משרד העבודה והרווחה בוחן אפשרות פרישה מוקדמת של המפקחת הראשית וראשת מינהל הבטיחות התעסוקתית ורדה אדוארדס, כפי שנחשף בוואלה NEWS. אם נכון הדבר שהרקע לפיטורים הוא ריבוי התאונות וההרוגים בענף הבניין – הרי שאדוארדס היא שעיר לעזאזל קלאסי, והיא צפויה לשלם את מחיר המדיניות הכושלת שנוקט המשרד, הנגזרת ממדיניות הקיצוצים של הממשלה.

בשנה וחצי האחרונות הצליחו ארגוני חברה אזרחית למקד תשומת לב ציבורית רחבה לנושא ההפקרות בענף הבניה, הנחשב למסוכן בענפי המשק וגובה למעלה ממחצית ההרוגים בתאונות עבודה מדי שנה. לראשונה החלו אותם ארגונים לכונן מערכת לאיסוף נתוני התאונות, להצליב בין אירועים ולהצביע על החברות המסוכנות. לראשונה נודע לציבור מספר ההרוגים שעמד ב-2016 על 49, ובשנה הנוכחית עומד על 16. לראשונה החלו גם שמותיהם של ההרוגים להופיע בעיתונים.

קריסת חניון הברזל שגבתה את חייהם של שישה עובדים, לצד קריסות מנופים והפגעות של עוברי אורח הגבירו אף הם את הלחץ הציבורי שבהחלט הורגש במשרד, והוביל לשורה של 'יוזמות' מקוריות: מכרז טכנולוגי לפטנטים שישפרו את הבטיחות בבניין, מכתבים מתוקשרים לקבלנים, ולאחרונה תקנת תקנות שיאפשרו למפקחי המשרד להטיל על קבלנים סוררים קנסות מינהליים. הפרלמנטרים נרתמו אף הם והעבירו את החוק המורה לסגור למשך יומיים אתרי בניה שבהם היו תאונות קשות וקטלניות. המשותף ליוזמות השונות, חלקן מועילות יותר ופחות – הוא היעדר עלות תקציבית.

בדבר אחד אין כל התקדמות – הדרישה הבסיסית ביותר של ארגוני המאבק בתאונות הבניין – הגדלת מצבת המפקחים בענף הבניין, שעמדה בראשית 2016 על 18 ועומדת כיום, שנה וחצי אחרי, על 19 מפקחים בלבד (שרק לשניים מהם רכב צמוד) המופקדים על למעלה מ-13 אלף אתרי בניה. אמנם במשרד מבהירים כי יש למעלה מ-20 תקנים שאינם מאויישים וזאת בשל סירוב נציבות שירות המדינה להגדיל את התנאים המוצעים למועמדים לתפקיד – אלא שקשה להאמין שהשר חיים כץ, אשר הצהיר מספר פעמים מאז קיבל לידיו את תיק העבודה, כי אינו סבור שיש להגדיל את מספר המפקחים – הפעיל על העניין את מלוא כבד משקלו. בינתיים כאמור, אחראי כל מפקח על כ-700 אתרי בניה בשנה. ספק רב אם החלפתה של אדוארדס תביא שיפור במצבם של פועלי הבניין.

לאחרונה הגישו הארגונים קו לעובד, הקבוצה למאבק בתאונות בניין, הפורום למניעת תאונות עבודה וארגון מען, בג"ץ בדרישה לפרסום בזמן אמת של צווי הבטיחות המוטלים על אתרי הבניה בישראל, כולל פירוט של מהות הליקויים בגינם מוטלים הצווים ושמות החברות היזמיות. עוד דורשים העותרים לפרסם את המידע על הטלת הצו ומהותו באתר הבניה בו נמצאו הליקויים הבטיחותיים, וזאת באופן בולט ונגיש לציבור העובדים ובשפות הרלוונטיות (לכל הפחות עברית, ערבית וסינית), בכדי להתריע בפניהם אודות הסכנה הטמונה באתר והאיסור להמשיך את העבודה עד לתיקון הליקויים.

בעבר הגיב משרד העבודה והרווחה לדרישת הארגונים והסביר כי חשיפת פרטי הצווים מחייבת את המשרד על פי חוק חופש המידע לפנות לחברות לברר האם יש להן התנגדות לפרסום – דבר שיטיל על המשרד עומס בלתי סביר.