בית המשפט המחוזי בת"א דחה ערעור של צעירה הלוקה באנורקסיה, על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית להאריך את אשפוזה הכפוי. במוקד הדיון עמדה השאלה האם אנורקסיה נרבוזה היא מחלת נפש, וכפועל יוצא האם לאשר את המשך את האשפוז הכפוי.

"אני ער לקושי שבתיוג המערערת כחולה במחלת נפש, ולא בלב קל אישרתי את המשך אשפוזה בכפייה" כתב השופט ציון קאפח בפסק הדין, "לשיטתי, האשפוז הכפוי צריך לשמש כמוצא אחרון. אלא שהוא הכרח בל יגונה כאשר מדובר במצב קיצון של מטופלת הסובלת מאנורקסיה חמורה, מסרבת לטיפול רצוני, ומצויה בסכנת חיים או  עלולה להימצא במצב זה".

"בנסיבות אלה" סיכם בית המשפט, "ראיתי לקבוע כי ההפרעה ממנה סובלת המערערת עולה כדי מחלת  נפש"

המערערת, בת 19, לוקה באנורקסיה כמה שנים והיא בעלת אישיות גבולית קשה. באמצע חודש מאי השנה, מונתה אימה כאפוטרופסית שלה, והיא אושפזה בכפייה בהוראת הפסיכיאטר המחוזי, מתוקף החוק שעניינו סיכון פיזי מיידי.

האשפוז הכפוי הוארך מספר פעמים, על ידי הפסיכיאטר המחוזי והוועדה הפסיכיאטרית המחוזית. ב-25.6, החליטה הוועדה שוב על הארכת האשפוז הכפוי בחודשיים. הוועדה קבעה שהמערערת לוקה במחלת נפש וכי רמת המסוכנות שלה, לעצמה ולאחרים, גבוהה.

בעדותו בפני בית המשפט, גרס הרופא המטפל, ד"ר איתן גור, מנהל המחלקה להפרעות אכילה במרכז הרפואי ע"ש שיבא, שמדובר במחלת נפש לכל דבר ועניין. לטענתו, המערערת חסרת תובנה למצבה, וכפועל יוצא היא מסכנת  את חייה. עוד הוסיף כי שיעור התמותה ביחס למחלה זו עומד על 5% , שיעור תמותה גבוה שאין דומה לו  בקבוצת גילאים זו. לדברי ד"ר גור, המערערת ניצבת בדיוטה העליונה של קבוצת החולות בדרגה הקשה  ביותר, ומקבוצה זו מגיעים מרבית מקרי המוות – המשקל הנמוך מביא לקצב לב איטי, אשר  מוביל לדום לב פתאומי.

עורך דינה של המערערת אמר בדיון כי "תנאי מקדמי להחלת החוק וסמכויות הכפייה הינו היות האדם 'חולה וכתוצאה ממחלתו פגום, במידה ניכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות'". כן ציין כי, על פי הפסיקה, מצבי פסיכוזה הם בגדר מחלת נפש, בעוד אין הדבר כך ביחס להפרעות נפשיות אחרות. לטענתו, במצבי פסיכוזה ישנה פגיעה  חמורה בכושר תפיסת המציאות ופגם חמור בכושר השיפוט, דבר שלא מתקיים בהפרעות נפשיות כגון נוירוזה או פסיכופתיה. לפיכך, גרס, "תנאי הוא כי על חולה האנורקסיה להימצא במצב פסיכוטי כדי להחיל עליו את הוראות החוק". לפיכך, טען שאם החולה לוקה בהפרעה נפשית חמורה בדימוי  הגוף, והפגיעה בבוחן המציאות מתמצה בנקודה זו בלבד, "אין הוא בא בשערי המצב הפסיכוטי והוראות החוק לא יחולו עליו". בנוסף הדגיש עורך הדין כי "קבלת הערעור אין משמעה סיכון חיי אדם".

עור דינה של המערערת הצביע על מסלול חלופי לטיפול בצעירה, אך עורכת הדין שייצגה את המדינה לא הסכימה עם המסלול המוצע תוך שהיא מסתמכת על נייר עמדה של איגוד הפסיכיאטריה בישראל.

השופט ציון קפאח: "לשיטתי, האשפוז הכפוי צריך לשמש כמוצא אחרון. אלא שהוא הכרח בל יגונה כאשר מדובר במצב קיצון"

"לאור ההיסטוריה של המערערת, שכוללת מספר רב של אשפוזים, בינהם 11 חודשים בתל השומר ואשפוז בגהה ואברבאנל, 13 פעמים בחצי השנה של הגעה למיון והאשפוז הכפוי שהתרחש לאחרונה, וחוות הדעת של הרופאים המטפלים על כך שהיא משתפת פעולה באופן חלקי ביותר, מנסה לחבל בתהליך ההזנה בכל דרך" כתב השופט, "ברור כי המערערת לוקה בשיפוט מציאות  פגום, כי היא סובלת מתפיסת גוף מעוותת, וכי היא אינה משכילה להבין את חומרת מצבה  ואת הסכנה הנשקפת לחייה כתוצאה מהתנהגותה. באלה יש לראות תכנים פסיכוטיים ברורים". "בנסיבות אלה" סיכם בית המשפט, "ראיתי לקבוע כי ההפרעה ממנה סובלת המערערת עולה כדי מחלת  נפש".

עוד ציין השופט כי "הקשר הסיבתי בין מחלת המערערת למצבה, ברור. כפועל יוצא ממחלתה היא אינה אוכלת והתוצאות החמורות אינן מאחרות להגיע. הטיפול הנוכחי במערערת נותן את אותותיו והיא  מצויה כיום בסיכון פיזי שאינו מיידי כאמור בסעיף 9 (ב) לחוק. עם זאת, ניסיון העבר מלמד  כי שעה שנתאפשר למערערת לבחור את דרכה, היא ביכרה שלא לאכול וכך נקלעה שוב ושוב  לסכנת חיים. אין מנוס אפוא מהמשך הטיפול במתווה שנקבע על ידי הגורם המקצועי, עד  הגיעה למשקל אשר יסיר ממנה את הסכנה".

אנורקסיה נרבוזה היא הפרעת אכילה המאופיינת באיבוד משקל קיצוני, בשל סירוב החולים בה לשמור על משקל גוף מינימלי נורמלי. בהתחלה אדם הלוקה בהפרעה אינו מאבד את תיאבונו (איבוד תיאבון הוא מקרה נדיר), אלא מדכא אותו באופן רצוני. אובדן המשקל יכול להוביל למספר סיבוכים ,ביניהם כחישות קיצונית, הפסקת הווסת אצל נשים, רגישות לזיהומים ופגיעות מוגברת של המערכת החיסונית, הפרעות קצב הלב ואוסטיאופורוזיס ("בריחת" סידן).

אנורקסיה נרבוזה שכיחה הרבה יותר בחברות מתועשות-מערביות ונשים חולות במחלה פי 20 מגברים. בחברה המערבית אחוז החולות במחלה נע בין 0.5% ל-1%. במחקרים שנעשו בישראל בקרב מתגייסות, נמצא ש-0.2% מהמתגייסות לקו באנורקסיה נרבוזה. מספר החולים במחלה הכפיל את עצמו מאז שנות ה-60 ונמצא במגמת עלייה.

מאז 1976 מוכרת האנורקסיה כאחת מההפרעות הנפשיות המסוכנות ביותר, כיוון שהיא עלולה להיות קטלנית בכ-5% מן המקרים.