ב-21 ביולי 1947 יצאו שתי יחידות של הפלמ"ח לפוצץ שתי תחנות ראדר של הבריטים שהיו מוצבות על הכרמל בחיפה. אחת בשכונת סטלה מריס והשניה בחרייבה מעל נשר (סמוך לדרך לדלית-אל-כרמל. כיום ניצבות שם אנטנות תימסורת שונות). הפעולה בסטלה מריס לא צלחה אך הראדר בחרייבה פוצץ בהצלחה.

על חוויתי מאותה פעולה כתבתי ימים אחדים לאחר התרחשותה והדברים מצורפים בהמשך.

( המבצע כולו מסופר בהרחבה בספרו של מרדכי נאור: "עמוד האש על הכרמל"  –  בהוצאת משרד הבטחון, עמודים 99  ו-117)

***

רבצנו ללא זוז מול הראדר. עוד גדר אחת מפרידה בינינו לבין אותו מכשיר משוכלל שמסתורי פעולתו מתבטאים בזמזום חדגוני ארוך לאין סוף המתמזג בשקט הלילה.

אין צורך להתקדם עוד באגף זה כדי לחפות על עבודת החבלנים. די. כאן נרבוץ שעה, שעתיים ואולי אף יותר – נעשה לפי הצורך, נמטיר אש על מחנה האוהלים בו שוכנים החיילים הבריטים השומרים על המתקן.

כך רבצנו וחיכינו לפקודה. הזמזום הטורדני נדם, או רק הפך לטבע של הלילה? כשהאדם מהרהר לא ישמע אותו בכלל, על אחת כמה וכמה כשהאדם מנמנם קצת…

במה תהרהר בחור, במצב כזה כשה"סטן" בידיך, קר לך – למרות שחם מאד בתוכך. האם חשבתי אז על משהו נעלה בחיי או שמא על הסכנה… לא ולא, חשבתי דווקא על האבן שלחצה במותני. לפתע שוב האזנתי לזמזום המטריד של הראדר ואמרתי "די, נמאסת עלי, חדל!" אך הוא בשלו – ואני נבאתי לו סוף מר. שמעתי מרחוק יריות ופיצוצים ושמחתי בלבי, אם כי עצוב מאד היה שם…

שמעתי פקודה: "אש!" לחצתי על הדק ה"סטן" וקיוויתי לשמוע צרור יריות אך נשמעה רק נקישת הסדן. מעצור בסטן! מלמלתי קללה ברוסית, דרכתי שוב את הכלי ויריתי צרורות, ושוב מעצור…

פיצוץ אדיר בקע את הלילה. נלחצתי אל האדמה ומולי ראיתי את קרון הראדר מתרומם לאוויר על זרועות אש, מתכסה עשן ונשבר. הזמזום פסק, השתרר שקט מוות – תם וחסל!

אנו גולשים בריצה במורד הכרמל אל קבוץ יגור שמחים וצוהלים (בשקט) – ומעבר לגבעות ממול עולה עמוד השחר!

יולי 1947

__________________________

בפועל, הבריטים הופתעו ואחרי דקות אחדות פתחו באש אל תוך הלילה החשוך, אך אנו היינו כבר הרחק משם.