מנכ"ל משרד החקלאות שלמה בן אליהו פרסם אתמול (שני) מכתב המיועד לסמנכ"ל האסטרטגיה במשרד, אורי צוק בר, המשמש גם כיו"ר מועצת הצמחים. כותרת המכתב – "הכנת תיק לסגירת מועצת הצמחים". במכתב מפרט בן אליהו את הנחיותיו לצוק בר באשר לצעדים שיש לבצע לקראת סגירת מועצת הצמחים. כל זאת לא לפני שהוא מנמק את הצורך בסגירה, לאחר שלדבריו קיבל פניות רבות מחקלאים הקובלים על התנהלות מועצת הצמחים, ונתבקש לסגור אותה על ידי יו"ר התאחדות החקלאים מאיר צור, ונשיא התאחדות האיכרים דובי אמיתי.

כל מי שעוקב אחרי מאבקי החקלאים בשנים האחרונות הרים גבה לקריאת מכתבו של בן אליהו. אבל כדי להבין את העניין הזה, כדאי קודם להבין מהי מועצת הצמחים.

מועצת הצמחים – קווים לדמותה

מועצת הצמחים לא הוקמה על ידי מפא"י בשנות החמישים. למעשה היא הוקמה רק ב-2004, כאיחוד של ארבע מועצות שפעלו בנפרד – מועצת ההדרים, מועצת הפירות, מועצת הירקות ומועצת הפרחים. לאחר מכן הצטרפה למועצת הצמחים גם מועצת הזיתים. המועצה היא גוף מיוחד מאוד. מצד אחד מדובר בגוף שהוקם על פי חוק, שהיו"ר ומספר חברים נוספים בו ממונים על ידי שרי החקלאות, האוצר והכלכלה. מצד שני מדובר בגוף המייצג את החקלאים, שבוחרים את רוב חברי המועצה ומשלמים לה מיסי חבר. גם הצרכנים וגם התעשיינים מיוצגים במועצה. גוף הכלאיים הזה, שהוא בין זרוע ממשלתית לבין גוף אזרחי, נוצר כך מתוך תפיסה שהחקלאות היא אמנם ענף כלכלי עסקי, אך יחד עם זאת היא גם עניין ציבורי שלמדינה יש אינטרס בניהולו ובהסדרתו.

החוק שמגדיר את מטרות מועצת הצמחים מדבר בעד עצמו. על פי החוק, המועצה נועדה "(1) לפתח, לעודד ולבסס את הענפים, לרבות שיפור שיטות העיבוד, להעלות את פריון העבודה, לתמוך בקיומם של ארגוני מגדלים, לעודד את פעילותם ולשתף עמם פעולה ולעשות כל פעולה אחרת כיוצא באלה שיש בה כדי לתרום לפיתוחם ולביסוסם של הענפים; (2)  להבטיח מחיר הוגן למגדלים; (3) לנקוט אמצעים להקטנת הוצאות הייצור והשיווק; (4) להבטיח אספקה סדירה של צמחים ובמחירים נאותים לאוכלוסיה; (5)  לעודד וליזום מחקרים הקשורים בענפים ובמוצריהם, לרבות מחקרי-שווקים, מחקרים בדבר שיטות שיווק ואריזה והמחקרים כיוצא באלה; (6) להסדיר את הייצור ואת השיווק בארץ ובחוץ-לארץ של כל מין צמחים ששר החקלאות קבעו בהודעה ברשומות."

חסידי השוק החופשי לא יכולים לתפוס ולהעריך את התפקיד של הגוף הזה. אבל לשיתוף הפעולה הייחודי הזה בין המגדלים, המדינה, מוסדות המחקר, התעשיה והצרכן יש תפקיד מכריע בהפיכת החקלאות הישראלית למובילה בעולם, תוך כדי אספקת תוצרת טרייה ואיכותית לציבור, ובמקביל שמירה על משק מבוזר שאלפי משפחות מתפרנסות ממנו ואינו נשלט על ידי תאגידי ענק. שוק פרוע, ללא ארגוני ביניים שמתכללים את האינטרסים של הגופים השונים, יביא בהכרח להצטברות של כח בחלק מסויים של המשוואה הזו על חשבון החלקים האחרים. לא לחינם הכריז ראש הממשלה נתניהו מלחמה על מועצות הגידול. נתניהו מבין את תפקיד המפתח שיש להן בשמירה על שוק מאוזן ומתפקד, שלא מבוסס רק על כללי השוק החופשי.

