בחצות יום שני ישנתי בביתי בחיפה, כמו רוב האנשים הנורמליים. עוד לא עצמתי את עיני והנייד החל להשתולל. מעצרים בעיר כפר קאסם, הפגנה גדולה. טלפון נוסף הודיע לי שיש הרוג ואני כבר התחלתי להתלבש כדי לנסוע ליישוב. אני כבר רגיל לתסריט. שוטר יורה באזרח ערבי. הצוות שלנו מגיע למקום. מחאה קשה. אנשים בוכים. מודיעים "שהיד" שאלוהים שומר לו מקום מיוחד בגן עדן. פצועים נוספים. עצורים. נתיחת גופה. לוויה שבמהלכה אלפי זועקים "אלוהים גדול ותודה לאלוהים". הארכות מעצר. חקירה שנסגרת. עוד משפחה מתוסכלת והכל ממשיך הלאה עד לפיצוץ הגדול שמכינים לנו ביבי, ארדן, סמוטריץ' ואריאל. בהלוויה מגיעים רבים מהורי 48 ההרוגים, מאלימות משטרתית. משפחת אבו אלקיעאן, מאום אלחיראן, משפחת סיאם מאום אלפחם ועוד רבים שמנסים לחזק משפחות שעוברות את מה שהם עברו. קהילת שכול שהולכת וגדלה כל שנה. אני מכיר את כולם. את הסיפורים הקטנים. את ההתלבטויות ואת הדמעות. משפחות שממשיכות אחרי שחייהם של יקירהם נגדעו מאלימות משטרתית. כן זה המספר של האזרחים הערבים שמצאו את מותם בידי שוטרי מדינת ישראל מאז שנת 2000. לזה תוסיפו עוד קורבנות אלימות גזענית של הרוצח נתן זאדה וחבריו ותגיעו ל-55 משפחות ערביות מתוסכלות שאיבדו את יקיריהן.
ואם זה לא מספיק העוני והנשירה מבתי הספר, האבטלה הכשירה מאות חיילים שמשרתים משפחות פשע. נשים וגברים נרצחים בידי ערבים אחרים כמעט בכל יישוב ערבי. מספרם של הערבים הנרצחים בידי ערבים עבר כבר את 1,200 הקורבנות. מגיע לכפר קאסם ושומע על צעירים שגויסו כדי לשמור את היישוב שלהם. שניים מהם חוסלו לאחרונה על ידי משפחות הפשע, שהחליטו להשתלט על העסקים ביישוב. סוג מסוים של משמר אזרחי ערבי, שמנסה להתמודד מול גל העבריינות שאוכל כל חלקה ביישובים הערבים – משפחות פשע ארציות עם סניפים כמעט בכל יישוב. נשק "בלתי חוקי" שמסתובב בידי ילדים וצעירים שהקימו חוליות חיסול וגבייה ואזהרה. עסקים שמשלמים דמי חסות. איש עסקים ובנו שנרצחו לאחר שסירבו לשלם דמי חסות. עבריינים שגובים צ'קים חוזרים באמצעות ירי אזהרה ברגליים, ולאחר מכן כדור בראש למי שמעיז ללכת למשטרה.
שתי מדינות. ממש בלב הארץ. בין ראש העין ותל אביב, קיימת מדינת כפר קאסם-טייבה-טירה-ג'לג'לויה שמנסה לשרוד. העירייה הקימה אזור תעשיה שמושך עסקים רבים. ראש עיר, עאדל בדיר, מגיע לכל הישיבות עם משרדי ממשלה ושרים. מנסה בכל הכוחות לגייס כסף לפיתוח היישוב, ולהתמודד בתחרות הלא הוגנת מול ראש העין המשגשגת, וג'סר אלזרקא הקורסת. הוא הסכים להקצות שטח בתוך העירייה לטובת תחנת משטרה עירונית. כמוהו עשו בעיריית טייבה ובמועצה המקומית ג'סר אלזרקא. זה לא עוזר. ראש העירייה, איש התנועה האיסלאמית הדרומית, עורך דין במקצועו, מחפש את טובת תושביו ומנסה לשרוד את המשבר. הוא לקח סיכון ואישר למשטרה להקים תחנת משטרה בלב היישוב ובתוך שטח העירייה. בליל יום שני התחנה הזאת הפכה לסמל אלימות משטרתית. מאבטח שישב בתוך התחנה ירה מתוכה לעבר מפגינים והרג את מחמוד טהה בן 20. המאבטח והשוטר הנוסף פונו בידי בדיר וחבריו ללא פגע. חבריו המתוסכלים של טאה שרפו ניידת ויידו אבנים. בימים הקרובים השב"כ, שנעלם כאשר ערבים ירו בערבים, יחקור עשרות מתושבי הישוב וישלח רבים מהם לכלא. המאבטח היהודי היורה בערבי עוכב, נחקר עם כוס קפה ונשלח לביתו.
