בג"ץ הציע היום (חמישי) לעשות "הקפאת מצב" במשק החשמל ולקבוע מסגרת זמן של 100 יום לדיונים בין ועד עובדי חברת החשמל למדינה, בהם תתקיים היוועצות כולל חשיפת מסמכים כלכליים מלאים, והעובדים יורשו להציע חלופות. לאחר מכן תתקבל החלטת של המדינה על הרפורמה, יתקיים מו"מ על ההשלכות. השופטים לא קיבלו את טענת העובדים לפיה אין להפריד בין הרפורמה עצמה להשלכות שלה, אך גם קבעו כי המדינה תיאלץ לשמור על סטטוס קוו, ולא לקדם החלטות במשק החשמל במשק תקופת המו"מ. החלטה זו מלחיצה מאוד את המדינה, אשר מעוניינת לקבל החלטת ממשלה שמקדמת את החלפת היחידות הפחמיות של חברת החשמל, בתחנות מונעות בגז, אותן יבנו יצרנים פרטיים.

בראש ההרכב עמדה השופטת אסתר חיות, לצד השופטים דוד מינץ ונועם סולברג. השופטת הכריזה כי "אנחנו מציעים פסק זמן של 100 ימים במהלכו יקרו הדברים הבאים. עורכת הדין לין (אורנה לין, נציגת ועד עובדי חברת חשמל, א.ר.) תשלח בקיצור מה חסר מבחינת אינפורמציה כדי לקיים חובת היוועצות כהלכתה. זה יבוצע בתוך 10 ימים. התשובה תינתן בליווי המסמכים הרלוונטיים בתוך 10 ימים נוספים. ואחר ההתכתבות הזאת תקוים ישיבה או ישיבות היוועצות ככל שנדרש. אני מדברת על מהלך של 100 ימים שבסוף ישיבות ההיוועצות, שתוגדרנה ככאלה, יישקלו כל רכיבי הרפורמה ותתקבל החלטה. לאחר קבלת ההחלטה יתנהל מו"מ על ההשלכות, כאשר ההחלטה היא נקודת המוצא. 100 ימים, ובתוך 100 הימים האלה פסק זמן בעיצומים כדי לאפשר לנהל את הדברים ברוח טובה וקנסטרוקטיבית". לאחר בקשת עו"ד לין, הבהירה השופטת כי מדובר בהקפאת הסטטוס קו, אמירה שהובילה לגל של מרמור בקרב כל נציגי המדינה.

מנכ"ל האוצר שי באב"ד אמר לאחר מכן כי "אני לא מוכן באופן מקדמי שעיצומי עובדים יעצרו את פעולת המשק". עו"ד אהרון מיכאלי, שייצג את היצרנים הפרטיים, מחה כנגד אי מתן הרשיון לתחנת הכח של כי"ל בים המלח בת 250 מגהואט, אך ההחלטה המהותית שעל הפרק דווקא נוגעת להחלטה מי יחליף את 4 יחידות הייצור הפחמיות של חברת החשמל במתחם "אורות רבין" בחדרה, המייצרות 1440 מגהואט. במהלך הדיון פנתה עו"ד הדין איריס ורדי מטעם נציגות העובדים, ואמרה לשופטים " אנחנו חוששים מהגרוע מכל. אלפי עובדים עומדים ללכת הביתה. התפקיד שלנו הוא קודם כל להגן על מקום עבודתם ולא האם הפיצויים שלהם יהיו כאלה או אחרים". השופטת חיות השיבה: "זו בדיוק השאלה. הריבון מוסמך להחליט על שינוי מבני, האם לכם יש זכות שביתה כנגד השינוי המבני, או רק נגד ההשלכות." ורדי השיבה: "התשובה היא כן. כל אפשרות אחרת, היא כשל דמוקרטי, מה משמעותה של זכות השביתה, אם במקרה הזה המדינה מנסה לאיין אותה. 1,000 עובדים כבר בבית ואני עליהם לא שבתתי, ולא ניהלתי מאבק", הוסיפה ביחס לתכניות ההתייעלות שנעשו בחברת החשמל בתגובה לכניסת היצרנים הפרטיים, אשר ייצור כבר 30% מייצור החשמל בשנה שעברה, כאשר הם זוכים לעדיפות בהפעלת התחנות כאשר להם רק 20% מכושר הייצור ('ההספק המותקן').

