עליי לפתוח בגילוי נאות – אני אוהדת דורטמונד בעבר ובהווה, ועד כמה שקשה לי להודות שהמועדון היריב מחבל הרוהר, ה'כחול רויאל' מגלזנקירשן עושה משהו נכון, משהו טוב קורה באקדמיה של שאלקה. אי אפשר להתעלם מהמספרים: ארבעה שחקנים תוצרת 'שאלקה' היו בסגל הנבחרת שלקחה את גביע העולם בשנת 2014, שלושה בסגל הנבחרת הצעירה שזכתה הקיץ באליפות אירופה עד גיל 21, ושלושה נוספים בגביע הקונפדרציות. לא מדובר רק בכמות, זו האיכות. אז איך הפכה מחלקת הנוער של המועדון לפס ייצור לכוכבי על? ואם כבר עלו שם על השיטה, למה שאלקה לא נמצאת בטופ הגרמני והאירופי? ואיך קשורים מכרות פחם לכל זה?

בצפון מזרח גרמניה, שוכן לו חבל הרוהר. במשך מאות שנים נודע העמק בתעשייה הכבדה שבו, מכרות פחם, מתכות ומפעלים רבים, חמש מעשרת הערים הגדולות בגרמניה נמצאות שם, וגרים בו חמישה וחצי מיליון תושבים. שנים רבות סבל החבל מתדמית לא מרהיבה כאזור מזוהם, של מעמד הפועלים, נטול חן וייחוד. אבל כל זה הולך ומשתנה, כנראה בזכות השמות בוכום, שאלקה ודורטמונד, שאולי נשמעים מוכרים לחלק מכן. כולם, ועוד רבים וטובים, הם מועדונים מחבל הרוהר. מכרות הפחם התחלפו במכרות לכישרונות כדורגל, ואם יש מקום אחד בעמק שיודע ליצור מבוגריו אגדות לעתיד משל היו מתכות יקרות, זהו ה"קּנַפֵנשמידֵה" (Knappenschmiede), "סדנת הכורים" – של שאלקה 04.

0⃣4⃣ Bilder vom #S04-Training am Dienstag. pic.twitter.com/CXFML8vEoz

— FC Schalke 04 (@s04) July 4, 2017

סדר עדיפויות

אז מה יש שם? ראשית, המפתח של שאלקה להצלחה הוא סדר העדיפויות: אמונה איתנה במקום של מחלקת הנוער ככלי לפיתוח שחקנים עתידיים לקבוצה הבוגרת. יש שיראו בזה הכרח, כיוון ששאלקה לא יכולה להרשות לעצמה לרכוש שמות נוצצים במיליוני אירו, אבל במועדון מאמינים כבר שנים שזוהי הדרך לבנייתה של קבוצה חזקה: שחקנים כישרוניים, שעבדו והתפתחו יחדיו שנים, עם זיקה למועדון.

בסגל הקבוצה הנוכחי למשל, משחקים שמונה שחקנים שצמחו בשאלקה. אי לכך, שאלקה לא חוסכת כשזה מגיע לנוער שלה, מרכז האימונים של הקבוצה כולל מתקנים ברמה הגבוהה ביותר ופנימייה הנמצאת בתוך שטח המועדון. ישנו דגש מרכזי על סגל ואיכות המאמנים של קבוצות הנוער: כל חמשת מאמני קבוצות הנוער מחזיקים בקרדיטציה הגבוהה ביותר של פיפ"א. בשנת 2015, נבחר מאמן נבחרת ה-U19, נורברט אלגרט, כמאמן השנה ע"י התאחדות הכדורגל הגרמנית. כשנשאל אלגרט בראיון מה מייחד עבורו את השחקנים הצעירים שמצליחים לפרוץ, הוא הדגיש שמעבר ליכולות טכניות וכישרון יש חשיבות עליונה לאופי ולדמות השחקן, "הרבה פעמים זה ההבדל בין שחקנים ש"עשו את זה" לבין שחקנים בעלי אותו כישרון, שנשרו במהלך הדרך", הוא הוסיף, "כישרון רק פותח לך את הדלת, צריך גם גישה ומנטליות נכונה, צריך שיהיה לך "דמות", אופי, ומעל הכול דרוש כוח כדי להיכנס בדלת". עבורי, זהו אחד הדברים שעושים את הקנפנשמידה ובוגריה כה מוצלחים.

כמה "שווים" השחקנים שגדלו בשאלקה (גרפיקה: אידאה).