המשבר הנוכחי. לא נוצר בידי אותו שוטר-מאבטח בתחנת כפר קאסם. את המשבר הזה יצרו בנימין נתניהו וחבריו גלעד ארדן, סמוטריץ' ואורי אריאל. חבורה שלא רוצה שלום ודו-קיום בין ראש העין וכפר קאסם, ולא בין טולכרם ונתניה. חבורה שהאויב האמיתי שלה הוא הנורמליות והשלום. במדינה אחת או בשתי מדינות באמת כבר לא משנה לנו. העיקר שלכולנו יהיו זכויות מלאות ושוות. אותה חבורה נותנת גיבוי מלא ומיידי לשוטר היהודי שיורה באזרח מפגין בגלל שהוא ערבי. במדינה מתוקנת, ולא כמו בסעודיה ואיראן, שוטר שיורה במפגין הוא שוטר לא מקצועי. כאשר 48 שוטרים מבצעים אותו מעשה כלפי ציבור מסויים, זאת כבר משטרה לא מקצועית. כאשר המחלקה לחקירות שוטרים, שהופרדה מהמשטרה והועברה למשרד המשפטים במטרה לתקן את המעוות במשטרה, מכסת"חת על שוטרים אלימים שסרחו זאת כבר מדינה בבעיה. כאשר רק שני שוטרים, מתוך 48 שוטרים, שירו והרגו אזרחים ערבים מורשעים, זאת כבר בעיה של כולנו. וכאשר ראש ממשלה ושרים בכירים יוצאים להגן של שוטרים שסורחים, זאת כבר ממשלה שמובילה אותנו לכאוס.
היות ואני מתכנן, על אפם וחמתם של ביבי, סמוטריץ' ואריאל, לגדל את ילדיי במולדת הזו, ואני כמו רוב רובו של הציבור היהודי והערבי לא חי מאלימות ומלחמות ולא רוצה שילדיי יסבלו מאלימות משטרתית, אני מתכנן להמשיך ולהיאבק מול השוטרים היורים שמקבלים את משכורתם מהמסים שאני משלם. אני, כמו רוב תושבי כפר קאסם קורא לציבור היהודי להגיע לכפר קאסם, להשתתף בצערה של משפחת טאה, ולהפיח תקווה בקרב הערבים שהתייאשו מהחיים המשותפים וממוסדות המדינה. החיים המשותפים, השלום, השגשוג הכלכלי הם אויבם של ביבי וחבריו.
כפר קאסם, שדיממה בעקבות טבח כפר קאסם ב-1956, מנסה לבנות את עצמה ולהפוך לסיפור הצלחה. כמוה מנסים בג'סר אלזרקא, רהט, אום אלפחם וערערה. אנשי העסקים היהודים, שמוכרים קולה ובמבמה וטלפונים ניידים לערבים, לשאול את עצמם כיצד הם יכולים להתמודד עם השוטרים היורים וגורמים לכאוס שמשרת את ארדן וסמוטריץ'. איך הם יכולים למנוע את הבערת השטח שנועדה לשכנע את כולם שאין "עתיד לחיים משותפים" ולא רק בעזה ובשטחים, אלא גם בגבולות הקו הירוק.
אלה שגנבו וגונבים את הכסף הציבורי כדי לשתות שמפניה, לעשן סיגרים, לבנות התנחלויות וישיבות, צריכים להבין שהרוב השפוי במדינה הזאת יעמוד מולם. השכנות בין כפר קאסם לראש העין יכולה להיות דוגמה ומופת. הגיבוי שנותנים שרים לירות בערבי, נועדה לפוצץ לכולם בפרצוף את הנורמליות. לתושבי קיסריה אין ברירה אלא להסתדר עם השכנים שלהם בג'סר אלזרקא, ובסופו של יום אנשי ראש העין נהנים מהפריחה של כפר קאסם. עתה נדרשים האזרחים 'הפשוטים' שמשלמים מסים, נוסעים למוסך בכפר קאסם, וקונים בשר בואדי ניסנס בחיפה, להגן על האינטרס הציבורי של כולנו. אנחנו דורשים מדינה נורמלית, ומשטרה מקצועית. ירי באזרח לא חמוש, במיוחד אם הוא מפגין, הוא בלתי נסבל. ממשלה שמכסתח"ת על שוטרים אלימים פוגעת בכולנו. הגיע הזמן שנקח אחריות ונעמוד ביחד מול האירועים שמייצרים לנו מרחץ דמים.
הכותב הוא מנהל מרכז מוסאוא, לזכויות האזרחים הערבים בישראל.
