דברים, פרק כח'
בפרק הקודם, משה מצווה על קיום טכס רב-רושם, בין הר עיבל (קללה) להר גריזים (ברכה), שבו יישבעו בני ישראל אמונים לאלוהים. השבועה כוללת את הדברים הבאים:
- איסור עבודת אלילים
- חובת כיבוד אב ואם
- איסור הכשלת העיוור (כלומר החלש בחברה)
- איסור הטיית משפט כנגד החלשים בחברה
- איסורים מסוגים שונים של יחסי מין בתוך המשפחה
- איסור קיום יחסי מין עם בהמות
- איסור להרים יד על אחר
- איסור לקיחת שוחד
- חובה לקיים התורה הזאת (כלומר, את שמונת הכללים המופיעים למעלה).
אם נבחן את הרשימה – זו נראית רשימה מינימלית לקיום יחסי חברה נאותים. לבד מהנקודה של איסור עבודת אלילים – כל תנאי הברית הם עניינים שבין אדם לחברו ולא בין אדם לאלוהים.
בפרק הזה, אנחנו מקבלים את הנספח לחוזה.
הנספח כולל 14 פסוקים המתארים כמה טוב יהיה לבני ישראל אם יקיימו את הברית (ברכות) ו 54 פסוקים המתארים את כל הרע (קללות) שיבואו על בני ישראל אם לא יקיימו את הברית.
כבר כתבתי בעבר על היחס הלא סימטרי בין ברכות לקללות – תמיד הקללות הן קשות יותר ומרובות יותר.
הברכות בפרק הזה הן ברכות נפלאות ובראשן ההבטחה הארורה:
וּנְתָנְךָ יְהוָֹה אֱלהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ:
הקללות בפרק הזה הן אוסף מזעזע ומזוויע.
מעניין שמשה אומר לעם שאלוהים יביא אותן (את הקללות) על העם באותה שמחה שבה יביא אליהם את הברכות:
סג)וְהָיָה כַּאֲשֶׁר-שָֹשֹ יְהֹוָה עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם כֵּן יָשִֹישֹ יְהוָֹה עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם
הברית עם אלוהים כוללת סקאלה עם קצוות מאוד רחוקים זה מזה.
החיים המציאותיים של עם המורכב ממספר רב של פרטים נמצאים באיזשהו מקום על הסקאלה.
כדי לדעת האם העם נמצא קרוב לסקאלה בצד החיובי או בצד השלילי, נותן משה סימנים (ברכות וקללות).
בני ישראל, כדי שיקבלו את הזכות להיחשב "עליונים על הגויים" צריכים להיות לגמרי מושלמים, להיות בקצה החיובי של הסקאלה!! זה לעולם לא יקרה ולכן לעולם לא נהייה "עליונים".
לעומת זאת, כדי להפוך לעם נחות, מבוזה, גולה מארצו ועוד ועוד קללות, צריכים להיות לגמרי בקצה השלילי של הסקאלה.
המיקום על הסקאלה הוא פונקציה של העמידה בתשעת הכללים המופיעים בפרק הקודם.
אני חושב שמשה אומר לנו – עליונים לא תהיו לעולם. תשתדלו תמיד לעמוד בתשעת הכללים כדי להיות רחוקים ככל הניתן מהקצה השלילי של הסקאלה.
בשני הקצוות אלוהים שמח וכאשר אנחנו בין הקצוות אלוהים אדיש והאדם (או העם) נשאר כאחראי לבדו על גורלו. זה המצב האידאלי, או כמאמר הרמב"ם – זו דרך האמצע.
לדעתי אנחנו קרובים יותר לצד השלילי מאשר לחיובי של הסקאלה.
מעניין מה חושב הקורא?
