דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מדיני

מדיני / "חיים פה מיליוני אנשים בהפרדה ועוינות. זה מצב מסוכן"

ג'ואל בראונולד ונד לזרוס מאמינים שהסכסוך הישראלי-פלסטיני ייפתר רק דרך בניית חברה אזרחית עם "תרבות של שלום" | בשיחה עם דבר ראשון, סיפרו על יוזמה להקמת קרן שתגייס כספים למטרה זו, בדומה למהלך שהצליח בצפון אירלנד

ערבים ויהודים במהלך טורניר "דאבל ירושלמי", פברואר 2017, שמטרתו להפגיש את שתי האוכלוסיות דרך משחק השש בש. (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
ערבים ויהודים במהלך טורניר "דאבל ירושלמי", פברואר 2017, שמטרתו להפגיש את שתי האוכלוסיות דרך משחק השש בש. (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
שי ניר

"בכל מקום בעולם, ככל שאתה צעיר יותר, אתה אופטימי יותר ובעל  תקווה. הסקרים בקרב הישראלים והפלסטינים מראים כי ככל שאתה צעיר יותר אתה ימני יותר וספקן יותר". סיפר ג'ואל בראונולד, מנכ"ל "הברית לשלום במזרח התיכון" (ALLMEP) בראיון לדבר ראשון.

לדבריו, ההסבר לייאוש ביחס לפתרון  הסכסוך, נעוץ בביוגרפיה של בני הדור הצעיר בשני הצדדים. "הגיל הישראלי הממוצע הוא 29, הגיל הממוצע של הפלסטיני בגדה המערבית הוא 20, בעזה הוא עומד כבר על 16" אמר, "אם תמקם את חיי האנשים הללו ביחס לסכסוך תגלה דבר מעניין: הישראלי הממוצע היה בן 10-8 בתקופת תהליך השלום ורצח יצחק רבין, והיה בן 15-14 כשפרצה האינתיפאדה השניה. הפלסטיני הממוצע, בגדה המערבית, נולד כשרבין נרצח והפלסטיני הממוצע בעזה חווה רק מלחמות".

ג'ואל בראונולד מנכ"ל "ברית למען השלום במזרח התיכון" (צילום: נביל דרוויש)
ג'ואל בראונולד מנכ"ל "ברית למען השלום במזרח התיכון" (צילום: נביל דרוויש)

היבט נוסף אליו מייחס בראונולד את אותה פסימיות, היא הניתוק בין הקבוצות השונות שמאכלסות את המרחב. "האוכלוסיות לא מכירות האחת את השנייה, יש פה ציבורים ללא ניסיון אחד עם השני", טען. לדבריו, מחקרים מראים כי ניסיון משותף עם האחר מוליד "רצון להתפשר ומאפשר גם דברים נוספים", ולא רק מחאת יאוש אלימה.

לתפיסתו, התהליך המדיני – במידה והממשל האמריקני אכן יצליח בחידושו – אינו מספיק כדי להביא שלום בין העמים. "הדבר שמקנן ויפרוץ, בכל זמן בו נגיע למשא ומתן, הוא מה שקורה בתוך החברה האזרחית", טען בראונולד.

"הביטחון, הכלכלה, והמשא ומתן, מהווים תמיד את נקודות הציון המעשיות שביחס אליהן התקדמות או נסיגה. הנושאים הללו גם מטופלים באמצעות צוותי משא ומתן, ואין ספור שעות דיון, הצעות, תוכניות וגישות" טען, "אבל החברה האזרחית, שיש לה חשיבות מכרעת לשאלה של שלום בר השגה, היא נושא שלא מדברים עליו. יש איזו הנחה שאם כל המרכיבים האחרים יעבדו, האוכלוסייה כבר תסתדר עם זה. זה לא נכון"

"הצורך האמיתי" הוסיף, "הוא כינונה של חברה אזרחית עם תרבות של שלום בין העמים".

מהי תרבות של שלום?

