המשבר סביב הר הבית הוא, קודם כל, חלק מהמאבק על שימורו, או שינויו, של הסטטוס קוו שנקבע על ההר בין ישראל, ירדן והווקף, והפך אחר כך חלק מהסכם השלום עם ירדן. הוכח כי האינטרס הישראלי טמון בשימורו וחיזוקו של הסטטוס קוו הזה.

המשבר האחרון פרץ בפעולת הטרור של התנועה האיסלאמית בישראל, שזעזעה את הסטטוס קוו של 1967, עד שמלך ירדן התערב וייצב אותה מחדש.

הסטטוס קוו משנת 1967 קובע כי מתחם הר הבית הוא איסלאמי מן הבחינה הדתית, אבל פתוח לתיירים בני כל הדתות. ישראל אחראית על הביטחון במתחם המסגדים. אתר התפילה ליהודים הוא הכותל המערבי.

מבחינה האיסלאם, הסדר הסטטוס קוו הזה הוא בעל משמעות מרחיקת לכם לעם היהודי, שכן הוכרה זכות היהודים לעלות על ההר, הם הוכרו כאחראים על הביטחון ורחבת הכותל הוכרה כשטח יהודי.

הגורמים שביקשו לזעזע את הסטטוס קוו הזה הם: גורמים בישראל המבקשים להתפלל על הר הבית, הרשות הפלסטינית שדיברה בגלוי על קביעת 1929 כשנה שעיצבה את הסטטוס הקוו- כלומר: מאורעות תרפ"ט. על פי סטטוס קוו זה רחבת הכותל שייכת לווקף, ואסור ליהודים לעלות להר הבית. מי שעוד התנגד לסטטוס קוו הזה הן התנועות האיסלאמיות: חמאס, והתנועה האיסלאמית של ראיד סלאח, ותורכיה המבקשות לסלק את ירדן ממעמדה הבכיר בהר על פי הסטטוס קוו והסכם השלום עם ישראל.

סעודיה נקטה עמדה מעניינת. היא לא התייחסה כלל לסוגית הסטטוס קוו, אבל אימאם במכה קבע כי ההסדרים על הר הבית הם עניין ישראלי פנימי. בדברי הרקע נאמר כי ממשלת סעודיה הנחתה את האימאמים שלא לתמוך בעמדה הפלסטינית. כלומר: במשוואה הישראלית-ירדנית, גורמים סעודיים נטו לצד הישראלי.

ההחלטה לסלק את המגנומטרים אומנם פותחת פתח לחדש את תפילות המוסלמים בהר הבית, אבל לא מסיימת את המשבר כי הווקף, ועל פי מקורות בווקף גם ירדן, דורש לסלק את המצלמות.

הרשות הפלסטינית, עם עמדתה כי את הסטטוס קוו יש להשתית על ההסדרים שאחרי מאורעות תרפ"ט, הפכה ללא רלוונטית להסדרים על ירושלים.