דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
בג"צ

פרשנות / כך העברת הדיון ברפורמה בחשמל לבג"צ מסכנת את יחסי העבודה בישראל

האם בית המשפט העליון יעזור למדינה לכפות רפורמה על עובדי חברת החשמל בלי שום משא ומתן? ביום חמישי האחרון זה כמעט קרה, ואפילו לא ממש בכוונה | על הסכנות שבפגיעה בבתי הדין לעבודה

עובד חברת החשמל בפעולה (צילום: רוני שוסטר/ פלאש 90).
עובד חברת החשמל בפעולה (צילום: רוני שוסטר/ פלאש 90).
ארז רביב
ארז רביב
כתב
צרו קשר עם המערכת:

ביום חמישי שעבר קיים בג"ץ דיון יוצא דופן, דיון שראוי לעמוד על הסכנות הגלומות בו ביחס למרקם העדין של יחסי העבודה בישראל. על רקע רפורמת הפרטה זוחלת שמקדמת המדינה במשק החשמל פתחו עובדי חברת החשמל, שעל פי הערכות אלפים מהם עלולים לאבד את עבודתם במסגרת הרפורמה, בעיצומים. למרות הדימוי השלילי שטופח נגדם כ"שלטריסטים", גם בעיצומים אלה בחרו עובדי החברה שלא לשבש את אספקת החשמל הסדירה ולפעול בכלים אחרים העומדים לרשותם, ובראשם עיכוב תשלומים לספקים וגביית חשבונות. למעשה העובדים נמצאים בסיטואציה ממולכדת: המדינה היא שמקדמת את הרפורמה שתפגע בהם, אך כלפיה חסרים להם כלי מאבק אפקטיביים. חובת ההיוועצות בנוגע לשינויים שנוגעים לתנאי עבודתם מקבלת פרשנות חופשית ואינה מיושמת באורח מהותי, והם נותרים חסרי כלים לכפות הידברות עימם, בה יוכלו להציג חלופות כפי שמחויב. אך כעת החליטו במשרד האוצר והאנרגיה לפגוע במקום היחידי שעוד מאפשר לעובדים הגנה מסוימת – בית הדין לעבודה. אך משמעותה של פגיעה זו חורגת מהמקרה הספציפי של חברת החשמל, ויכולה לפגוע באחד מהמוסדות החשובים והמשמעותיים בתחום יחסי העבודה בישראל.

נציגי המדינה לאחר הצעת בין הדין להקפאת מצב במשק החשמל (צילום: ארז רביב).
נציגי המדינה לאחר הצעת בין הדין להקפאת מצב במשק החשמל (צילום: ארז רביב).

נציגי המדינה עתרו בבקשה לבטל פסיקות של בתי הדין לעבודה וליטול מעובדי חברת החשמל את זכות השביתה. אף כי למדינה יש נימוקים בעתירה, לעובדים יש טענות מבוססות הסותרות אותן. בית הדין לעבודה עצמו אינו מיוצג בדיון, כאשר פסיקותיו הן כתב ההגנה המעשי שלו. באם בג"ץ ייתפס לנושאים טכניים בניסוח הפסיקות של בתי הדין לעבודה, ויתעלם ממהותן, ומיסודות משפט העבודה הישראלי, אשר שופטי בג"ץ אינם מתמחים בו, עלול להיגרם נזק ארוך טווח לזכויות העובדים במדינה כולה. לחלופין, באם יגן על הסמכות של בית הדין לעבודה, או לפחות ימנע באופן מובהק מעיצוב תקדים חדש, הרי שהמטרה של מערכת בתי הדין לעבודה – לקיים מסגרת מאוזנת לטיפול בסכסוכים בין עובדים למעסיקים במשק – יכולה להישמר.

בית הדין הארצי לעבודה נועד להיות הסמכות העליונה לפסיקה בסכסוכי עבודה במשק. אף שניתן לערער על פסיקותיו לבג"ץ, זהו איננו ערעור רגיל. לשופטי בג"ץ יש ניסיון מעשי מועט, אם בכלל, בדיני העבודה ובניואנסים הכרוכים בהם, הנוטים להיות גמישים יותר ומוטי הסכמים, לעומת החוק האזרחי והפלילי. במקרים רבים לוקח על עצמו בית הדין לעבודה להוות גורם מגשר, המחייב את הצדדים לקיים מו"מ ביניהם תוך הקפאת צעדים כוחניים של מעסיקים ושל עובדים כאחד. מסגרת המו"מ בחסות בית המשפט נועדה להיות תחליף מזיק פחות למשק, מאשר להעניק לצדדים חופש מלא, תוך מיתון החלטות בעלים כמו שינויים מבניים ופיטורין למעסיקים, ואת הגבלת זכות השביתה לעובדים. לעתים נראה כי מדיניות זו לא משיגה את מטרתה, בשל הטיה לרעת העובדים. אז מבינים המעסיקים כי ניתן לגרור את המו"מ במשך שנים מבלי להגיע להסכמות, ורק כאשר זכות השביתה מאושרת ע"י בית המשפט, נוצרת ההתגמשות המביאה לידי הסכם ומחזירה את השקט ליחסי העבודה.