יש אי הלימה, פער של אמונה, בתפיסה שלנו את פתרון הסכסוך. מצד אחד, רבים תומכים בפתרון שתי המדינות, אך מצד שני, אף אחד לא מאמין שזה הולך לקרות. אנו צריכים לחדש את האמונה, לחדש מושגים ורעיונות המקדמים את תרבות השלום וליצור עובדות בשטח המובילות לקראת כך. חשוב לנטוע, בשני הצדדים, את ההרגשה שזה אפשרי ושיש פרטנר בצד השני".

פעולה שונה, אך משותפת

הארגון בראשו עומד בראונולד הוא, למעשה, רשת של למעלה ממאה קבוצות וארגונים יהודים-ערבים, או ישראלים-פלסטינים, הפועלים להפגשת קבוצות אנשים משני הצדדים (People to people). מכלול הארגונים פועל כמעט בכל התחומים של החברה האזרחית:  ארגוני חינוך, כמו מכון מרחבים וקרן אברהם; ארגוני שיתוף פעולה בענייני סביבה ומשאבי טבע, כמו אקופיס ומכון ערבה; ארגוני מנהיגות צעירה, כמו זרעים של שלום; ארגוני קהילות בין דתיות; כמו אינטרפיס וקידס פור פיס; חינוך דו לשוני, בארגונים כמו מעיין בבוסתן ויד ביד; וארגונים לשיתוף-פעולה כלכלי, כמו Near East Foundation  ו-ECF.

"לכל היבט של החברה ישנה תכנית המנסה לחולל מפגש וקשר שמשנה את אווירת החוסר אמון ויוצרת במקומה מטרה משותפת", הסביר בראונולד את מגוון תחומי הפעולה הקשורים לארגון.

עם זאת, הדגיש כי "אין הסכמה כוללת, בין כל הארגונים, לגבי החזון הסופי (של השלום, ש.נ.), אך כולם מסכימים על ערכים של שלום, קיום משותף, זכויות אדם, כבוד הדדי, צדק וביטחון".

"הדבר שלשמו אנחנו קיימים, כרשת, הוא להגדיל את מקורות ההכנסה של הארגונים החברים" הסביר, "זה אומר מספר דברים: מניעת תחרות בין הקבוצות, יצירת מרחב הסכמה ופעולה משותף והגדלת מקורות המימון".

נד לזרוס: "אנחנו טוענים שצריכה להיות ראייה ארוכת טווח של בניית גשרים בין החברות, לא כנספח להסכם שלום שיבוא, אלא כאן ועכשיו, במציאות הזו. משהו שיהיה טוב לשתי החברות".

ALLMEP, חשוב לציין, לא מקבל תרומות באופן ישיר ולא משמש כצינור להעברת הכספים, אלא דואג (מעבר לייצוג הארגונים), שהכספים יעברו ישירות אל הארגונים והעמותות החברים בו.

השלב הבא

בראונולד, יליד לונדון, בוגר תנועת הנוער בני-עקיבא בעיר, ובוגר ישיבת הכותל בירושלים, חי כיום בוושינגטון, ומקיים פעילות לובינג בקונגרס האמריקני ובתי נבחרים שונים בעולם לקידום ההשקעה בחברה האזרחית.

לדבריו, ההישג המשמעותי  ביותר שלו היה שימור התקציב, בגובה 12 מיליון דולר, שמעניקה הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי (USAID) למטרות החברה האזרחית במרחב הישראלי-פלסטיני מהם נהנים, בין היתר, הארגונים המיוצגים על ידי ALLMEP.  עפ"י נתוני הארגון כלל התקציבים המופנים למטרות החברה האזרחית במרחב מכלל המדינות המשקיעות ופילנטרופים עומד על 50 מליון דולר בשנה

כעת, מקדם בראונולד תכנית להקמת קרן בינלאומית, עבור הישראלים והפלסטינים, למען השלום. לדבריו, המטרה היא "ליצור מצב בו לא כולם מממנים הרבה דברים, אלא רק את הקרן והיא מעבירה אותם ליוזמות השונות".

