האחיות סימי פולנסקי וחיה חנין, מעצבות אופנה חרדיות אורתודוקסיות מברוקלין ניו-יורק, יצרו מותג של אופנה צנועה ומגניבה הכובש בסערה את העולם החרדי ושמו "הפרוק אן. ווי. סי" (The Frock NYC). "הרצון שלנו הוא ליצור מהפכה בעולם האופנה. אנחנו רוצות להוכיח שלבוש צנוע לא חייב להיות אפרורי ומשעמם אלא יכול להיות צבעוני וצעיר ומדליק" אומרת סימי. "אנחנו כנשים יהודיות, דתיות ומאמינות הרגשנו צורך ליצור בגדים שיתאימו לנו וכך לשלב בין לבוש צנוע, כמקובל בתרבות ובחברה היהודית ובהתאם לאמונה והרצונות האישיים שלנו, לבין היכולת להתלבש באופן שהוא בולט וצבעוני ובעל אופי ייחודי כמו שתמיד רצינו להתלבש" מוסיפה חיה.
יחסן הייחודי של סימי וחיה גסטטנר (שם נעוריהן) לאופנה התפתח אי שם בילדותן בעיירת חוף באוסטרליה, כבנות לאב המשמש כרב בקהילת חסידות חב"ד. "אני זוכרת את סימי בגיל חמש, לא מוכנה ללבוש את השמלה שאימא שלנו נתנה לה ללבוש," מספרת חיה. "תמיד רצינו להתלבש באופן בולט ובמהלך ההתבגרות שלנו זה הפך למשחק – לנסות לשלב בין הלבוש המקובל והמסורתי בבית ובקהילה לבין הרצון שלנו לבלוט ולהתלבש כמו צעירות באוסטרליה." הניסיון לשלב בין שני אלמנטים אלו ניכר מאד בעיצובים של השתיים, בהם ניתן למצוא לא מעט שמלות, רובן מכסות את אזור הכתפיים והברכיים אך משלבות בתוכן טרנדים חמים מעולם האופנה המתבטאים בצבעים וגזרות חדשניות. "הרבה מהעיצובים שלנו כיום הם של שמלות ובגדים שחלמנו ללבוש כשהיינו קטנות ועכשיו יש לנו את הזכות והיכולת להכין אותן" הן מוסיפות. "אנחנו מאד גאות במקום שהגענו אליו, מילדות חרדיות בחסידות חב"ד באוסטרליה ועד להקמת עסק נשי עצמאי ומשגשג. לא גדלנו בבית שכיוון אותנו לחשיבה עסקית וכלכלית ואנחנו מאוד שמחות שהצלחנו להתקדם וליצור ביחד את הדבר הנפלא הזה."
חיה וסימי מדגישות כי הצלחתן קשורה לאופן בו חונכו, ליחס החיובי של משפחתן למקצוע שבחרו, ובמיוחד לגברים בחייהן. "הרבה אנשים חושבים שהאבא שלנו לא מאשר או תומך במה שאנחנו עושות אבל זה בדיוק להיפך. אם היה פרס לרב הכי מגניב – אבא שלנו היה זוכה בוודאות. כשגדלנו היו בבית שלנו המון אנשים שונים ומגוונים, גם יהודים, גם לא יהודים, ותמיד לימדו אותנו לכבד ולקבל את כולם. גם הבעלים שלנו מאד תומכים בנו" מוסיפה סימי, "חוץ מזה שבעלי כועס שאני כל הזמן בפלאפון ואומר לי 'תניחי את זה.' אני עונה לו שזה בענייני עבודה 'אתה לא רוצה שאצליח בעבודה?' ואז הוא נרגע. בני הזוג שלנו גם עושים הרבה ויתורים כדי שנצליח לעבוד. לפעמים זה אומר להישאר במשרד עד מאוחר והם בסדר עם זה."
כל אחת והצנוע שלה
סימי וחיה מאמינות שלאופנה צנועה אין הגדרה אחת. "בהחלט ניתן לומר שאנחנו עושות אופנה שהיא פחות חושפנית, אבל מבחינתנו כל אחת יכולה להגדיר בעצמה מה נחשב צנוע בעיניה. אם מבחינתך גם בגד שנגמר מעל הברך זה צנוע אז זה נפלא ומדהים. למשל, עיצבנו לא מזמן גופייה שאפשר ללבוש עם בגד גוף מתחת וככה אנחנו לובשות אותה, אבל אם את רוצה ללבוש אותה כגופייה, בלי שום דבר מתחת אז לכי על זה. בזמן האחרון גם התחלנו ללבוש מכנסיים ולכן גם התחלנו לעצב מכנסיים."
גם ביחס ליהדות נוקטות חיה וסימי בגישה נטולת הגדרות דיכוטומיות. "בתור בנות של רב אנחנו מאד קשורות ליהדות שלנו ולחסידות חב"ד. גידלנו אותנו להיות נשים חזקות ועצמאיות, אנחנו לא מרגישות צורך לשים איזושהי תווית, אנחנו מתנהלות לפי הרגשות והרצונות שלנו ולא לפי ספר חוקים קשוח שאי אפשר לסטות ממנו ימינה ושמאלה." לשאלתי האם הבגדים עוברים אישור של רב הן עונות בהחלטיות רבה: "ממש לא! אנחנו לא מעבירות את הבגדים שלנו לאישור של רבנים, אנחנו לא רוצות להכריח אף אחת ולהגדיר עבורה איך נראית אופנה צנועה. אם מישהי מרגישה שהיא צנועה אז היא צנועה. אנחנו כן מתייעצות לפעמים עם רבנים ואנשי רוח לגבי החיים שלנו, בהתאם לאמונה האישית שלנו. יש לנו גבולות שאנחנו קובעות לעצמנו, למשל, אנחנו לא מעצבות שמלות עם מחשופים עמוקים או שמלות מיני, אבל זה גבול שאנחנו הצבנו."
