ארגון העבודה הבינלאומי פרסם השבוע במסגרת סדרת הדוחות שלו "תעסוקה עולמית ומבט חברתי", מחקר ודוח המיועד כולו לבחינת מגמות של נשים בשוק העבודה בראי החברה. הדוח מדגיש כי למרות ההתקדמות שהושגה לכאורה בשנים האחרונות הפערים בין נשים לגברים נשארים רחבים ונפוצים. הדוח מדגיש את העובדה כי סגירת הפער בשוק העבודה בין גברים ונשים, ייתן תשואה ויטיב עם הכלכלה באופן משמעותי.
הדוח טוען שאם העולם יעמוד ביעד הנקרא 25:25 המתאר את צמצום הפער להשתתפות בשוק העבודה ב-25% עד שנת 2025, יתווספו 5.8 טריליון דולר לכלכלה העולמית. צמצום פערי ההשתתפות בשוק העבודה יוביל גם להגדלת הכנסות הממשלות ב 1.5 טריליון דולר.
הדוח מתייחס למציאות הקיימת היום ומסביר כי למרות השינויים לכאורה, בפועל נשים מתמודדת היום עם ריבוי מכשולים בשוק העבודה. המחקר מסמן שלוש מגמות עיקריות.
נשים הן בעלות סיכוי נמוך יותר מאשר גברים להשתתף בשוק העבודה, כלומר להיות בעבודה או במציאת עבודה: שיעור ההשתתפות בכוח העבודה העולמי הנוכחי לנשים בלבד מעל 49 אחוזים הוא כמעט 27 נקודות אחוז נמוך יותר מאשר שיעור עבור גברים (ללא שיפור הצפוי בשנת 2018). במדינות הצומחות הפער מגיע ל 31%, במדינות המפותחות הפער עומד על 16% ובמדינות המתפתחות הפער עומד על 12%. בחלוקה לאזורים, הפערים גדולים במיוחד במדינות ערב, צפון אפריקה ודרום אסיה, שם הפער בשיעור ההשתתפות גבוה מ-50% נקודות. שלושה אזורים אלה גם את הרמות הנמוכות ביותר של שיעורי ההשתתפות הנשית (פחות מ 30%, לעומת הממוצע העולמי של %49 אחוזים).
עד שנת 2021, מתוך 11 אזורי משנה בהם יש מידע זמין, הפער צפוי להצטמצם רק בשישה. במקרים אחרים צפוי כי הפער יתרחב ויישאר יציב.
נשים שנכנסות לשוק העבודה מתקשות למצוא עבודה. אבטלת נשים עומדת על 6.2% בשנת 2017. בקרב הגברים אחוז האבטלה עומד על 5.5% עולמית וזה פער של 0.7%. על בסיס המגמות הנוכחיות, שיעורי האבטלה צפויים להישאר ללא שינוי יחסי לפחות עד 2021.
בעולם, פער זה נותר ללא שינוי בשנים האחרונות, אם כי בהתאמה לקבוצות הכנסה ניתן לראות שינוי. במדינות הצומחות גדל הפער: מ -0.5% בשנת 2007 ל -0.7% בשנת 2017. לעומת זאת, הפערים הן במדינות המתפתחות והן במדינות המפותחות צמצמו עד 1.8% ו-0.5%, בהתאמה. במדינות ערב ובצפון אפריקה, שיעור האבטלה בקרב נשים עולה על-20 אחוזים, יותר מפי שניים משיעור עמיתיהם הגברים, ולכן הפער עומד על יותר מ -10% ב-2017 (בשני האזורים גדל הפער בעשור האחרון).
לנשים עובדות יש סיכוי נמוך יותר למצוא מקום עבודה הוגן מלגברים. כמעט 15% מהנשים העובדות הן עובדות בתרומה לכלכלת המשפחה (הכוונה היא נשים המועסקות עצמית שעובדות בעסק שמופעל על ידי קרוב משפחה) לעומת רק 5.5% מהגברים. זה בעיקר המקרה במדינות המתפתחות כאשר ל 37% מהנשים העובדות תורמות לכלכלת המשפחה, בהשוואה ל 17% בקרב הגברים. טבע העבודה במקרים האלו הוא להיות לפעמים בלתי נראית ולא מוערכת. נשים הן גם סביר יותר לקחת על עצמו מספר רב יותר של שעות של עבודה ללא תשלום בשל משך הזמן על מטלות הבית ועל הטיפול. בסך הכל, הן נוטות לעבוד שעות ארוכות יותר מאשר גברים כאשר נלקחו בחשבון גם העבודה בתשלום וגם ללא תשלום. כמו כן, בעת עבודה בשכר, נשים עובדות פחות שעות ועם רווח נמוך יותר כי הן בוחרות לעבוד במשרה חלקית או בגלל שזו האופציה היחידה הזמינה להם.
בנוסף, בבדיקה של תעסוקה על פי מין בהתפלגות סקטוריאלית, הדוח מביא ראיות חזקות של הפרדה מגזרית. כאשר חינוך, בריאות ועבודה סוציאלית הם הסקטורים עם ריכוז הנשים הכי גבוה, ואחריו מסחר סיטונאי וקמעונאי. יתר על כן, מידת ההפרדה בין המינים לאורך שני העשורים האחרונים, גדלה בשליש.
השינוי לא יקרה מעצמו
בניגוד לגישות לפיהן השינוי הוא תהליך שמתרחש מעצמו ומתוקף הנסיבות, בארגון העבודה העולמי קוראים לממשלות ולגופים הציבורים לנקוט בפעילות ישירה לצמצום פערים בין גברים לנשים. למרות המגמות המאפיינות את השנים האחרונות של קטינה מסויימת בפערי השכר ובפערים בהשתתפות בשוק העבודה בין גברים לנשים, אין כל ביטחון כי מגמות אלה ימשיכו, ועל פי נתוני הארגון תמונת המצב בשנת 2021 לא בהכרח תהיה טובה בהרבה.
הדוח מסמן את הצורך בחקיקה אפקטיבית, כדי למנוע ולאסור אפליה מבוססת על מגדר. כמו כן הדוח מסמן את הצורך בגופים ממשלתיים המתמחים בנושא מגדר, ויוזמות בתחום מודעות הציבור, כדי להביא את עניינם של הנשים, לקדמת הדיאלוג על מדיניות היום. בנוסף מציין הדוח כי גם גברים וגם נשים משיגים איזון טוב יותר בין עבודה לחיים, כאשר יש להם גישה לטיפול ילדים ציבורי, חופשת לידה משולמת היטב, פיצוי הולם וגישה נאותה לתחבורה ציבורית.