3 מקרים, 3 גישות

בחינת מעורבותו של בית הדין לעבודה במקרים אחרים יכולה להאיר קצת נקודה זו. עובדי הנמל הפרטי מספנות ישראל התאגדו בהסתדרות ובחרו מיוזמתם לנהל את המו"מ תוך הימנעות משיבוש יחסי העבודה במהלכו, כדי לקדם את המוניטין של הנמל עצמו כבעל שירות אמין. לאחר 4 שנים, הצליחו להגיע לידי הסכמות עם הנהלת הנמל תוך הגבלת נציגים בהסתדרות להידברות בלבד, ללא עיצומים וללא שביתות.

ועדת עובדי חברת החשמל וההנהלה בפתח הדיון על העיצומים בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (צילום: ארז רביב)
ועדת עובדי חברת החשמל וההנהלה בפתח הדיון על העיצומים בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (צילום: ארז רביב)

לעומתם, עובדי נמל חיפה ואשדוד, עומדים להיחשף לתחרות במקטע ספציפי – יבוא מכולות – מול הנמלים החדשים אותם בונה המדינה ומחכירה למפעילים פרטיים זרים. תחרות זו תיעשה בתנאים לא שווים, כאשר הציוד החדיש בנמלים הפרטיים יצריך כמות קטנה מאוד של עובדים באופן יחסי. על כך ביקשו את זכות השביתה. בית הדין לעבודה מנע זאת מהם ושלח אותם למו"מ עם המדינה על ההשלכות של בניית הנמלים החדשים עליהם. המדינה הגיעה עימם להסכמות עקרוניות, אך גררה את הסיכום הסופי, באופן שפגע מאוד באמון עובדי הנמלים במדינה ואף בייצוג שקיבלו מההסתדרות. לבסוף, הסיר בית הדין את ההגבלה, והעניק לעובדים את זכות השביתה. בעקבות צעד זה, מיהר שר התחבורה ישראל כץ להתגמש ולגשר על המחלוקות, תוך הענקת חסינות חלקית מפיטורין לעובדי הנמלים מדור ב'. כץ הצהיר כי הוא צופה שאף עובד לא יפוטר ממילא, שכן התחום כולו עתיד לגדול והנמלים יזדקקו לכל עובדיהם. אם השר צודק בצפי שלו, ורשת הביטחון שפרש בפני העובדים לא צפויה להיות מופעלת, לא ברור מדוע התעקש עקרונית במשך שנים להימנע ממנה. הסתבר שאיום השביתה הוא שהצליח להביא להסכם המיוחל.

עובדי חברת החשמל חווים ניסיונות שונים לביצוע רפורמה גדולה במשק החשמל עוד משנת 1996. כל הניסיונות כללו פיטורים בהיקף משמעותי, ולכך העובדים התנגדו. עם זאת, ב-20 השנה האחרונות צריכת החשמל עלתה באופן ניכר, אמינות האספקה נשארה גבוהה, ומספר העובדים בחברה ירד באופן דרמטי. השיא היה בשנת 1998 עם מעט יותר מ14,000 עובדים. כיום יש בחברה כ-8,300 עובדים קבועים ו כ-3,000 עובדים זמניים – סה"כ כ-11,300 עובדים, ומספרם צפוי להמשיך לרדת. חלק מהירידה נובע משילוב יצרנים פרטיים במשק החשמל, בהיקף של 20% מכושר הייצור ו-30% מהאספקה בפועל. חלק אחר, וככל הנראה משמעותי אף יותר, נובע מהתייעלות שעוברת חברת החשמל, תוך הפעלת לחץ קבוע מרשות החשמל בכיוון זה, לעתים תוך הצבת יעדים בלתי אפשריים בגין רכיבים שחברת החשמל כמעט לא שולטת בהם, כמו עלות רכש הדלקים. העובדים חוששים לא רק מפיטורים, אלא גם מחוסר ההתאמה בין הוצאות החברה לתעריף הנמוך שמאשרת רשות החשמל, שעלול לדחוף אותה להתמוטטות, ולפגוע גם בעובדים שלא יפוטרו.

תחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה (צילום: יעקב נחומי/ פלאש 90).
תחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה (צילום: יעקב נחומי/ פלאש 90).

