הסיבוב הראשון בבחירות לראשות מפלגת העבודה יתקיים מחר (שלישי). 58 אלף חברי המפלגה יבחרו את יו"ר המפלגה מתוך שבעת המתמודדים על התפקיד – היו"ר המכהן ח"כ יצחק (בוז'י) הרצוג, ח"כ עמיר פרץ, השר לשעבר אבי גבאי, ח"כ אראל מרגלית, ח"כ עמר בר-לב, פרופ' אבנר בן זקן והוד קרובי. המתמודדת דינה דיין הודיעה לפני כמה שעות על הסרת מועמדותה ותמיכה בהרצוג.

כדי לזכות בסיבוב הראשון נדרשת תמיכה של 40% מהמצביעים לכל הפחות. במידה ואף אחד מן המתמודדים לא יזכה ב-40% מהקולות יתקיים סיבוב שני תוך עשרה ימים – ביום חמישי ה-13.7, ובו יתמודדו שני המועמדים שיזכו בתמיכה הגבוהה ביותר. שיעור ההצבעה בבחירות הקודמות עמד על 53%.

ההצבעה בבחירות תיערך במספר מצומצם יחסית של קלפיות ביחס לבחירות קודמות במפלגה. לצפייה ברשימת הקלפיות הקישו כאן.

עקב ריבוי המועמדים התאפיינה מערכת הבחירות בקרב בין המועמדים הרבים על החשיפה, שכלל ריבוי מסרונים, מיילים וטלפונים לחברי המפלגה מטעם המתמודדים, והשמצות הדדיות לרוב. המועמדים קיימו גם חמישה עימותים פומביים ביניהם, חלקם בכלי תקשורת מרכזיים כמו וואלה! NEWS וערוץ 2.

יצחק (בוז'י) הרצוג, יו"ר המפלגה המכהן, מיקד את הקמפיין שלו ביכולתו ליצור בריתות פוליטיות עם גורמים נוספים בשמאל, באמצעותן תוכל מפלגת העבודה לשוב לשלטון. לאחר העימות האחרון בין המתמודדים, שהתקיים בערב יום ראשון, כתב הרצוג כי "לפני שלושה חודשים אף אחד לא נתן לי סיכוי, בעוד יומיים כולם כבר מבינים שהניצחון מתקרב. מי שראה את העימות אתמול מבין למה… בעימות הבהרתי מדוע גוש מרכזי הוא הדרך היחידה לחזור לשלטון, וכי רק בראשותי נוכל להחזיר את התקווה לניצחון". היום (שני) אחה"צ חברה להרצוג המתמודדת דינה דיין, פעילה חברתית ממצפה רמון, שהסירה את התמודדותה והודיעה על תמיכה בו. התומכים המרכזיים בהרצוג – חברי הכנסת איילת נחמיאס-ורבין ומנואל טרכטנברג, יו"ר קק"ל דני עטר וראש עירית ת"א רון חולדאי.

עמיר פרץ, שכבר עמד בעבר בראשות המפלגה, התמקד בקמפיין שלו בהחזרת הבוחרים מהפריפריה ובתכנית הכלכלית שלו. בעמוד הפייסבוק שלו כתב כי "אנחנו פה כדי להחליף את נתניהו. אין דבר שיכול לקצר את שלטון הימין יותר מאשר נצחון גדול בסיבוב הראשון. אני מתכוון לנצח ביום שלישי. כבר ביום רביעי אניח הצעה לפיזור הכנסת ואפתח את מערכת הבחירות להחלפת ממשלת נתניהו בממשלה בראשות מפלגת העבודה." התומכים המרכזיים בפרץ – חברי הכנסת איציק שמולי, איתן ברושי, רויטל סוויד, נחמן שי וחיליק בר, וכן ותיקי מפלגת העבודה ביניהם יולי תמיר, עוזי ברעם, עמרם מצנע, רענן כהן ונסים זווילי.

אבי גבאי, שהתפטר מתפקידו כשר מטעם "כולנו" והצטרף למפלגה בדצמבר השנה, מיקד את הקמפיין שלו בייעול וחיזוק השירות הציבורי, וביכולתו למשוך מצביעים מהמרכז ומהימין. השבוע כתב בעמוד הפייסבוק שלו כי "אני מבקש מכם לצאת ולהצביע. תנו לי את הכוח כדי שנוכל להמשיך ביחד במה שהתחלנו. כדי להיות חלק מהשינוי ומהניצחון, כדי להחזיר את המצביעים שעזבו אותנו, כדי לפתוח את המפלגה בפני קהלים חדשים, כדי לבחור במנהיגות עניינית שמייצרת תקווה לעם, כדי להחזיר את מפלגת העבודה לשלטון." התומכים המרכזיים של גבאי – ח"כ מיכל בירן, ח"כ יוסי יונה, והאלוף (מיל') עמירם לוין, שהחל את המירוץ כמתמודד וחבר לגבאי.

אראל מרגלית, שעורר מודעות ציבורית סביב עדויות שאסף המעידות לכאורה על מעורבותו של רה"מ נתניהו בפרשת הצוללות, התמקד ביכולתו להיות יריב קשוח לנתניהו. בעמוד הפייסבוק שלו התגאה מרגלית בתמיכתה של מגי מועלם, אשת חינוך מקרית שמונה, וכתב: "מדברים על 'להביא קהלים חדשים' למפלגה. בשבילי תושבי קריית שמונה והגליל העליון הם שותפים של שנים, הם לא קהלים ולא חדשים. לכבוד הוא לי תמיכתה של מגי מועלם, אשת חינוך מדהימה מקריית שמונה, שיחד איתה הבאנו את תלמידי התיכון לזכות בתחרויות היוקרתיות ביותר בארה"ב בפיתוחי חדשנות. מחר בוחרים בדרך הזו: יוזמה ולא רק מחאה". אראל זוכה לתמיכתו של ראש השב"כ לשעבר כרמי גילון, ושל פיני קבלו, יו"ר סיעת העבודה בהסתדרות.

עמר בר-לב מיתג את עצמו כ"ביטחוניסט" מבין המתמודדים, והבטיח לאחד תחתיו את המפלגה במידה וייבחר. בעמוד הפייסבוק שלו כתב: "האמת ברורה: עם בשורה כלכלית-חברתית כדגל המרכזי לא רק שלא נוכל להתחרות בליכוד, אפילו בבית היהודי לא נוכל להתחרות. בוודאי לא ביש עתיד. ומי יפקח על האינטרסים הדמוקרטיים והביטחוניים של מדינת ישראל בזמן שמפלגת העבודה מפוצלת ומסוכסכת, בלי מנהיג אחד מוסכם על הכל? למפלגת העבודה אין מועמד אחר בבחירות האלה שמציע את מה שאני מציע: מנהיגות הוגנת, לא מחנאית, מקרבת ולא מרחיקה. למען כולנו, בואו נעשה שהאחריות תנצח את המחנאות". התומכים המרכזיים של בר-לב: ח"כ מיקי רוזנטל, ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, והאלוף במיל' גיורא איילנד.

במירוץ מתמודדים שני מועמדים נוספים – פרופ' אבנר בן זקן, שהתמקד בשינוי המבנה של מפלגת העבודה וקרא להנהיג בה פריימריס פתוחים אזוריים, והוד קרובי, שטוען כי על המפלגה להפסיק למתג עצמה כ"שמאל" ולפנות למרכז הפוליטי.