למרות שהם מנסים לתת לנו את התחושה ההפוכה, התקשורת המסחרית ונתניהו דווקא עובדים יחד, או לפחות משרתים אחת את השני באופן נאה. די להיווכח בזמן המסך שניתן שלשום (רביעי) לנתניהו בפריים טיים של חדשות ערוץ 2 שמהווה כלי התקשורת המרכזי בישראל. משך 40 דק׳ זכה כנס של 2,000 פעילי הליכוד בהשתתפות ראש הממשלה לזמן שידור ישיר ללא הפרעות. מסרים מושחזים היטב הועברו ישירות לאוזניהם של מאות אלפי ישראלים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרה בכנס התמיכה בו 9.08.2017 (צילום: תומר ניוברג / פלאש90).

על פי ״יפעת בקרת פרסום״ חצי שעה של פרסומות בפריים טיים של ערוץ 2 (נכון למחירון 2015) עולה כ-8 מיליון ש״ח, חשיפה לה זכו נתניהו והליכוד בחינם. דבריו של נתניהו ושל יו״ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן, שודרו באותו ערב ולמחרת בבוקר שוב ושוב בכל מהדורות החדשות ותכניות האקטואליה. גלי צה״ל, לא כלי תקשורת זניח, הגדיל לעשות בבוקר חמישי כאשר השמיע, לפני ואחרי כל ראיון וכל אייטם בתכנית הבוקר, את נתניהו בקולו אומר ״לא יהיה כלום, כי אין כלום״.

ראש הממשלה לא יכול לבוא לתקשורת המסחרית בישראל בטענות על כך שהיא זוממת להפילו. היא, התקשורת המסחרית, אשר בנתה את המותג נתניהו והיא ממשיכה לתחזק אותו גם כעת. דמיינו למשל מה היו צריכים לעשות הנכים בשביל לקבל חצי מהסיקור הזה בשעות השיא. לזרוק עצמם לכביש? לשפוך על עצמם דלק? הם כבר עשו זאת. האם כינוס של מאות עובדים לפני פיטורים והרס חייהן של אלפי משפחות היה זוכה לחשיפה ממושכת כזו? או אפילו אם היו מפגינים 2,000 או 3,000 או 5,000 איש בתביעה להחזרת גופות חיילי צה״ל ואזרחי ישראל מעזה, האם כינוס כזה היה זוכה לסיקור פתוח של 40 דקות עם פרשנים מהשטח?

הדבר מזכיר את היחסים הכאילו מנוגדים בין טראמפ והתקשורת האמריקאית. נהוג לומר שטראמפ נבחר למרות עמדת התקשורת הממסדית. אבל האמת היא שטראמפ קיבל משך חודשים ארוכים חשיפה מופרזת, בערכים כספיים שלא ניתן לחשב. כל אמירה שלו, כל מצמוץ, כל ציוץ זכו לשעות חשיפה אינסופיות. ישנו כלל אצבע בפוליטיקה על פיו המועמד שזוכה לבסוף בבחירות הוא זה שמדברים עליו יותר מהאחרים. מה הנושא שעל סדר היום האמריקאי? טראמפ עצמו, האיש. וסדר היום הישראלי? נתניהו.

ובארץ, משחק ההאשמות בין ראש הממשלה וחלק מכלי התקשורת נמשך. כל אחד בטיעונים כבדי המשקל שלו בשם הדמוקרטיה, הציונות ומה לא. איכשהו נתניהו יוצא מחוזק מהעימותים הללו. אולי זה בגלל שמה שנראה כשני הפכים הם בעצם שני צדדים של אותו מטבע?

דוד ביטן בכנס התמיכה בראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: תומר נויברג \ פלאש90).

הסכסוך כביכול בין כלי התקשורת לנתניהו מפרנס את שני הצדדים. עימותים עושים רייטינג טוב. הוויכוח הוא סוער אבל לא עמוק. בנושאים המהותיים – כלכלה, ביטחון, יחסי חוץ – לא מושמעות דעות שונות, אין בירור של עובדות, דיונים בין חלופות אפשריות. דווקא בנושאים המהותיים ביותר יש לנתניהו ולתקשורת המסחרית – ואולי מדויק יותר לומר, לבעלי ההון שמאחורי התקשורת המסחרית – דעות, עמדות ואינטרסים משותפים.

פעם סיפרה לי חברת קיבוץ לשעבר שבקיבוץ שלה לא היה דבר כזה להעריץ אנשים. פשוט לא היה. אני זוכר שבהרצאה על מלחמת ששת הימים ראיתי תמונה של ראש הממשלה לוי אשכול. הדהים אותי שהוא הלך עם מעין חולצת פשתן פשוטה וזולה. משהו השתנה בישראל. למהפכה במבנה המשק הישראלי יש מניות יסוד בכך. נתניהו הוא הגורם המבצע והמוביל של השינוי שנעשה לטובתם של בעלי ההון.

השינוי שהתחולל בישראל מהיות המדינה השוויונית במערב לעבר חברה הישרדותית של כלכלת שוק מחוסרת מעצורים מעודד את הערצת החזק, האכזר, הפוליטיקאי בעל ה"קילר-אינסטינקט", זה שאין לו בעיה ללכת עד הסוף גם במחיר הרס וחורבן יריביו וסביבתו. ההערצה לכוח היא השורש המשותף לכלי התקשורת ולפוליטיקאים וניתן לראות זאת לא רק במקרה נתניהו. הפוליטיקאי בעל הלשון המושחזת יותר, בלי קשר לטיעוניו העניינים יזכה לחשיפה רבה יותר ואף לסוג של הערצה.

תרבות פוליטית של שיסוי והלהטת הרוחות מאפשרת מדיניות כלכלית אשר מפרידה ומחלישה. כך יכול מנכ״ל משרד ראש הממשלה לבטא שנאת עניים חריפה, באמירה ״הניסיון מראה שככל שמעלים את קצבאות הנכים עולה שיעור הנכים באוכלוסייה״ (זהו שקר גס, כמובן), ועולם כמנהגו נוהג. ההסכמה בין נתניהו לתקשורת המסחרית, שלכאורה נראים מנוגדים כל כך, מצויה שם: בעלי הערוצים המסחריים חולקים עם נתניהו נקודת מוצא ערכית ואינטרסים משותפים.

האמת היא שנתניהו עדיין בשלטון לא בגלל האישיות יוצאת הדופן שלו שלא נראתה כמוה מאז ימי בן גוריון, הרצל ואחד העם, אלא מהסיבה הפשוטה שלתפיסתו הערכית, הכלכלית וגם המדינית והפוליטית של נתניהו – מלחמת הישרדות תמידית, שותפים גם הגורמים שכביכול נלחמים בו, ב"תקשורת", ולעתים קרובות גם ב"שמאל", שתוקף את "ביבי" ותומך למעשה במדיניות הכלכלית של נתניהו.

הפגנת הנכים מחוץ לכנס התמיכה בנתניהו (צילום: ניצן צבי כהן)

אם יש תקווה לישראל היא בכך שהמריבה המתוקשרת והמתוזמרת מתרחקת אט אט מהחברה הישראלית הממשית. הציבור הישראלי חי מציאות שונה ורחוקה מזו שמוצגת בתקשורת המסחרית ואצל נתניהו שמספר לכם על "מה שלא תשמעו בתקשורת". הישראלים שבונים כאן את חייהם מחפשים ברית בין כלל הציבורים, התאגדות וסולידריות.