בעבר הגיעה המדינה ל-3 סיכומים עם העובדים לגבי רפורמה בחברה בהסכמה, אשר המדינה נסוגה ממנה לבסוף – האחרון תחת שר האוצר יאיר לפיד בממשלה הקודמת. הממשלה הנוכחית התנהגה באופן יותר כוחני מקודמותיה וקידמה רפורמה בשני צירים – האחד הוא הפרטה זוחלת של מקטע הייצור במשק החשמל, והשני הוא קידום תכניות לרפורמה "רשמית" באותו הכיוון, ללא שום מו"מ עם ועד העובדים. כבר ב-2014 ביקשו לראשונה העובדים לשבות בגין מדיניות זו, אך בית הדין מנע זאת מהם, ושם עצמו בתפקיד המגשר. כשסבר בית הדין הארצי, בראשות השופט יגאל פליטמן, כי המו"מ הוא למעשה מו"מ עקר, אישר לעובדים את זכות השביתה, בה נקטו העובדים בחודש יוני האחרון. המדינה ערערה לבג"ץ וטענה כי פסק הדין נשען על עובדות ישנות, וכלל לא בוחן עובדות חדשות שנוצרו בתיק, כמו נכונות המדינה לדון על פיצוי לעובדים בגין הרפורמה, אבל לא על מהלכי הרפורמה עצמה. העובדים הסבירו כי המפגשים שנעשו עימם הציגו להם רפורמה מוגמרת, ללא מו"מ וגם ללא קיום חובת היוועצות, שאמורה לאפשר להם להגיש הצעות חלופיות, אותן המדינה אמורה לשקול לפני קבלת החלטה על הרפורמה.

בפני בג"ץ ניצבת הדילמה – האם לבחון את פסק הדין הספציפי, בן 7 העמודים, של השופט פליטמן כראיה מכריעה, או להתחשב במערכת יחסי העבודה המעורערת בחברה הנידונה בערכאות המתמחות ביחסי עבודה כבר שנים רבות. עדות לחוסר הבנתם של שופטי בג"ץ בפרטי סכסוך העבודה נראתה בדיון ביום חמישי, ברגע בו הציעו השופטים את הפסקת העיצומים של העובדים תמורת הקפאת מצב במשק החשמל. העובדים קפצו על ההצעה והסכימו מיד, אך נציגי המדינה, כולל מנכ"ל האוצר שי באב"ד נחרדו ממנה, גם כשהסכימו העובדים להחריג מההקפאה הענקת רישיונות לתחנות כח פרטיות ותחנות סולריות.  השופטת אסתר חיות, נשיאתה הבאה של בג"ץ, פנתה לנציגי המדינה ושאלה: "אם העובדים מוכנים להענקת הרישיונות אז מה הבעיה ?". נציגי המדינה סירבו בתחילה להשיב באופן ענייני ותירצו תירוצים שונים וזוטות, עד שלבסוף, חשף מנכ"ל משרד האנרגיה שאול מרידור את הסוגיה הממשית – רצון הממשלה לקבל החלטה רשמית לגבי החלפת יחידות ייצור פחמיות, אותם מפעילים עובדי חברת החשמל, בתחנות מונעות בגז שיוקמו ויופעלו על ידי יצרנים פרטיים. ניכר היה שהמטרה של המדינה בדיון, כפי שהתבטאה באין ספור דיונים אחרים, הייתה להמשיך לכפות רפורמת הפרטה זוחלת. דבר זה לא היה ברור לשופטת, אך קשה להאשים אותה: ההכרות של שופטי העליון עם הסבך המורכב של יחסי העבודה בחברת החשמל מוגבל מטבעו.

ההצעה אותה ניסחו השופטים בסופו של דבר וטעו לחשוב כי היא הצעת פשרה קבעה כי ההקפאה תחול רק על חברת החשמל ולא על משק החשמל. מצב זה היה מאפשר למדינה חופש פעולה מוחלט בהמשך כפיית רפורמת ההחלטה, וזאת למרות שברור ששינויים במשק החשמל משפיעים ישירות על חברת החשמל ויפגעו בהמשך בעובדים. בנקודה זו לעובדים לא נותרה ברירה אלא לסגת מהעיצומים ולדרוש את מה שהם דרשו מלכתחילה – משא ומתן מהותי עימם בנוגע לרפורמה במשק החשמל. חוסר הבנה בדקויות אלו הוא בדיוק הסיבה מדוע עדיף להשאיר את הסמכות לדון בסכסוכי עבודה בתוך המסגרת המתמחה בכך – בתי הדין לעבודה.  אין זה אומר כי סמכות בית הדין לעבודה עולה על זו של בג"ץ, ושאין מה לומר על שיקוליו, אך מוטב יהיה לו בג"ץ ימנע מכניסה לנעליו, כתקדים מסוכן, שיכול להורד לטמיון נסיון של אינספור פסקי דין והליכים משפטיים, אשר הגדירו גבולות למעסיקים ולעובדים מאורגנים כאחד, מתוך הכרות קרובה עם תחום יחסי העבודה במשק.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!