"אופנה איטית" וסביבתית שמקרבת בין אנשים
את המותג "הפרוק אן. ווי. סי" הקימו האחיות ב-2010. בנוסף לשתיהן, עובדות איתן חמש נשים נוספות, בתחומי ההפקה, הקשר עם הלקוחות והמשלוחים. את הבגדים הן תופרות במתפרות מקומיות בניו יורק. ניתן להתרשם מהבגדים בעמוד האינסטגרם שלהן, המשמש כמעין בלוג אופנה, או באתר שלהן, המשמש גם כחנות בגדים אינטרנטית. מחירי הבגדים של המותג גבוהים מברשתות האופנה המוכרות ונעים בין 70 דולר ל-200 דולר, אך חשוב לזכור כי עולם "האופנה המהירה" הרגיל אותנו לצרוך בגדים זולים על חשבון הסביבה וזכויות העובדים המייצרים אותם. "חשוב לנו שכל עבודת התפירה תיעשה קרוב אלינו, ככה שנוכל לראות את הכול ולוודא שהכול פועל לפי הסטנדרטים שלנו. אנחנו מייצרות 'אופנה איטית', הבגדים כולם מיוצרים בייצור מקומי. זה תורם לכלכלה ומספק משרות באזור, וזה חשוב לנו. הבגדים מיועדים להחזיק יותר מעונה אחת ומיוצרים לשימושים שונים – אפשר להשתמש בבגדים שלנו לארוחת ערב חגיגית ויום לאחר מכן ליציאה לפארק. לא צריך לרוץ כל שבועיים ל'זארה' לרכוש את הקולקציה החדשה." גם איכות הסביבה חשובה להן: "עצם העובדה שאנחנו מייצרות בייצור מקומי משמעותה שהנזק הסביבתי של ייצור הבגדים שלנו הוא נמוך יותר. אנחנו גם משתמשות בבדים נושמים וידידותיים לסביבה ומנסות להימנע מבדים סינתטיים כמו פוליאסטר."
יחסן הייחודי של סימי וחיה לאופנה מושך אליהן מגוון רחב של לקוחות. "בהתחלה רוב הלקוחות היו יהודיות דתיות מברוקלין אבל היום יש לנו המון לקוחות מכל רחבי העולם. יש לנו גם לא מעט לקוחות לא דתיות שפשוט רוצות ללבוש בגדים צנועים יותר ואוהבות את העיצובים שלנו." נקודה נוספת שחשוב היה להן להדגיש היא היכולת של אופנה ושל הבגדים שלהן לחבר ולקרב בין אנשים: "יש לנו המון לקוחות מוסלמיות, שכמו היהודיות, מחפשות גם הן בגדים צנועים שיתאימו לאמונות ולמסורת שלהן, אך שיהיו גם מגניבים ויתאימו לחוש האופנה שלהן. באירועים שאנחנו עושות יש המון מפגש בין נשים יהודיות למוסלמיות והמפגש סביב הבגדים הוא חיובי וטוב" אומרת חיה. "ההבדל הוא לא מאוד גדול. היינו לא מזמן בתצוגת אופנה וראינו מעצבת מוסלמית שהציגה שם, ואם הייתי עוצמת את העיניים הייתי מסוגלת להגיע לאותו עיצוב בדיוק," מוסיפה סימי.
סימי (השלישית משמאל) מדברת בפאנל שעסק באופנה ואמונה:
"החוויות של להיות אישה ואימא מאוד באות לידי ביטוי בבגדים שלנו. אנחנו מעצבות לפי הצרכים היומיומיים שלנו. זה כבר אפילו לא תהליך מודע, אנחנו פשוט חושבות איך היינו רוצות להיראות כשאנחנו יורדות למכולת או לוקחת את הילד מהגן" הן עונות בתשובה לשאלה מהם מקורות ההשראה לעיצובים שלהם.
גם בישראל ישנן לא מעט לקוחות שבוחרות במותג של האחיות. "לפי חמש שנים היינו בישראל ועשינו חנות פופ-אפ בשכונת קטמון בירושלים והגיעו הרבה מאוד נשים והיה מאד מוצלח. גם באינסטגרם יש לנו עוקבות ששולחות לנו תמונות שלהן לובשות בגדים שלנו בתל אביב ובירושלים וזה כיף. אנחנו אוהבות את ישראל, אבא שלנו הוא מעריץ גדול של ישראל ותמיד גידל אותנו על אהבת ישראל. אם היינו יכולות היינו מגיעות שוב לישראל בקרוב אבל החיים, העבודה והמשפחה מקשים על זה. מקוות שנגיע מתישהו ומבטיחות להודיע לכן כשנגיע."
