הבוקר (רביעי) הוציאה חברת חיפה כימיקלים הודעה על סגירת שני מפעליה, במפרץ חיפה ובנגב, ועל שימועים לפיטורי כלל העובדים. החברה מאשימה את עיריית חיפה בהתנכלות, אשר ביחד עם בית המשפט, מונעת את המשך הייצור במפעליה המושבתים מאז אפריל. המערכת הפוליטית הגיבה בזעם על הכוונה לפטר את מאות העובדים, ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת) אמר כי "הנהלת חברת חיפה כימיקלים עושה שימוש ציני ושערורייתי בעובדיה" ודרש להלאים את המפעל, וחבר הכנסת איתן ברושי (המחנה הציוני) פנה אל ועדת הכספים בבקשה לקיים דיון חירום בנושא, בהשתתפות שר האוצר ושר הכלכלה והתעשייה.
יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן אמר: ״מספיק עם הסחבת והברברת ודי למופע האווילות שקשור לטיפול בחיפה כימיקלים. מאות משפחות וכל כלכלת ישראל משלמות על כך מחיר כבד. אני מצפה מהצדדים, בהם נציגי הממשלה ובעלי החברה, למצוא פתרון מיידי. ההסתדרות תושיט יד לכל אפשרות שתציל את פרנסת העובדים. אם לא יימצא פתרון, ביום שלישי תהיה שביתה בכל אזור הדרום ושביתות סולידריות נוספות ברחבי הארץ.״
עיריית חיפה שיחררה הודעת ניצחון, "במערכה על סגירת מיכל האמוניה ניצח השכל הישר את הזדון, האינטרס הציבורי את ההון-שלטון וטובת הציבור על פני חידלון המעשה. אנו חוזרים וקוראים לממשלה לשים את כל החלופות על השולחן ולבצע סקר סיכונים מקיף ובלתי תלוי ומתחייבים מראש לקבל את החלופה שתמצא קבילה.״
הבוקר הודיעה חיפה כימיקלים על שליחת שני מכתבים, המכתב לראש הממשלה קובל על אי יישום החלטת הממשלה מלפני חודש, לחידוש יבוא האמוניה באמצעות אנית אמוניה. החיצים במכתב מופנים כלפי ראש עיריית חיפה, יונה יהב, אשר מאבקו המשפטי הוביל לפסיקה שקבעה לא רק את סגירת מיכל האמוניה, אלא גם מונעת את המשך פעולת המפעל כל עוד החברה לא מצליחה לרוקן אותו. "מפעלינו מושבתים מזה כמה חודשים, מפסידים מאות מליוני שקלים, אבל הפופוליסטים צועקים שאנחנו זוכים ליחס מועדף", לשון המכתב. ביחס ליהב, כתבו, "רבים סבורים כי המניע העיקרי בחיסולה של חיפה כימיקלים הוא לפנות את הדרך להרחבת בז"ן. מדובר בתכנית שבתחילה קיבלה את תמיכת ראש העיר, אך בשנה האחרונה היה שותף למתנגדי התכנית ופעל לצמצומה". עוד נכתב כי "אם לממשלה, כרגולטור, אין את הרצון ליישם את החלטתה ולקיים את תעשיית הדשנים ולשמר את מקומות העבודה שהיא מספקת, אזי קצרה ידינו מלעשות כן". החברה עומדת ככל הנראה לפטר את כלל עובדיה, מלבד אלו המטפלים בריקון מיכל האמוניה.
במכתב נוסף שנשלח אל ועד העובדים במפעל הצפוני, אלי אלבז, מאת סמנכ"ל המשאבים ניר יצחקי, נכתב כי אילוצי בית המשפט, עיריית חיפה והמשרד להגנת הסביבה אינם מאפשרים את השבת המפעל לפעולה ולא רק ביחס לאמוניה. לטענתו, עיריית חיפה מונעת היתרי בניה למתקנים הנדרשים להפחתת פליטות, אותם תובע המשרד להגנת הסביבה להתקין. בנוסף, הוציא המשרד צו המחייב את החברה לפנות תוך חודש את כל החומרים המסוכנים מהמפעל, לאחר שבית המשפט מנע את חידוש היתר הרעלים של החברה לאחר ה-31.7, למעט היתר לאמוניה במיכל, עד לריקונו הסופי. לדברי יצחקי, "צר לנו מאוד על כך שאנו נדרשים לסגור את המפעל. הנזק שנגרם לבעלים מכך, הוא כמובן כבד ביותר. אולם, לא ניתן להמשיף במצב הקיים, שמשמעותו נזק כלכלי כבד שלא ניתן לשאתו, כך שלא היה מנסו מקבלת החלטה זו".
מבוי סתום אמיתי או מניפולציה תקשורתית על גב העובדים ?
במפעלי החברה אכן נוצר מצב קשה ביותר בעבור העובדים שנדרשו להגיע לעבודה, ללא עבודה ממשית, והמשיכו לקבל שכר תוך חשש כבד לעתידם. מקורות שונים בתעשייה הכימית סבורים שלו היתה נוקטת בגישה שונה, הייתה החברה מצליחה להשיב את עצמה לפעילות ייצור, אך ההתעקשות על שימור מיכל האמוניה, או פתרונות דומים לו, להם התנגדות העירייה הייתה העיקשת ביותר, תרמה למבוי הסתום.
