את הכלכלה הישראלית ניתן לפרק לחמישה מדדים מרכזיים באמצעותם ניתן לבחון את מצב המשק בטווח הקצר: שיעורי ורמות התעסוקה והשכר, שיעורי הצמיחה של התוצר, רמת האינפלציה, מחיר השקל לעומת הדולר והאירו, ויוקר המחיה בדגש על מחירי הדיור. מדדים אחרים כמו רמת הפריון או השקעה בתשתיות פועלים בטווחי זמן ארוכים יותר.
שמונה פעמים בשנה מתכנסת הועדה המוניטרית בבנק ישראל. על מנת לקבוע את גובה הריבית. בדיונים אלו מתייחסים כלכלני הועדה למדדים הללו, מנסים להעריך את המגמות הצפויות ביחס למדדים אלו ובהתאם לכך קובעים את שיעור הריבית לשבועות הקרובים. בהודעה שפרסם בנק ישראל בתחילת השבוע על דיוני הועדה המוניטרית שהתקיימו בתחילת החודש יש אולי רמז לשינוי מגמה חיובי בשני המדדים הבעייתיים יותר מבין החמישה: מחירי הדיור ומצב השקל.
ביחס למדדי התעסוקה, כלכלני בנק ישראל שומרים על אופטימיות כשמגמת האבטלה הנמוכה נשמרת, בעוד ששיעור המשתתפים בשוק התעסוקה ממשיך לעלות ובמקביל גם השכר הנומינאלי עולה. המדד הראשון היה טוב וכנראה ישמור על המגמה הזו.
באשר למדד הצמיחה, כלכלת ישראל נהנית בשנה וחצי האחרונות משיעורי צמיחה יפים יחסית. לא מדובר בשיעורי הצמיחה של שנות התשעים אבל ביחס למדינות המערב מדינת ישראל שומרת על קצב צמיחה יפה של כ-4% בשנה. אנשי הועדה המוניטרית מתייחסים לשני דו"חות אינדיקטוריים של הלמ"ס, מדד אמון הצרכנים וסקר החברות. על פי שני מדדים אלו חוזים בבנק ישראל כי הצמיחה הגבוהה יחסית תישמר גם ברבעון השני של 2017. בתוך כך מציינים בבנק ישראל את החשש מנתוני הייצוא החלשים הנובעים בעיקר משערי המטבע ומהפריון הנמוך המקשים על היצואנים הישראלים להתחרות עם מקביליהם בעולם. בהקשר זה קוראים בבנק ישראל לממשלה לתמוך ביצוא ובהגדלת הפריון בעיקר באמצעות הכשרות מקצועיות והגדלת ההשקעה בתשתיות. גם המדד השני שומר על מגמה חיובית.
ביחס לאינפלציה טוענים בבנק ישראל כי למרות שהאינפלציה נמצאת מתחת ליעד, לא מדובר במצב הנובע מחולשה בביקושים אלא דווקא בגלל פעולות הממשלה להגבלת יוקר המחיה המרסנות את עליית המחירים. בכל זאת כלכלני בנק ישראל מזהים עליה מתונה בקצב האינפלציה הנתמכת על ידי מגמות גלובליות והן על ידי העליה בשכר בישראל. המדד השלישי אולי נראה בעייתי על פניו אבל לאמיתו של דבר המצב תקין.
סיכום ביניים: שלושה מדדים שהיו תקינים עד כה, נראה שממשיכים להיות תקינים.
המדד הרביעי הוא אולי המדד הבעיתי ביותר שמעיב על המשק הישראלי ומעסיק את הפוליטיקאים, הכלכלנים והציבור. מחירי הדיור שזינקו בעשור האחרון ללא כל קשר למצב השכר הם אחת המשקולות הבעייתיות על צווארה של כלכלת ישראל. על פי כלכלני בנק ישראל, נראה כי ההתקררות בשוק הדיור נמשכת. מספר העסקאות יורד, היקף המשכנתאות יורד. חברי הועדה אף מעיזים לחזות כי "העלייה המתמשכת בהיצע הדירות על ידי הממשלה תתמוך בהתייצבות המחירים ולאחר מכן לירידתם". קשה להפריז בחשיבות האמירה הזו עבור שר האוצר כחלון ששם את כל הז'יטונים הפוליטיים שלו על הורדת מחירי הדיור. אם בבנק ישראל צודקים בהערכותיהם, יתכן והמדד הבעייתי ביותר בדרך לתיקון.
המדד האחרון ברשימה, כוחו של השקל מול הדולר, הוא אולי המדד המשפיע ביותר והפרוע ביותר מבין החמישה. הוא לא מתנהג תמיד בהתאם לציפיות, והתנודתיות בו תלויה בהרבה גורמים מחוץ למשק הישראלי המנסים לגרוף רווח באמצעות מסחר ספקולטיבי בשקל. בנק ישראל בעיקר, ולאחרונה גם הממשלה, מנסים להתמודד עם הייסוף בערך השקל על ידי רכישת מט"ח בהיקפים עצומים ועיסקאות גידור שונות שנועדו להגן על היצואנים הישראלים. בנושא הזה בבנק ישראל אומרים כי על אף החלשות השקל מול האירו הוא עדיין נמצא בייסוף יתר. כלומר חזק מדי מול היורו ובעיקר מול הדולר. אפשר לומר שהמדד החמישי נשאר מטריד ובעייתי.
כשהדולר נסחר בפחות מ-3.6 שקלים והיורו בפחות מ 4.2 שקלים התיירים הישראלים באירופה ובארה"ב מרגישים שהכל זול עבורם. הם חוסכים כמה שקלים אבל היצוא הישראלי שאמור להיות קטר צמיחה חשוב, וענף התיירות סובלים מאוד. כאן כדאי לציין כי מאז הדיון שהתקיים בעשירי ביולי השקל דווקא מראה החלשות מסויימת מול הדולר. משער יציג של 3.49 שקלים לדולר בתחילת החודש לשער יציג של 3.58 שקלים לדולר ב-25 לחודש. אומנם עדיין מדובר בירידה קלה וקצרה בערכו של השקל מול הדולר, אך זו הירידה החודשית הגדולה ביותר בשנה האחרונה. יכול להיות שמדובר בשינוי מגמה מבורכת.
