בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה על הסף תביעתה של עובדת שתבעה את חברת הביטוח שלה על כך שקצבתה נפגעה כיוון שהמעסיק שלה לא הפריש עבורה את מלוא ההפרשות שאמור היה להפריש, בין היתר כתוצאה מהסכמים קיבוציים עליהם היה חתום.
העובדת כאמור לא הסתפקה בתביעת המעסיק עצמו – וצרפה גם את חברת הביטוח 'מבטחים' כנתבעת בטענה כי הפרה כלפיה את חובותיה בדין – בין היתר תוך התרשלות והפרה של חובת הזהירות כלפיה מכוח תפקידה כקרן פנסיה. התובעת טענה כי "מבטחים היתה חייבת לבחון את הסכומים המופרשים עבורה מידי חודש וחדלה מלעשות כן". אולם ההרכב בראשות השופטת אירית הרמל דן דחה את טענתה תוך שהוא מסתמך על פסיקה קודמת של השופטת דוידוב, אשר קבעה כי לחברת הביטוח אין כל ייתרון באשר להסכמים קיבוציים, כיוון שהיא אינה צד להם, ולכן "אין כל סיבה שתהא אחראית כלפי מבוטחיה בקשר לגילויים. לשם כך עומדים בפני המבוטחים אמצעים אחרים".
השופטת קבעה כי ככל שהמעסיק העביר סכומים נמוכים מדי לקופת הפנסיה – דבר הטעון הוכחה – הרי שהדבר נגרם בשל 'הפרשות בחסר לקופת מבטחים' מצד המעסיק, ולא בשל ליקויים בחישובים שערכה מבטחים. תשלום שכר בחסר הוא עילה כנגד המעסיקה ולא כנגד מבטחים, ובכל מקרה לא נטען על ידי התובעת כי קצבתה מבוססת על חישוב שגוי של חברת הביטוח.
הפסיקה מדגישה את החשיבות במעבר תדיר של עובדים שכירים על תלושי השכר ועל דיווחי קרנות הפנסיה, במטרה לוודא שמופרשות להם מלוא זכויותיהם הפנסיוניות, כחוק ועל פי ההסכמים הקיבוציים. העובדת תוכל להמשיך ולנהל את ההליך המשפטי כנגד המעסיק שלה, אשר לטענתה לא הפריש עבורה את מלוא הסכומים אותם אמור היה להפריש.
