דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

זה חופש בכלל?

לרגל סוף שנת הלימודים, ותחילת התקופה המכונה 'חופש גדול' (במידה רבה בטעות לדעתי), רציתי לכתוב כמה דברים על ההשלכות החינוכיות של תקופה זו, שבמידה רבה יכולות להיות שליליות למדי. אין בכוונתי להתייחס לדיון סביב אורכה של חופשת הקיץ, או האפשרות לקצר אותה (על אף שאני בהחלט תומך באפשרות הזו), אלא על השאלה כיצד היא משפיעה על חוויתם של בני נוער והאם היא בכלל מוצדקת מבחינה חינוכית. כמו כן, הייתי רוצה להבין גם מה משמעות המושג 'חופש' בהקשר הזה, והאם העובדה שאנו מכנים תקופה זו בשם 'החופש הגדול' (ולא 'החופשה הארוכה', לדוגמא) הוא עניין מקרי, או שמא יש משמעות עמוקה שמסתתרת מתחת לבחירה השרירותית לכאורה במושג זה, המבטאת יחס מורכב יותר למושג החופש שכדאי לשים אליו לב (ושגם לו ישנה השלכה חינוכית רבת משקל). 

אפתח בווידוי: מעולם לא באמת אהבתי את חופשת הקיץ. אולי זה בגלל שהייתי חנון די רציני או שחיי החברה ואפשרויות הבילוי ביישוב בו גדלתי רוב שנותיי היו מצומצמות למדי. אולי זה בגלל שאני טיפוס של מסגרות הזקוק לסדר יום מוגדר וקבוע. בכל מקרה, הצורך להעביר חודשיים וקצת מבלי מטרה מוגדרת ממספיק היווה אתגר של ממש עבורי. התחושה שליוותה אותי בתקופה, זו כל שנה מחדש, הייתה של ואקום שצריך למלא בתוכן 'כיפי' ו-'מגניב' כדי לא להשתעמם ו-'לעשות עם עצמי משהו'. לא ברור לי מה הייתי אמור לעשות עם עצמי, אבל העובדה שתמיד הייתי צריך למצוא מה לעשות כדי שלא אגיע למצב של שעמום וריקנות הילכו עלי אימים. למעט חלק קטן מהזמן, בו ביליתי במסגרות מסודרות יחסית (מחנות קיץ, טיולים וכו'), רוב ימי הקיץ עברו עלי בניסיון להבין מה אני הולך לעשות עם עצמי היום. בשלב מסוים, זה התחיל די להעיק, והרגיש לי די חסר טעם. בלית ברירה, ומבלי להיות מודע מספיק להשלכות של הסיטואציה, ויתרתי לעצמי על אתגר ממשי וביליתי שעות וימים רבים מדי בבהייה בתכניות טלויזיה משעממות ומיותרות, עד שהמוח שלי התחיל לזעוק והרגיש צרוך לצאת לחופש בעצמו מאורח החיים שכפיתי עליו.

נכון, הימים היו ימי טרום היוטיוב, והאפשרות להשתמש באינטרנט ככלי לימודי הייתה מצומצמת למדי. יכול להיות שהיום הייתי מוצא את עצמי מתעמק למשך שעות וימים בנושאים שמעניינים אותי ושלא התאפשר לי ללמוד בביה"ס. אבל גם פתרון זה הוא מוגבל וחלקי. הבעיה האמיתית, לדעתי, עם התקופה הזו, היא שמסתכלים עליה כדרך לבלות זמן מחוץ לביה"ס המשעמם ולא כהזדמנות ללמידה אמיתית. התפישה המקובלת ביחס לחופשת הקיץ, גם היום, נראית פחות או יותר כך: במהלך השנה הולכים לבית ספר בשביל ללמוד, בזמן הקיץ לא באים לביה"ס והולכים לבלות. בילויים הם דבר חשוב, וטוב 'לנקות את הראש' בפעילויות הפגתיות שמאפשרות לנו קצת להשתחרר ולהתרענן מלחצים. אבל האם אפשר לעשות רק את זה במשך חודשיים?

החופש הגדול
החופש הגדול

 

הבעיה לדעתי נעוצה בהנחה שהלימודים הם עול (גם אם הכרחי) עבור התלמידים, ולכן חייבים גם לתת להם קצת 'חופש' בשביל להרגיע אותם ולאפשר להם להמשיך ולשאת בעול ההליכה לביה"ס גם בשנה הבאה. על מנת שחוויית הלימודים לא תהיה בלתי נסבלת לחלוטין, יוצרים 'אי' קטן של חודשיים, במהלכו התלמידים 'חופשיים' לעשות כרצונם ולכן גם יהיה להם כיף בזמן הזה, מספיק כיף בשביל שיחזרו ברמה כזו או אחרת של רצון (או לפחות הסכמה) אל מסגרת הלימודים המבאסת והדכאנית אליה הם רגילים, תוך שהם מתחילים לחשב את הימים עד ל-'חופש' הבא (חגים, פסח וכ'ו) וחוזר חלילה, עד שיגיעו לגיל המיוחל- 18, שם 'יצאו לחופשי' לגמרי ויהפכו ל-'אנשים חופשיים'. כלומר, שבפועל 'החופש הגדול' מתפקד כסוג של 'פתרון' הכרחי לבעיית הלימודים בבית הספר והחוויה השלילית שהם יוצרים עבור רוב התלמידים, ואולי גם משמש כגלולת הרגעה זמנית שמשאירה את המצב על כנו. ואולי זה פשוט תקופה ארוכה מדי לילד או נער מבולבל להיות מבלי מסגרת?

