רוצים להיות חלק מהחמישון העליון של בעלי ההכנסות בישראל? אם כן, הדבר הנכון ביותר לעשות הוא להיוולד להורים מהחמישון העליון. אם לא נולדתם נכון, כדאי מאוד להשקיע בהשכלה גבוהה ובמיוחד במקצועות המחשב, ההנדסה והרפואה. כך עולה מנתונים שפרסם אתמול הכלכלן הראשי במשרד האוצר, יואל נוה, בדו"ח הסוקר את הניעות (מוביליות) הכלכלית בישראל והקשר של השכלה אקדמית לאפשרות לעלות בסולם ההכנסות. הדו"ח מבוסס על נתוניהם של ילידי 1975-1985 ובוחן את מצבם בשנים 2011-2014.

מתוך כלל בוגרי תואר במדעי המחשב (התואר המספק את הסיכוי הגבוה ביותר להגיע לחמישון העליון) רק 7% היו מהחמישון התחתון לעומת 43% מהחמישון העליון

על פי הדו"ח, 23% מהילדים שגדלו במשפחות החמישון התחתון והצליחו להשיג השכלה אקדמית, טיפסו במעלה הסולם והגיעו לרמת הכנסה של החמישון העליון. זאת לעומת 34% מילדי החמישון העליון שעשו מסלול דומה. הסיכוי הממוצע של כלל בוגרי מערכת ההשכלה הגבוהה להתברג לחמישון העליון עומד על 33%.

בהשוואה לבעלי תארים אקדמאים, סיכויי ההתקדמות של בני החמישון התחתון שלא הגיעו להשכלה אקדמית והם בוגרי 12 שנות לימוד נמוכים בהרבה. רק 6% מאלו הצליחו לטפס במעלה הסולם ולהגיע לחמישון העליון. בקרב כלל האוכלוסיה נתון זה עומד על כ-12%.

אם להשכלה גבוהה יש השפעה כל כך מכרעת על סיכויי ההתקדמות בעשירוני השכר, עולה השאלה מה הייתה הנגישות של כל אחד מהחמישונים להשכלה גבוהה. על פי הנתונים המוצגים בדו"ח כ-38% מבעלי ההשכלה הגבוהה (ילידי 1975-1985) הגיעו מהחמישון העליון. 25% הגיעו מהחמישון השני, 17% הגיעו מהחמישון האמצעי 12% הגיעו מהחמישון הרביעי ורק 8% מהחמישון התחתון. כך שלמעשה סיכוייו של ילד מהחמישון העליון להשיג השכלה גבוהה היו גבוהים כמעט פי חמישה מאלו של ילד שגדל בחמישון התחתון.

הכלכלן הראשי מנתח גם מה הם מקצועות הלימודים שהביאו את בוגריהם לסיכוי הגבוהה ביותר להגיע לרמת שכר של החמישון העליון. בראש הטבלה עומדים בוגרי תואר במדעי המחשב כשבממוצע 70% מהם הגיעו לחמישון העליון. כ-62% מבוגרי ההנדסה הגיעו לחמישון העליון ומעל ל-60% מבוגרי הרפואה הגיעו לחמישון העליון. מנגד המקצועות האקדמאיים בעלי הסיכוי הנמוך ביותר להגיע לרמות שכר של החמישון העליון הם עבודה סוציאלית (6%) אומנות (8%) וחינוך ( 11%).

צדק חינוכי

הכלכלן הראשי לא מסתפק בשאלה מה היה כדאי לילידי 1975-1985 ללמוד, ובוחן גם, כאמור את הנגישות להשכלה הגבוהה, בפילוח של המקצועות השונים. זאת תחת ההנחה שהפערים בסיכויי ההצלחה מתפתחים בגילאים המוקדמים כשלילדי המעמד הגבוה סיכויים גבוהים יותר לקבל חינוך שיאפשר להם תעודת בגרות איכותית יותר וציוני פסיכומטרי גבוהים יותר – הנחה המקבלת אישוש מהנתונים.

כך למשל מתוך כלל בוגרי תואר במדעי המחשב (התואר המספק את הסיכוי הגבוה ביותר להגיע לחמישון העליון) רק 7% היו מהחמישון התחתון לעומת 43% מהחמישון העליון. בקרב בוגרי רפואה רק 5% הם בני החמישון התחתון לעומת 59% בני החמישון העליון. מהנתונים עולה מתאם גבוה יחסית בין מקצועות שבהם הנגישות לבני המעמד הנמוך היא נמוכה לבין סיכויי בוגריהם להגיע לחמישון העליון גבוהה.

מעניין לציין את לימודי האדריכלות שחורגים מהמתאם הזה באופן מובהק. לימודי אדריכלות מאופיינים בנגישות נמוכה מאוד לבני החמישון התחתון: רק 4% מבוגרי האדריכלות הגיעו מהחמישון התחתון מול 52% שהגיעו מהחמישון העליון. אולם בוגרי אדריכלות נמצאים בתחתית כשמדובר בשיעורי העליה בסולם השכר כשרק 13% מהם הצליחו להגיע לחמישון העליון.

נתון מעניין נוסף נמצא דווקא בקרב בוגרי תארים בחקלאות. שם עוקפים בני החמישונים התחתונים את מקביליהם מהחמישונים העליונים בהצלחה להגיע לשכר גבוה. בעוד ש 27% מבני החמישון התחתון בעלי תואר בחקלאות העפילו לחמישון העליון רק 20% מבעלי התואר בחקלאות מהחמישון העליון הצליחו לשמר את מעמדם בחמישון העליון.

נתוני הכלכלן הראשי מלמדים אותנו שמערכת החינוך בישראל ומערכת ההשכלה הגבוהה לא מצליחים לממש את יעודם ביצירת מוביליות חברתית ובמתן סיכוי שווה לבני כל המעמדות. הפער נעוץ בסיכוי להתקבל ללימודים גבוהים ובסיכוי להתקבל למקצועות בעלי פוטנציאל השתכרות גבוה. מי שהצליח לעשות זאת על אף כל הקשיים מגדיל משמעותית את סיכוייו להתברג למעמד של בעלי ההכנסות הגבוהות.