מאבק החקלאים – האיחוד והפיצול

בשנתיים האחרונות מנהלת ממשלת ישראל מהלך להכרעת התפיסה שמגבילה את השוק החופשי בענפי החקלאות. שורה של החלטות וחוקים מייצרים שינוי עומק במשק החקלאי הישראלי, שאת תוצאותיו האמיתיות נראה רק עוד עשר שנים ויותר. הנפגעים הראשונים של המהלך הזה הם החקלאים. מאות משקים נסגרו, וצעירים ממעטים להיכנס בנעלי אבותיהם.

בתגובה למהלכי הממשלה נוצרה חזית מאוחדת של חקלאי ישראל – חזית לא מובנת בכלל, המורכבת מארגונים שונים של חקלאים מהקיבוצים, מהמושבים ומהמושבות, חקלאי הצפון והדרום, יהודים וערבים. במשרד האוצר החלו לפעול בשיטת הפרד ומשול, ותקפו כל חזית בנפרד – פעם אחת את מגדלי הירקות ופעם שניה את מגדלי הזיתים, פעם שלישית את מגדלי הדגים ופעם רביעית את הדבוראים. החזית החקלאית נשארה מאוחדת, והצליחה לארגן מפגן כח משמעותי בהפגנה שנערכה מול הכנסת תחת גשם שוטף. גם בני הנוער של ההתיישבות העובדת הגיעו בהמוניהם.

לאורך המאבק נשמעה בכל מקום אכזבתם של חקלאי ישראל מצמרת משרד החקלאות ומהשר. אין בישראל שר חקלאות ואין משרד חקלאות, הם טענו. יש רק משרד אוצר. היה זה חוק המים שהעמיד את האינטרסים של חקלאי הדרום מול האינטרסים של חקלאי הצפון שפירק את החזית האחידה, ובמובנים רבים את המאבק החקלאי. ההנהגה החקלאית שניהלה משא ומתן מול פקידי האוצר איבדה אמון בממשלה, ואיבדה חלק גדול מאמונם של החקלאים במאבק המשותף.

תגובת החקלאים

על רקע כל זה מגיע מכתבו של בן אליהו לשולחנותיהם של המכותבים, ביניהם גם ראשי הארגונים החקלאיים מאיר צור ואבשלום (אבו) וילן ויו"ר התנועה הקיבוצית ניר מאיר. ההנהגה החקלאית חוטפת שוק. חברת הכנסת שרן השכל, נציגת תא 'הליברלים בליכוד' ששם לעצמו למטרה לפרק כל ארגון או סממן המנוגד לתפיסת השוק החופשי הניאוליברלית, פותחת את השמפניה ומשגרת הודעת ניצחון לכלי התקשורת. אחר הצהרים ההנהגה החקלאית (למעט יו"ר התאחדות האיכרים דובי אמיתי) משגרת מכתב תגובה משותף וחריף לשר החקלאות. המכתב נפתח בהכחשת טענתו של בן אליהו בדבר בקשה שהופנתה מצד מאיר צור לסגירת מועצת הצמחים "המנכ"ל מציג את מהלך השגוי הזה, כהיענות לפנייתו של יו"ר התאחדות חקלאי ישראל מאיר צור- ולא היא! בנוסף לכך הוא מסתמך על פנייתו של מר דובי אמיתי, שעזב את התאחדות חקלאי ישראל ומייצג בקושי %3 מהחקלאים".

לאחר מכן דורשת הנהגת החקלאים משר החקלאות שיעמוד בהבטחתו לקיים עימם הידברות בקבלת החלטות הנוגעות למשק החקלאי בישראל. ראשי הארגונים כופרים בטענתו של אליהו כי מועצת הצמחים אינה מבצעת את ייעודה וכי אין לה עוד מקום: "אנו רואים במועצת הצמחים גוף מרכזי חשוב ביותר, מקצועי וציבורי, שמתנהל ע"י נציגות נבחרת של המגדלים ופועל לקידום החקלאות ולשמירת רווחיות החקלאים" . את מכתבם מסכמים ראשי הארגונים בקריאה לשר החקלאות "במקום שבו אין איש, היה אתה איש". תגובתו של משרד החקלאות ושר החקלאות למכתבם של ראשי הארגונים החקלאיים טרם התקבלה.

ייתכן ובמועצת הצמחים היו בעיות שונות. ייתכן וחלק מהחקלאים לא היו מרוצים מהפיקוח ומהדרישות שהטילה עליהם. אך מהלך פירוק מועצת הצמחים ללא יצירת חלופה ממשית לניהול המשק החקלאי בישראל היא הפקרות מוחלטת. אחרי השנתיים האחרונות עומד המגזר החקלאי חבול ומוכה, וקשה להאמין שיהיו לו הכוחות לצאת למאבק אפקטיבי נגד הגזירה. מצד שני, כדי להיות חקלאי בישראל צריך אופי עיקש ואופטימי.