בפועל, כמובן שמצב זו יוצר ואקום גדול מבחינת ההורים, שהרי החופשות שלהם אינן מסונכרנות ברובן עם שנת הלימודים, ולכן ההורים נאלצים למצוא סידורים מסידורים שונים, חלקם יקרים ומוזרים למדי, רק על מנת שלילד תהיה סיבה ממשית לקום בבוקר ולא יהפוך ל-'מטרד סביבתי', או סתם לגרסה מתקדמת של הכורסה עליה הוא רובץ בחוסר מעש מרשים. העובדה כי ההורים למעשה הופכים לסוג של 'ספקי תוכן בידורי' או אמרגני חופשות עבור הילדים למשך חודשיים, תוך כדי שהם צריכים להמשיך ולעבוד לפרנסתם, יוצרת לא רק עול כלכלי גדול אלא גם אתגר משפחתי לא קטן. ללא ספק, חודשיים מתוך שנה שלמה הם זמן ארוך מדי מכדי להגדיר אותו כ-'יציאה מהשגרה' או 'הפוגה קצרה אך חשובה'. למעשה, מדובר בשגרה מסוג חדש, אחר, ולאו דווקא בריא, תורם או משמעותי יותר. הן עבור הילדים והן עבור משפחותיהם.

אז מה עושים?

מעבר לניסיונות החשובים לפזר את ימי חופשת הקיץ באופן מאוזן יותר במהלך השנה, או הניסיון של מערכת החינוך למצוא פתרונות כוללים לבעיה (הארכת שנת הלימודים בגנים בחודש, 'בית הספר של החופש הגדול וכ'ו), כדאי לחשוב על המשמעות שאנחנו מייחסים למושג 'חופש' וההבדל בינו לבין מה שאנחנו רואים כ-'חופשה'. אולי הסיבה לכך שחופשת הקיץ זוכה למידה כה רבה של חשיבות, ולכן גם ארוכה כ"כ יחסית, קשורה לבלבול המושגי שבינה לבין 'חופש'. בתפישה המקובלת בימינו, חופש הוא היעדר מגבלה- כל דבר שמגביל אותי ומקטין את סך האפשרויות העומדות לרשותי הוא פגיעה בחופש שלי, ובחברה המקדשת את ערך החופש של הפרט יותר מכל דבר אחר, מדובר במעשה שלא יעשה. 'החופש הגדול' נתפש כביטוי האותנטי והמלא של חירות הילד, שבימים כתיקונם מוגבל ומסורס ע"י מערכת החינוך, הנשלטת ע"י המבוגרים ועושה בילדים כרצונה, עד שמגיע הרגע שבו הילד מקבל 'שחרור זמני' מביה"ס, 'יוצא לחופש' ועושה את מה שהוא באמת רוצה, מבלי שיגבילו אותו ויגידו לו מה לעשות.

החופש הגדול ז"ל
החופש הגדול ז"ל

 

השילוב של תפישה אינבידואליסטית-ליברטריאנית צרה, הרואה בחירות האדם רק את אוסף האפשרויות שלו להחליט מה הוא בוחר לעשות ותו לא, יחד עם היעדר הכוונה הורית נכונה וואקום מערכתי כולל, יוצרים מצב לא מאוזן שבו בחלק גדול מן השנה התלמיד נתפש כאובייקט פסיבי וחסר חירות, ובחלק קטן מהשנה- כ-'אדון לעצמו' שמותר לו לעשות 'מה שבא לא' מבלי להתחשב ברצון ההורים. ההורים, בין אם מתוך הסכמה שבשתיקה, בלבול, קבלת התפישה הזו או סתם חוסר אונים, הופכים להיות עוד יותר לא רלבנטיים בחיי הילדים, והדבר משפיע גם על האינטראקציה ביניהם במהלך שנת הלימודים.

לכן, אני חושב שכדאי לנסות ולהבהיר את האופן שבו אנחנו תופשים את הרעיון של 'חופש' בהקשר לחופשה (תקופה שבה בני אדם אמורים להיות במצב של חופש כי אין להם אילוצים חיצוניים) ולשאלה האם היא באמת מעניקה לנו את אותו 'חופש' שכולנו מחפשים ושואפים אליו, לגמרי בצדק. אבל בין חופש לחופשה יש מרחק גדול, ואם אנחנו מצפים שאנשים יהיו חופשיים רק בגלל שהם עכשיו בזמן של חופשה- נראה לי שאנחנו מפספסים בגדול. על מנת שאדם יהיה חופשי באמת, כלומר מסוגל להגשים ולבטא באופן מלא את מכלול היבטיו כאדם שלם, עליו להיות לא רק משוחרר ממגבלות או כפייה חיצונית. הוא צריך כלים להבין מי ומה הוא, מה חשוב לו ומה הוא היה רוצה לעשות עם עצמו ועם חייו, בין אם בזמן שנת הלימודים ובין אם בזמן החופשה ממנה. היעדר הכלים לעשות זאת בתקופה של חופשת הקיץ, הריק שהיא יוצרת והצורך למלא אותו בתוכן מיידי ושטחי (על חשבון האיכות והמשמעות החינוכית שלו) לא רק שאינו ראוי להיכלל תחת ההגדרה של 'חופש', אלא גם פוגע ביכולת להגשים אותו באופן כללי. 'החופש הגדול' לא הופך אותנו לחופשיים יותר רק בגלל שאין ביה"ס, ובפועל אף די עושה את ההיפך.

מוקדש בעיקר להורים שבינינו (אבל לא רק) – נקודה למחשבה בזמן שאתם מנסים למצוא עוד תכניות וסידורים שיעסיקו את הילדים, תוך כדי שאתם ממשיכים במירוץ החיים…

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!