במהלך הדיון ניסו עו"ד מיכאלי, לצד עו"ד חגי ורד מטעם חברת החשמל, ועו"ד מיכל לייסר מטעם המדינה, כי נפלו פגמים בפסיקת בין הדין הארצי שהתיר את זכות השביתה. הטענות התמקדו בכך שבית הדין שגה כשקבע שהמדינה סירבה לדון בהשלכות הרפורמה ולכן יש זכות שביתה. לטענת נציגת המדינה, כיום המדינה מעוניינת לדון בכך והסירוב מ2014 לא רלוונטי. טענה נוספת היא שבית הדין לא סיווג את השביתה. אם היית המסווגת ששביתה פוליטית ייתכן והייתה אסורה, ואם כשביתה מעין פוליטית, ייתכן שהייתה מוגבלת לצעדים סמליים.

עו"ד ארנה לין, נציגת העובדים, ניסתה להסביר לשופטים כי מדובר בהליכים שנמשכים 14 שנה, בהם המדינה כבר הגיעה למתווים שהוסכמו עם העובדים 3 פעמים ונסוגה מהם. גם השופטת חיות הביעה הסתייגות מ"גמישות הרפורמה" אשר בתוכה המדינה קובעת שוב ושוב הוראות מעבר, ובעצם נמנעת מלבצע את הוראות חוק משק החשמל מ-1996, כאשר גם ההצעה האחרונה, כמו כל הקודמות, רחוקה ממנו מרחק רב, בה חברת החשמל תפורק ל13 חברות שונות. לדבריה, " אחרי ליווי של שנתיים וחצי בית הדין מקבל הודעות דיווח על כל ההתפתחויות ובהם דיון לא לפרוטוקול כדי שכולם ידברו באופן חופשי. בתיק הזה היו 6 דיונים כבדים ביותר שלא נכנסו לפרוטוקול. זה לא שבית הדין לעבודה "דילג" מעל מסכת עובדתית לא ידועה. הוא שמע אותה באולם, קיבל הודעות דיווח לגביה וליווה את הסכסוך הזה במשך שנתיים וחצי. שנתיים וחצי לא ראיתם שביתה בחברת החשמל וכמעט כל חודש היינו בבית הדין לעבודה שלא נתן לארגון העובדים את זכות השביתה, בגלל שהוא ניסה לקיים הליך של מו"מ". בפסיקה האחרונה קבע בית הדין שהמדינה איננה נכונה למו"מ ומכאן שעומדת לעובדים זכות שביתה".
בדיון התבררו הגרסאות השונות להשלכות הרפורמה בה המדינה טוענת שמדובר בביטול משרות של 2,600 עובדים , חבתר החשמל אמרה 4,300 ואילו ואילו ועד העובדים אמר שמדובר ב6,000 עובדים. חלק מהפער נובע מהודעת חברת החשמל על הצורך בצמצום של 2,000 עובדים מ2008 – אותה המדינה סופרת בנפרד מהשלכות הרפורמה. ההצגה הכי טובה ניתנה ע"י עו"ד מיכאלי, שטען שהיצרנים הפרטיים הם מעין "אפרוחים רכים" שכל פגיעה בתחרות יכולה לפגוע בהם. מיכאלי צדק בתיאור לפיו הקמת התחנות הפרטיות נעשתה בצורה של מינוף של 80%, ולכן יש להם חובות רבים להחזיר, אך הוא התעלם לחלוטין מההגנות שמעניקה להם המדינה, שגורמות לכך שלמעשה הן לא מתחרות, אלא נוגסות בייצור החשמל של חברת החשמל, ומציגות רווחים פנומנליים.