"כל המכיר את עבודת בתי המשפט מקרוב יודע שלא ניתן להפריז בתרומתם החשובה של העוזרים המשפטיים לעשייה השיפוטית", קבעו כלל השופטים בנימוקים לפסק הדין בעתירת העוזרות המשפטיות לשופטים כנגד המדינה, אשר פורסמה ביום חמישי האחרון. המדינה כזכור, סירבה לנהל מו"מ על הגבלת משך עבודתם לשש שנים בלבד.

כנס חירום ארצי של העוזרים המשפטיים בבית ההסתדרות (צילום: דוברות ההסתדרות).

בסוף מאי ניתן פסק הדין עצמו בלא נימוקים, וקבע כי על המדינה להיכנס למו"מ קיבוצי עם נציגות העובדים, במטרה למצוא חלופה מוסכמת לקציבה גורפת מראש ובאופן סופי של משך העסקתן, זאת לאחר שביתה ממושכת של 36 ימים. "יש לקוות שלאחר מתן פסק הדין החד-משמעי של בג"ץ, המדינה תבין סוף-סוף שעליה לזנוח את דרישתה לקציבת כהונת העוזרים המשפטיים ולהגיע עם ההסתדרות והעוזרים המשפטיים להסכם כולל המסדיר בצורה ראויה, הוגנת וסבירה את תנאי העבודה של עובדים חשובים ומסורים אלה", מסר יו"ר איגוד המשפטנים בהסתדרות, עו"ד יצחק גורדון.

"בפסק דינו החשוב והמפורט, פסל בג"ץ את החלטת המדינה לקצוב את כהונת העוזרים המשפטיים, ויצא באמירה חשובה לגבי בעייתיות התקדים שניסתה המדינה להשיג – שעלול היה להוביל לקציבת כהונה של עובדים זוטרים בכלל שירות המדינה – בניגוד למודל ההעסקה הקבוע בתקנות, ובלי שהדבר מעוגן באופן מפורש בדין. ובכך ליצור מצב פסול של החלפה שרירותית של עובדים ותיקים בעובדים חדשים כדי למנוע מהם צבירת ותק וזכויות".

הליך מנהלי לא תקין

בנימוקים שפורסמו כעת, קבעה דעת הרוב שנכתבה על ידי השופט דצינגר, כי ההחלטה נתקבלה שלא בהליך מנהלי תקין, וכי לא הוצגה עבודת מטה מסודרת המלמדת על השיקולים שנשקלו בעת קבלתה. כמו כן, השיקולים שהציגה המדינה להצדקת עמדתה בחלקם אינם רלוונטיים כלל, ובחלקם האחר יש לתת להם משקל נמוך במערך השיקולים שיש לשקול בעת קבלת החלטה מסוג זה, שעתידה להוביל לפיטוריהם של מאות עובדים – זאת בשעה ששיקולים אחרים כגון הפגיעה בעובדים, רצונות השופטים והעובדה שקיימים פתרונות אפשריים חלופיים שמידת פגיעתם פחותה – לא נשקלו. לפיכך, קבע השופט כי ההחלטה לוקה באי סבירות מהותית, הנותנת לבית המשפט עילה להתערב בשיקול דעת המדינה.

השופט שוהם הצטרף לדעתו של השופט דצינגר, והוסיף כי לעמדתו ההחלטה לקצוב מראש את עבודתם של מאות אנשים, ללא בחינת עניינם, לא ניתנה בסמכות ואין לה מקור חוקי. השופט דצינגר הדגיש כי הותרת פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, המתיר קציבה מראש של משך העסקתן של העוזרות המשפטיות, תהא בעלת השלכות רוחב חמורות שכן היא תאשר דה פקטו הכפפת מאות עובדי מדינה נוספים לחוזים קצובים מראש בזמן בדוגמה זו.

"מדובר במשפטנים מוכשרים… ופעילותם לצידו של השופט העמוס בדרך כלל לעייפה לא תסולא בפז" הוסיף השופט שוהם, "ככלל, יש לומר, כי הניסיון שצברו העוזרים המשפטיים, בעבודתם עם השופט בערכאות השונות, לא רק שלא פגע בתפקודם, אלא שבמרבית המקרים הם הלכו והשביחו, ותרומתם לעשייה השיפוטית הלכה וגדלה." השופט שהם הדגיש כי הוא מקווה שפסק הדין יתן דחיפה משמעותית למו"מ המתנהל בימים אלה בין ההסתדרות והמדינה על אופי העסקתם של העוזרים המשפטיים. גם השופט סולברג ציין כי מלאכתם של העוזרים המשפטיים היא חשובה, חיונית, ותורמת רבות למערכת המשפט ולנזקקים לשירותיה, אולם אולם הסתייג והוסיף כי היא אינה יחודית לתפקיד זה בלבד.