יתרונה המרכזי של הקרן, כפי שתיאר בראונולד, הוא שמקורות המימון שלה יהיו מקובלים על שני הצדדים. "הישראלים,סומכים על מימון אמריקני, והפלסטינים מנגד סומכים על מימון אירופאי", הסביר.

יתרון נוסף, הוא שהקרן לא תהיה תלוית תהליך פוליטי, אלא עצמאית. "לקרן לא תהיה מחויבות להתקדמות או כישלון של תהליך מדיני כזה או אחר. המימון שלה לא יחיה או ימות על פי הצלחתה או כישלונה של תוכנית שלום", אומר בראונולד.

 

איך מקדמים תוכנית כזו?

"בארה"ב גם הרפובליקנים וגם הדמוקרטים נותנים את חסותם לבניית הקרן, ואנחנו עובדים על הצעת חוק, דו מפלגתית, שתעלה להצבעה בסנאט. בממלכה המאוחדת אנחנו עובדים יחד עם נציגים ממפלגות הלייבור והשמרנים. אנחנו עובדים גם עם הממשלות של שבדיה, צרפת, גרמניה, קנדה, אוסטרליה. במקביל, אנחנו מקיימים סמינרים בנושא ב"מוסד למען השלום", שפועל בשגרירות אירלנד בארה"ב".

מה סדר הגודל של קרן כזו?

"כדי לסיים את הסכסוך, נדרשת השקעה בסדר גודל של שישה מליארד דולר, עבור הישראלים והפלסטינים. הטיעון שלנו הוא, שכרגע מושקעים בין 40 ל-45 מליון דולר בשלום, ארבעה דולרים לאדם, פחות או יותר. לשם ההשוואה, בצפון אירלנד, ממנה אנו שואבים השראה, זה היה 33 דולר לאדם בשנה עבור תהליכים הקשורים בפיוס וחברה אזרחית.

"הטיעון שלנו הוא שאם יושקעו שישה מליארד דולר, הקרן תוכל להביא את האוכלוסיות למקום טוב יותר, בהשקעה שנתית של 150 מליון דולר בשנה. זה דבר אותו אנו מציעים גם לממשל טראמפ וגם למדינות ערב, שיוכלו להשקיע בקרן כזו גם מבלי להכריז על נורמליזציה עם ישראל. אנו עובדים על זה מאז שנת 2009 ואנחנו מקווים שתוך שנים בודדות נוכל להפוך את הרעיון הזה למציאות".

ג'ואל בראונולד: "בכל מקום בעולם, ככל שאתה צעיר יותר, אתה אופטימי יותר ובעל  תקווה. הסקרים בקרב הישראלים והפלסטינים מראים כי ככל שאתה צעיר יותר אתה ימני יותר וספקן יותר"

בישראל חוששים ממעורבות של ממשלות זרות בענייניה הפנימיים, ואף מקודמת חקיקה שנועדה למנוע תרומות כאלה לעמותות אזרחיות. איך אתה רואה זאת?

"קבוצה שמקבלת תמיכה מחו"ל לא הופכת לסוכן זר. כדאי, קודם כל, לבחון מהם המטרות והיעדים של אותה הקבוצה. להניח שקבוצות המקבלות תמיכה של USAID הן סוכנים מרושעים המנסים לחתור תחת הדמוקרטיה, זה מגוחך. ילדים שמשחקים כדורסל, אינם סוכנים זרים.

"אני כן חושב שבמציאות של סכסוך, תמיד מישהו יחשוב שממשלות חיצוניות יתפסו תמיד צד. זה נכון לגבי כל סכסוך בעולם. אם נוכל להראות שהסיוע הבינלאומי יכול לעזור לציבורי הישראלי המצוי תחת ירי טילים וכיוצא באלה, כך גם נוכל להראות את הכוונות הטובות והכנות של המדינות התורמות. אני מאמין שהקרן תהיה מספיק גמישה להכיל ולבצע פרויקטים מסוגים שונים."

