה בצורך מיסים.
כך, אין שחר לטענה כי "חסר כסף". מדינה דמוקרטית רשאית להגדיל את הוצאותיה, וכלכלנים רבים טוענים כי ההוצאה הציבורית הנמוכה, שהפכה לנורמה במדינות המערב, היא אחד הסיבות ליציאה האיטית מהמיתון העולמי.
