שיעור העובדים המאוגדים בישראל עולה על ממוצע ה-OECD, ומציב את ישראל במקום ה-13 מתוך 37 המדינות המפותחות בתחום התאגדות העובדים – כך עולה מדו"ח התעסוקה של הארגון לשנת 2017, שפורסם לאחרונה. על פי הדו"ח, בעוד שיעור ההתאגדות הממוצע במדינות ה-OECD עומד 17.1%, בישראל הוא עמד על 22.8%. יש לציין כי הנתונים על ישראל בדו"ח מבוססים על מחקר משנת 2012, שבה היתה ישראל נתונה בעיצומו של גל התאגדות להסתדרות ולארגוני עובדים נוספים, כך שבפועל שיעור המאוגדים בישראל הוא ככל הנראה גבוה אף יותר.

בראש הטבלה של שיעור העובדים המאוגדים ב-OECD עומדת איסלנד, מדינה שאוכלוסייתה היא 332 אלף נפש בלבד, ששיעור העובדים המאוגדים בה הוא 91.8%. אחריה ממוקמות שלוש מדינות סקנדינביות – שבדיה, (67%), דנמרק (66.8%) ופינלנד (64.5%). ישראל עומדת על 22.8% ונמצאת במקום ה-13, בשכנות לבריטניה (24.7%, מקום 12), וליוון (21.5%, מקום 14). בגרמניה עומד שיעור המאוגדים על 17.7% (מקום 18). מתחת לממוצע המדינות המפותחות, העומד על 17.1% עובדים מאוגדים, נמצאות צרפת (11.2%, מקום 31) וארה"ב (10.6%, מקום 32). את הרשימה סוגרות טורקיה (6.3%) ואסטוניה (4.5%).

שיעור העובדים המאוגדים מכלל העובדים במשק, באחוזים (נתוני 2015 או נתונים אחרונים שפורסמו) (גרפיקה: אידאה)

שיעור העובדים המאוגדים במדינה הוא אחד האומדנים לכוחם היחסי של ביחסי העבודה במשק. ישראל, שרגילה לככב מתחת לרוב מדדי הארגון, נמצאת הפעם במקום גבוה יחסית. ישראל לא רק נמצאת מעל הממוצע, אלא גם הפוכה לקו המגמה – בעוד ממוצע שיעור המאוגדים במדינות ה-OECD קטן מ-30% ב-1985 ל-17.1% כיום, בישראל עומדת ההתאגדות בשנים האחרונות במגמת עלייה.

הנתונים מגלים שישראל מובילה במדינות ה-OECD בשיעור הנשים מתוך כלל העובדים המאוגדים במשק- 58.9%, בעוד ממוצע הארגון עומד על 43.2%. לצד ישראל מובילות את הטבלה סלובקיה והולנד, וסוגרות אותה קוריאה וטורקיה.

התאגדות בישראל לעומת OECD (נתונים:OECD,נתונים לשנת 2015, עיצוב: אידאה).

היבט נוסף שנבדק בדו"ח הוא פילוח העובדים המאוגדים על פי אופן ההעסקה – עובד קבוע, בעל חוזה העסקה ארוך טווח, או עובד זמני המועסק לתקופות קצובות. ברוב מדינות העולם, רובם המוחלט של החברים באיגוד עובדים הם עובדים קבועים, וממוצע שיעור העובדים הארעיים מכלל המאוגדים עומד על 11.96%. בישראל, שיעור העובדים המאוגדים הוא כפול – 21.37%, מקום 3 בארגון, כאשר רק באירלנד ובטורקיה שיעור זה גבוה יותר.

ההסבר לנתון זה אולי יכול לנבוע מאופי ההסכמים הקיבוציים בישראל, שבה כשנחתם הסכם קיבוצי ענפי הוא חל על כל העובדים בענף, שמשלמים "דמי טיפול" לארגון העובדים גם אם אינם חברים מלאים בו. בישראל יש מספר ענפים כמו מלונאות, אבטחה וניקיון בהם נהוג נוהל כזה. גם גל ההתאגדויות במשק בעשור האחרון צירף לשורותיו סקטורים שלא היו מאורגנים בעבר כמו עובדי חברות הסלולר, תחנות דלק ומקומות עבודה נוספים שיש בהם תחלופת עובדים גבוהה ובכל זאת בחרו להתאגד.