בהקשר זה, הוסיף כי אחת ממטרות הקרן תהיה לתת מענה לצרכים הקיומיים של התושבים באזורי הסכסוך ובכך להעניק ביטחון, לא רק באזורים שקטים יחסים אלא דווקא במוקדי חיכוך ועימות כמו בישובי עוטף עזה המצויים תחת איום מתמיד של ירי טילים מכיוון הרצועה.

"אם נניח שאתה חי ועובד באזור שדרות או אשקלון, אתה נמצא תחת ירי טילים ולאף אחד לא אכפת ממך. לפחות כך אתה חש" הסביר, "אז לצד, נניח, פיתוח רצועת עזה, נוכל לסייע במימון בתי ספר ובתי חולים בשדרות, אשדוד ואשקלון כאמירה של מדינות העולם בבחינת 'אכפת לנו ואנחנו מבינים את מצבכם'".

דוגמה נוספת של בראונולד קשורה במפגשים אפשריים, מבריאים או מיטיבים, בין האוכלוסיות השונות. "בירושלים אין מרחב בו ילדים ממזרח העיר וממערבה, יכולים להיפגש. אין מרחב פיזי, אין מקום, ניתן לבנות פרויקט אדריכלי המתאים לכך."

גם בנושאי תעסוקה הקרן תוכל לסייע. "מצבור הגז הטבעי של ישראל יצריך הכשרת כוח עבודה מיומן בנושא הגז. משקיעים יהיו מעוניינים להעסיק גם כוח עבודה ערבי, לעתים זה מרכיב מפתח, בטח אם זה יסייע לפיתוח הכלכלה הפלסטינית" טען, "ניתן ללמוד מקהילת ההייטק שמצליחה לשלב יהודים וערבים ולדאוג שפותחים קורס משותף ליהודים ופלסטינים באוניברסיטה, להכשרות הקשורות בגז טבעי. הקרן הבינלאומית תדע לתמוך גם בתחום העסקים להפיק תועלת בהמרצת תחום האנרגיה ברצועה וכוחות העבודה יקחו חלק בפרויקט".

לקחים מהאי הבריטי

ההשראה ליוזמה הגיעה כאמור, מצפון אירלנד. ב-1986, 11 שנים לפני הסכם יום שישי הטוב (הסכם שלום שסיים את הסכסוך בצפון אירלנד, ש.נ.), הקימו ממשלות בריטניה ואירלנד את הקרן הבינלאומית לאירלנד – שמטרתה הזרמת כספים לארגונים אזרחיים באזור הסכסוך. לדברי בראונולד, עד היום העבירה הקרן יותר ממיליארד דולר גם לקתולים וגם לפרוטסטנטים.

נד לזרוס, פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת וושינגטון, הוא שותפו של בראונולד בקידום הקמת הקרן. בחודש שעבר, התארחו השניים במשרדי הקרן האירית, כדי ללמוד את אופן פעולתה ולאמץ את הרעיונות המרכזיים מאחוריה, בהתאמות הנדרשות.

נז לזרוס (התמונה באדיבות המצולם).
נז לזרוס (התמונה באדיבות המצולם).

"הקרן הוקמה בתקופה מאוד לא אופטימית, תקופה קשה ואלימה. בדומה לישראל, אף אחד לא חשב שיש סיכוי לשלום" סיפר לזרוס,  "וההקמה של הקרן הייתה בעצם צעד של ממשלות בעולם להגיד 'המדינות שלנו לא תומכות בצד כלשהו, ואנחנו מתנגדות לאלימות'. המסר היה שעתיד השטח יקבע על ידי התושבים, ויכובד על ידי העולם".

מה התפקיד של הקרן כיום, אחרי השגת הסכם השלום?

"הקרן עובדת גם היום עם קהילות שלא הרגישו, בזמנו, את היתרונות של ההסכם. יש עדיין קהילות מופרדות בצפון אירלנד. בכל מקום בבלפסט, בו יש קו תפר בין הקהילות והיו מקרים של אלימות, בנו חומות הפרדה שנקראו "קווי שלום". 99 מהן עדיין עומדות. אז הקרן עובדת באזורים הכי קשים האלה. כי איפה שיש גורמים קיצוניים ובעיות כלכליות, שם ניתן למצוא גם התנגדות לשלום."