הסכם קיבוצי – לטובת כל הצדדים

לפסק הדין צורפה גם דעת מיעוט של השופט סולברג, אשר סבר כי בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה לא נפל כל פגם מהותי, וכי אין מתפקידו של בג"ץ לדון ולקבוע, "האם קציבת תקופת העסקת העוזרים המשפטיים בחוזים אישיים, טובה היא או רעה, סבירה והגיונית, או לא", בין היתר מתוך שיקול של כיבוד עקרון הפרדת הרשויות.

"זכינו לצדק בבית המשפט הגבוה לצדק, שקבע שקציבת כהונתם של העוזרים המשפטיים לשופטים הינה החלטה בלתי סבירה, שרירותית ופגומה מיסודה הפוגעת במערכת המשפטית כולה". אמרה שרית טוביס, יו"ר הוועד הארצי של העוזרות המשפטיות. "אני קוראת למדינה – הנהלת בתי המשפט, משרד האוצר ונציבות שירות המדינה, להפנים את האמור בפסק הדין ולחשוב מעתה על שימור והשקעה בעוזרים המשפטיים במקום לשדר להם שהם אינם רצויים, ולקיים מעתה ואילך משא ומתן בתום לב, תוך הפסקת צעדים חד צדדיים והתעמרות קיבוצית ממנה סובלים העוזרים המשפטיים שנים ארוכות, ויגיעו איתנו ביחד להסכם קיבוצי בכל הסוגיות הנוגעות להעסקת העוזרים המשפטיים לטובת כל הצדדים הנוגעים בדבר והציבור".

עמדת המדינה: אין שחיקה משמעותית, לא צריך לחוס על השופטים

עמדת הרוב דחתה את הטענת המדינה כי בתפקיד העוזרת המשפטית ישנה שחיקה משמעותית, בשונה מתפקידים אחרים. כמו כן דחתה את הטענה כי יש צורך לרענן תדיר את שורות העוזרים המשפטיים במטרה 'להכניס ידע משפטי חדש למערכת' – בנימוק שמדובר בהנחה פשטנית המתעלמת מהעובדה כי עוזרים משפטיים משתתפים בהשתלמויות וכנסים שחלקם מאורגנים על ידי הנהלת בתי המשפט, וכי חלק מן העוזרים משלימים תארים מתקדמים. לפיכך קבעו כי מדובר בשיקול שאינו מצדיק הפסקת עבודה של מאות עובדים. עוד נקבע כי שיקול "פתיחת השורות" אינו יכול להיטען רק ביחס לתפקיד העוזר המשפטי ולא ביחס למשרות אחרות בשירות המדינה וכי הוא אינו מצדיק את ההחלטה האמורה.

נקבע כי הטענה שאופי תפקיד העוזרת המשפטית לשופט מתאים רק לעורכי ועורכות דין בתחילת דרכם – היא שגויה, ולא רלוונטית כשיקול לקציבת משך עבודתם. השופטים קבעו כי החשש מ'שיפוט סמוי', כלומר ששירות ממושך של עוזרת בתפקידה יהפוך אותה למעשה לגורם המשפיע על אופי פסקי הדין הניתנים, זאת על אף שלא מונתה כשופטת, הוא שיקול סביר שיש לקחת בחשבון בגיבוש אופי ההעסקה וסיום ההעסקה של העוזרות, אולם אינו בעל משקל מכריע.

בנוסף נקבע כי אין לתת משקל לשיקול של הנהלת בתי המשפט ביחס לרצונה של הנהלת בתי המשפט 'לחסוך' מן השופטים מצב שבו יאלצו לפטר בעצמם עוזרת משפטית, ולטענה כי יש חשיבות בכך שעורכי דין רבים יותר ישמשו במהלך חייהם כעוזרים משפטיים על מנת שיפיצו את הנימוס והידע כיצד יש להתנהג באולמות בתי המשפט.