הקיטוב רב השנים במערכת הפוליטית הישראלית הפך לאחרונה להיות מאוד ממוקד ואישי. במקום המחלוקות העמוקות בין ימין ושמאל מדיני, בין "ארץ ישראל השלמה" לבין "סוף הסכסוך", בין ימין ושמאל כלכלי, בין הון-שלטון לבין צדק חברתי, נותרנו לכאורה רק עם מחלוקת אחת – "היידה ביבי" או "רק לא ביבי".
אל תוך החלל הרעיוני הזה, נשאבה מפלגת "העבודה" בראשות הרצוג ועקבותיה נעלמו כליל. בשנתיים שחלפו מאז הבחירות האחרונות, מפלגת העבודה עסוקה בעיקר בקטטות פנימיות על רקע ניסיונות הכניסה הכושלים של הרצוג לממשלת נתניהו, ומשלחת את מאות אלפי מצביעיה המאוכזבים לחנות בינתיים בחניה הריקה של יאיר לפיד.
מועמדותו של אבי גבאי לראשות מפלגת העבודה והנהגת המדינה, בבחירות שתתקיימנה בקרוב, הקיצה את המפלגה הנרדמת משנת הצהריים המנומנמת שלה. גבאי, איש מוכשר ומוצלח, שהצטרף למפלגה, הוא מועמד של שינוי, במפלגה שחייבת שינוי. מועמד שמסוגל לספר סיפור חדש, במפלגה שזיכרונותיה ארוכים מתקוותיה. מועמד שמביא אתו תקווה, במקום שרגיל רק לבחירות של ייאוש.
אין זה מקרה, שגבאי הוא המועמד היחיד שמציג תכניות עבודה חדשניות ומפורטות גם בתחום הכלכלי-חברתי, וגם בתחום הביטחוני-מדיני. במקום להסתפק בהתנגדות אישית לראש הממשלה ואישיותו, גבאי מציג דרך, כיוון ותכניות שהן הפוכות מנתניהו. במקום מדיניות של צמצום השירותים הציבוריים ואחריות המדינה, שמוביל נתניהו, גבאי מציג תכנית סדורה להרחבת אחריות המדינה כך שאזרחי המדינה יוכלו לפעול על מנת לענות על צרכיהם ההכרחיים. במקום המבוי הסתום המדיני, והשקעות היתר בהתנחלויות שמוביל נתניהו, גבאי מציע נתיב מדיני ובטחוני, מנומק וברור, שמטרתו לשמור על בטחון ישראל לטווח הארוך, ולשים סוף לסכסוך עם הפלסטינים.
הרקע המקצועי והאישי של גבאי, שזור בהיכרות אינטימית של החברה, המשק והממשל הישראלי, על רובדיהם ומורכבותם. הקריירה שלו מורכבת מתפקידים בשירות הציבורי, דרך תפקידי ניהול בכירים בשוק הפרטי, וכלה בתפקיד של שר בממשלה. ההיסטוריה האישית שלו, מתחילה במעברה ירושלמית, והסיפור שלו, הוא הסיפור הישראלי.
גבאי הוא היחיד מהמתמודדים על הנהגת מפלגת העבודה שיכול למשוך אליו ארבעה קהלים שונים. הציבור הקהל הראשון והחשוב ביותר, הוא הציבור שובר השוויון הפוליטי. אלה אותם אנשים שמאסו בבנימין נתניהו ובממשלת הימין שלו, אבל מואסים עוד יותר בהנהגה הוותיקה של מפלגת העבודה. בלעדיהם אי אפשר יהיה לפרק את הקואליציה של נתניהו. ניצחון של גבאי בבחירות ב"עבודה", יהיה סימן מובהק לפתיחות ולנכונות של מפלגת העבודה להשתנות.
הציבור השני, הוא הגרעין הקשה של מפלגת העבודה, שמצטמצם והולך עם השנים, אבל נותר נאמן לסדר היום האידיאולוגי שלה, של צדק חברתי, ושל ביטחון ושלום. הציבור השלישי, הוא הציבור שהתלכד סביב ה"מחנה הציוני" בבחירות האחרונות, אבל הנרפות האופוזיציונית הנוכחית ריפתה את ידיו, והוא מחפש ישועה זמנית במפלגות המרכז. הציבור הרביעי שגבאי מושך, כמועמד חדש, הם מצביעי החולות הנודדים של "הטרנד" ששוטף את המערב. אלה אשר מאסו בסדר הפוליטי הישן, שמעוצב על ידי פוליטיקאים מקצוענים, ואשר מחפשים פתרונות מחוץ לקופסא.
"אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות". ציטוט זה מיוחס לאיינשטיין ומבהיר שאם נחזור על אותו ניסוי שוב ושוב נקבל בדיוק את אותה תוצאה. בוחרי מפלגת העבודה, כמהים לשינוי, מבינים את הצורך בשינוי, אבל נרתעים ממנו. אף על פי כן, אם יבחרו בוחרי העבודה במי שכבר היה, יקבלו בדיוק את מה שהיה. בחירה באבי גבאי, היא בחירה במה שיכול עוד להיות.
____________________________
ד"ר עופר קורנפלד הוא כלכלן, וחבר מזכירות לשכת מפלגת "העבודה"