יצרנית הדשנים השניה – כי"ל, הצליחה לקבל אישור ליבוא אמוניה באיזוטנקים (מיכלים קטנים). גם כי"ל וגם בז"ן נמצאות בבעלות משפחת עופר, אשר שמרו על דממת אלחוט תקשורתית בזמן המשבר, אך נמצאות בתחרות עסקית עם חיפה כימיקלים (כי"ל) ובסכסוך קרקעות (בז"ן). החלטה לפטר את כלל העובדים, משמעה לוותר על פוטנציאל רווחים של כ-200 מליון דולר בשנה, ולשאת בעלויות כבדות של סגירת המפעלים. ייתכן כי מדובר בנסיון להפעיל לחץ על המדינה, כדי להגמיש את עמדותיה, ולאשר במהירות את חידוש פעולת המפעלים. המפעל שניתן להפעילו יותר בקלות הוא המפעל בנגב, בזכות ריחוקו מריכוזי אוכלוסיה ובנייתו התקינה – על קרקעות שהוקצו לחברה ובעזרת מיכל תפעולי בגודל מתאים. המפעל הצפוני חסר מיכל תפעולי בגודל מספק, ולכן יתקשה לעבוד גם בעזרת איזוטנקים, וכן תביעה משפטית לפינויו והעברת הקרקע לבז"ן עומדת בעינה, ולכן קשה להעריך האם יש אפשרות להחזיר את המפעל הצפוני לפעולה.
ככל שיש סיכוי להחזיר את המפעל בנגב לפעולה, הרי שפיטורי עובדיו הם התעמרות שנועדה לשפר עמדות, ולא צעד מחוייב המציאות.
האפשרויות של המדינה והעובדים
בארגון כח לעובדים, בו מאוגדים עובדי חיפה כימיקלים צפון, הודיעו אתמול כי הם שוקלים להפעיל את המפעל בכוחות עצמם, לו המדינה תעביר אותו לידיהם או תלאים אותו. יהודה פרץ, יו"ר ועד העובדים של ההסתדרות בחיפה כימיקלים דרום, העריך אמש שזו לא אפשרות ריאלית, וציפה לכך שהחברה תמשיך להפעיל את המפעל הדרומי, ולא תפטר את העובדים, כפי שהודיעה הבוקר.
היאוש בקרב עובדי שני המפעלים הלך והתגבר בחודשים האחרונים, לאחר שהמאבק בו נקטו לא היה רלוונטי להחלטות המשפטיות, וגם לא היה מסוגל לפרק את התלות של העובדים בהנהלה הכושלת, שזכתה לגיבוי מלא של בעלי המפעל, האחים טראמפ מארה"ב. "הרבה הבטיחו לנו עזרה, אבל לא שינו כלום במציאות", אמר פרץ. מי שיכולה להזיז דברים היא המדינה. אם לא תעשה דבר, הרי שהפגיעה בעובדים בנגב תהיה הרסנית, בשל קשיי התעסוקה באיזור. גם עובדי החברה בצפון יפגעו, אך להם מעט יותר אפשרויות תעסוקה.
החברה מעסיקה כ-600 עובדים ועוד כ-200 כעובדי קבלן. סגירה גמורה עלולה גם להקשות על המדינה לחייב את החברה לפנות את המפעל הצפוני ולנקות את הקרקע. את המפעל הדרומי יש סיכוי למכור שכן הוא רווחי, אין נגדו תביעות משפטיות, ואף יש לו עתודות קרקע המאפשרות הרחבה. לו תבחר המדינה להלאים את החברה, הרי שתוכל להשיב את המפעל הדרומי לפעולה באופן רווחי, ואף לממן את העתקת פעילות המפעל הצפוני לדרום, תוך דאגה לניקוי הקרקע ולפיצוי הולם לעובדים. מדובר בהשקעה גדולה מאוד, אך היא עשויה להחזיר את עצמה תוך שנים מעטות בזכות הרווחיות הגבוהה של החברה. האפשרות של מסירת החברה לידי העובדים איננה חסרת תקדים בעולם, אך אין לה תקדימים רבים בישראל. מפעלי תעשיה כימית מחייבים השקעות הון גדולות, והדבר מהווה אתגר משמעותי.
אלי אלבז, יו"ר הוועד של המפעל בצפון, אמר אמש ל'דבר ראשון', "אנחנו חוששים מתרגיל של סגירה/פתיחה של המפעל עם פחות עובדים ושבירת העבודה המאורגנת. המנכ"ל נדב שחר הוביל את החברה למשבר אחר משבר. היה לנו סכסוך עם כי"ל על האשלג, סכסוך על הפוספטים, וגם שביתה של חצי שנה ב-2011". לגבי האמוניה אמר כי "בהנהלה ידעו לפני שנים שיצטרכו לסגור את מיכל האמוניה ולא עשו כלום כדי לטפל בזה".
גורמים בכירים בממשלה עדיין לא הגיבו להחלטות החברה. סגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז ('הליכוד'), הודיע אמש כי: "חשוב לי לציין כי אני כואב את כאבם של העובדים ובני משפחותיהם. לצערי התרעתי לאורך כל הדרך על הכישלון המתמשך של הנהלת 'חיפה כימיכלים צפון' בנוגע לטיפול בסוגיית סגירת מיכל האמוניה, ואף נפגשתי בנושא עם הבעלים של המפעל, מר ג'ולס טראמפ ועובדי המפעל, אבל ראיתי כיצד בהנהלה לא בחרו ליישם את כל האופציות והחלופות שעלו על הפרק. הרשלנות הזו נמשכה לאורך זמן והעובדים הם אלה שלצערי משלמים את המחיר ומוצאים את עצמם מפוטרים". הודעת הזדהות זו לא תשנה דבר, אך היא מרמזת כי סגן השר אינו מקבל את גרסת ההנהלה למשבר, ושמאחורי הקלעים נעשים מאמצים לטיפול בבעיה. העובדים צפויים להיפגש עם שר הכלכלה אלי כהן ('כולנו') בימים הקרובים ולדון במשבר.