והפעם: תוצאות טובות מההשפלה הגרמנית

סיפור הצלחתה של הקנפנשמידה הוא דוגמה מייצגת למתיחת פנים כוללת שעבר הכדורגל הגרמני לפני 17 שנים, אחרי ההדחה המוקדמת המשפילה מיורו 2000. לאחר אותו כישלון התקבצו יחד ראשי התאחדות הכדורגל הגרמנית כדי להבטיח שהפסד כזה לא יישנה – ולהציב בסיס איתן ממנו יתפתח הכדורגל הגרמני מאותו רגע הלאה. אחת מההחלטות שנתקבלו חייבה כל מועדון בליגה הראשונה, הבונדסליגה, להקים "מרכזי פיתוח" (high-performance centers) למען הכשרת שחקנים מצטיינים לקבוצה. כלומר, לחייב כל מועדון להשקיע באיתור ובקידום כישרונות צעירים. כשחושבים "בונדסליגה" השמות שיקפצו לראש יהיו באיירן מינכן או דורטמונד – אבל דווקא בוגרי האקדמיה של שאלקה מראים הצטיינות מפתיעה הן בליגות והן במדי הנבחרת הלאומית.

ראינו את זה לפני שלוש שנים במונדיאל 2014, קשה לדמיין את הנבחרת הגרמנית ללא מנואל נוייר בשער, בנדיקט הוודס בהגנה, ומסוט אוזיל ויוליאן דרקסלר בקישור. גם השנה התבלטו שחקנים תוצרת שאלקה בהישגי גרמניה ביורו הצעירות וגביע הקונפדרציות, אותו יוליאן דרקסלר, שהיה טירון במונדיאל הקודם, שימש כקפטן של יוגי לב בדרך לעוד תואר גרמני. לאון גורצקה, שסומן כהפתעת הטורניר, הצטיין בקישור וכבש שלושה שערים, מספר זהה למלך השערים של הגביע, טימו וורנר. בגזרת יורו הצעירות המשיך להתבלט מקס מייר, שפתח בכל המשחקים ורשם לזכותו שער ואסיסט. מייר, בן 21, הספיק גם להיות הקפטן של נבחרת גרמניה לאולימפיאדת ריו, והיד עוד נטויה.

FC Schalke 04 – Training 04.07.2017 – Domenico Tedesco
OutdoorAreahttps://t.co/Wb6tEvQZ8M pic.twitter.com/aAVyXEmVS5

— mitsuka (@mitsukauchi9327) July 5, 2017

עקשנות ועבודה קשה

נשארה רק שאלה אחת לא פתורה – אם בוגרי הנוער של שאלקה כה מוצלחים, למה שאלקה לא מובילה את הליגה הגרמנית? למה היא לא בטופ האירופי? ובכן, התשובה לכך היא דיי פשוטה – כסף, והעובדה שמועדונים גדולים כמו מנצ'סטר סיטי או באיירן מינכן יכולים לשלם הרבה מאוד עבור אותם בוגרים ששאלקה עמלה כה קשה ללטש. לירוי סאנה הספיק לשחק שתי עונות בקבוצה הבוגרת של שאלקה לפני שנחטף ע"י גווארדיולה וסיטי תמורות 42 מיליון אירו. יוליאן דרקסלר עבר לוולפסבורג תמורת 28 מיליון אירו, ולאחר מכן נקנה ע"י פריס סן-ג'רמן עבור עוד 45.5 מיליון. לשאלקה אין סכומים כאלה. שאלקה, כמו קבוצות אחרות רבות, נדרסות תחת גלגליהן של קבוצות הענק בעלות ההון.

לשאלקה, כמו למייסדיה הכורים, אין הרבה כסף בכיסים, מה שכן יש זה עקשנות, עבודה קשה, והרבה אופי וכבוד. שאלקה נאבקת בשנים האחרונות להישאר בתמונת האליפות הגרמנית, זה לא כל כך מצליח, אחרי עונה פושרת ביותר הם סיימו במקום העשירי בבונדסליגה, ללא כרטיס לאירופה לעונה הבאה. ההצלחה של שאלקה תהיה נעוצה ביכולת שלה להשאיר את כוכבי הנוער שלה, דוגמת גורצקה ומייר, במועדון, ולבנות קבוצה מגובשת לאורך שנים. במידה ותצליח, עוד תוכל לקצור את פירות המאמצים האדירים שהיא משקיעה ולסיים בצורת אליפות של יותר מ-50 שנה. עד אז ימשיכו בוגרי הקנפנשמידה להבריק במגרשי אירופה, רק לא ב-ולטינס ארנה בגלזנקישן.