קווי השלום של בלפסט (צילום: Robin Kirk / Flickr).
קווי השלום של בלפסט (צילום: Robin Kirk / Flickr).

הסכסוך האירי נראה פשוט יותר מהסכסוך במזרח התיכון, שם מדובר במאבק בין שתי קבוצות דתיות, בעלות מאפיינים דומים ורקע אתני דומה. הסכסוך הישראלי-פלסטיני מורכב הרבה יותר.

"אנחנו טוענים", אמר לזרוס, "שצריכה להיות ראייה ארוכת טווח של בניית גשרים בין החברות, לא כנספח להסכם שלום שיבוא, אלא כאן ועכשיו, במציאות הזו. משהו שיהיה טוב לשתי החברות".

"גם אם יגיעו להסכם וגם אם לא, חיים פה מיליוני אנשים בהפרדה, אי שוויון, עוינות ובחוסר היכרות מוחלטת. זה מצב מסוכן. זה מצב המהווה פוטנציאל לגזענות וקיצוניות. אם לא ניתן להגיע להסכם מוחלט, כדאי לנו לבנות קשרים כאלה, להפחית את האלימות ולבנות יסודות לעתיד יותר טוב. לתת מענה לבעיות ולהקטין את השנאה".

"אנו טוענים שעשו את זה בצפון אירלנד וזה תרם רבות. מה שקרה בחברה האזרחית מאוד חשוב. לא רק הפוליטיקאים צריכים להגיע להסכם. היום, הרבה שנים אחרי הסכם השלום, אין באירלנד ממשלה מתפקדת. המפלגות הגדולות לא מסוגלות להגיע להסכם על דברים קטנים. הדבר החשוב הוא שלא חזרו לאלימות. האנשים לא רוצים לחזור לזה ואומרים 'אנחנו לא רוצים סכסוך אלים'. העבודה הכלכלית והחברתית שנעשתה במסגרת החברה האזרחית תרמה לזה רבות".

בהעדר תכנית וחזון מדיני בישראל, ייתכן שהמציאות תוביל את הצדדים פתרון המדינה האחת. האם המודל האירי, בו שתי קבוצות יריבות חיות במשולב, לא יוביל אותנו למציאות זהה בה, הלכה למעשה, הקרן תאפשר את הגשמתו של רעיון מדינה אחת לשני עמים?

"זו שאלה גדולה" אמר בראונולד, והוסיף כי הקרן לא תוכל לפעול במציאות של ואקום פוליטי וללא אופק מדיני, "לתפישתנו, הקרן תוכל לקדם תרבות של שלום רק על בסיס הסכם בין ישראלים ופלסטינים. לדעתי לא ניתן לדמיין התקדמות לעבר תרבות של שלום ללא איזה שהוא אופק מדיני. אם הפתרון המועדף של שתי מדינות יקרוס, יתכן שניתן יהיה לקדם את היחסים בין העמים, אך ודאי שלא במציאות מהסוג שאנו חווים כיום, של ואקום מדיני, שבו אף אחד בעצם לא יודע לאן אנו הולכים."

על רקע המתיחות הביטחונית של השבועות האחרונים, ייתכן שהערוץ שמציעים בראונולד ולזרוס, למרות שאינו זוכה לתשומת לב בדרך כלל, הוא דווקא זה שיכול להביא מעט תקווה לאזור.

"כל מה שאני אומר זה שהעתיד פה לא ידוע. המסגרת הפוליטית העתידית לא ידועה ופתוחה, אנחנו לא יודעים לומר מה יהיה פה" סיכם  לזרוס, "מה שידוע זה שמיליונים יחיו על האדמה הזו, אלה לצד אלה. זה לא אומר שהצדדים חייבים לקבל את הנרטיב האחד של השני, רק לדעת איך לחיות יחד, ואיך לממש את הביטויים הפוליטיים באופן שלא מלהיט את הרוחות".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!