הירידה החדה במספר העובדים המאורגנים או כאלה המכוסים בהסכם קיבוצי, מאז שנות השמונים, לצד העלייה בביקוש לעבודה מיומנת שהביאה לעלייה בתשואה מהשכלה, הובילו ליצירת פערים בשוק העבודה  – לא רק בהיקף התנאים והשכר, אלא גם בשיעור הביטחון התעסוקתי של  קבוצות עובדים שונות, כך עולה ממחקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה.

(גרפיקה: אידאה).

המחקר, שבוצע על ידי פרופסור יותם מרגלית, עמית בכיר במכון וחבר סגל בבית הספר למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עוזרות המחקר איילת הלל והדר אביב, התבסס על מאגר נתונים ייחודי, שכלל את נתוניהם של 580 אלף ישראלים בשנים 2014-2001. המאגר נבנה מנתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שהוצלבו עם נתוני משרד החינוך על השכלת הפרטים, נתוני משרד הכלכלה על הכשרות מקצועיות ואף נתוני רשות המסים. המאגר הייחודי איפשר לחוקרים לבחון לא רק את תמונת המצב הנוכחית בשוק העבודה, אלא גם את המגמות שהביאו אותו למצב הנוכחי.

מאגר הנתונים פולח על פי שני קריטריונים: עובדים עם ובלי תואר אקדמאי, ו"עובדים פנימיים" – המועסקים באופן ישיר ונהנים ממטריית ההגנה של ארגון עובדים והסכם קיבוצי – מול "עובדים חיצוניים" – כאלו שלא נהנים ממטריית הגנה זו.

ממצאי המחקר העלו כי כמחצית מהעובדים בישראל הם עובדים חיצוניים ללא תואר אקדמאי. כחמישית הם עובדים חיצוניים בעלי תואר אקדמי. העובדים הפנימיים מהווים שליש בלבד מכלל השכירים במשק.

עוד עלה כי בין קבוצת העובדים הפנימיים לחיצוניים פערים בתנאי ההעסקה ובביטחון התעסוקתי – אף בין עובדים בעלי רמת השכלה זהה. הבדלים אלו בולטים במיוחד בקרב העובדים שאינם בעלי תואר אקדמי. שיעור העובדים הפנימיים בעלי ההשכלה הבסיסית המועסקים במשרה מלאה, גבוה יותר ממקביליהם בקבוצת העובדים החיצוניים. עובדים פנימיים מובילים על מקביליהם גם בוותק הממוצע  – תשע שנים לעומת 4.4, נהנים משכר גבוה יותר וזכאים לתנאים נלווים טובים יותר. פערים אלו, על פי תוצאות המחקר, הולכים ומתרחבים, בייחוד בקרב עובדים ללא השכלה אקדמית, לאורך שנות העבודה וצבירת הוותק.

השילוב של ביטחון תעסוקתי והכנסה גבוהה יחסית, מאפיין את קבוצת העובדים הפנימיים, המביעים גם ספקנות גבוהה יותר ביחס ליכולתם למצוא עבודה חליפית בתנאי הכנסה והעסקה דומים. כך, 19.5% מהעובדים הפנימיים ללא תואר אקדמי סבורים שלא ימצאו עבודה בתנאים דומים, לעומת 13.7% בקרב מקביליהם בקרב העובדים החיצוניים. אותה המגמה נרשמה גם בקרב בעלי ההשכלה האקדמית – 10.8% מהעובדים הפנימיים בעלי התואר סבורים שלא ימצאו עבודה בתנאים דומים, לעומת 5.9% בלבד בקרב מקביליהם בקבוצת העובדים החיצוניים.

מאפיין נוסף שבחנו החוקרים הוא הניידות בין הקבוצות השונות. מנתוני המחקר עולה כי מתוך העובדים החיצוניים שהועסקו בשנת 2002, רק 17% מבין בעלי תואר אקדמי, ו-9% מאלו שאינם בעלי תואר, הפכו לעובדים פנימיים. לעומת זאת, כ-44% מן העובדים הפנימיים ללא תארים אקדמיים, ו-35% מהעובדים הפנימיים בעלי התואר, הפכו מאז 2001 לעובדים חיצוניים, כלומר עובדים שאינם מוגנים בהסכם קיבוצי.

תופעה זו, אותה כינו "דואליזציה בשוק העבודה", הסבירו החוקרים, בין היתר, בשינויים הכלכליים-טכנולוגיים שעברו על כלל השווקים בעולם. שינויים אלו הובילו להיחלשות ענפי הייצור והתעשייה ולהתחזקות מגזר השירותים – המאופיין בארעיות, ובביזור המקשה על יכולת העובדים להתארגן. לטענת החוקרים, החידושים הטכנולוגיים לא רק העלו את התשואה להשכלה, אלא גם יצרו אפשרויות להעסקה מרחוק וצורות העסקה לא שגרתיות, כגון תופעת הפרילנסרים ועובדי מיקור חוץ – שאינם בקשרי עבודה ישירים עם המעסיקים שלהם.

גורם נוסף לתופעה זו, עליו הצביעו החוקרים, הוא הצניחה במספר העובדים המאורגנים במשק מכ-80% לכ-25% בתוך שני עשורים וחצי, וצמצום מספר העובדים המכוסים בהסכמים קיבוציים כלליים ובצווי הרחבה. מגמות אלו, תרמו להתרחבות תופעת הדואליזציה, ולחלוקת שוק העבודה לשתי קבוצות עובדים המובחנות זו מזו בתנאי עבודתן ובביטחונן התעסוקתי.

לצד זאת, מצביע המחקר על העובדה כי הטבות והגנות סוציאליות –  כגון דמי הבראה, פיצויי פיטורין, היקף ימי החופשה והמחלה – מוצמדות בישראל, מתוקף חוק, למשך העבודה אצל מעסיק ספציפי. במצב זה עומדים העובדים החיצוניים בפני בעיה כפולה – העובדה שתעסוקתם פחות יציבה מצמצמת גם את זכאותם להטבות סוציאליות בסיסיות. החוקרים מזהירים כי רבים מחוקי העבודה בישראל לא התעדכנו זה שנים רבות, זאת על אף השינויים הרבים בצורות ההעסקה הנהוגות במשק – כגון העסקה קבלנית או דרך חברות כוח אדם. על כן, ממליצים מחברי המחקר לבצע שינויים במספר חוקי עבודה באופן שיגביר את הזכאות לזכויות הסוציאליות של עובדים שעוברים בין מספר מעסיקים, לצד הגברת האכיפה של חוקי העבודה הקיימים.

המלצה נוספת, הכלולה במחקר, היא לרכז את המאמץ לצמצום הפערים בשוק התעסוקה הישראלי באוכלוסיית העובדים החיצוניים ללא השכלה אקדמית, זאת תוך נקיטת מדיניות אקטיבית יותר של המדינה בקידום הכשרות מקצועיות והגדלת המוטיבציה להשתתף בהן.

עוד ממליצים החוקרים על יצירת שינוי מבני רחב ביחסי העבודה במשק, במסגרת עסקת חבילה בין הממשלה, המעסיקים וארגוני העובדים, שיסייע להתמודד עם קשיי התארגנות מובנים של עובדים חיצוניים בחלק מהמגזרים מצד אחד, וייתן מענה לצורך הגובר של מעסיקים במערכת עבודה גמישה יותר המתאימה לצורכי השוק החדשים, מנגד.