בהצגה הנוכחית "ביבי והפרשיות", כל המשתתפים ממלאים את תפקידם כצפוי. נתניהו ממשיך להאשים את השמאל והתקשורת ברדיפה ולהסביר שלא יהיה כלום כי אין כלום. שרי וחברי הכנסת של הליכוד מביעים תמיכה, מי מרצון ומי מרצון הבוס. רגב וביטן מסבירים כהרגלם לשמאל הקיצוני שראש ממשלה מחליפים בקלפי. והאופוזיציה? קצת כמו לוגי גרסקו מ"אנשי הארון" של כוורת – מתחבאת מתחת לספה ועושה קולות של שטיח. טוב, לא לגמרי שטיח אבל לא הרבה יותר. משהו רפה כזה, חלש, לא עקבי, כמו שהתרגלנו לשמוע ממנה בשנים האחרונות. הכוונה היא בעיקר למפלגת העבודה, זו שרוצה ואמורה להיות אלטרנטיבה.

העניין הוא כזה – הקול האופוזיציוני נחוץ לא רק כדי להפיל את ביבי. זה כבר יקרה מעצמו בחסות הבור שהוא כורה לעצמו. חשוב לציין שזה עדיין בור נעים ונוח יחסית, מהסוג שאפשר להישאר בו לא מעט זמן תוך כדי פיזור האשמות על התקשורת והשמאל ומערכת המשפט ובכלל מה כבר קרה? אסור לקבל מתנות מחברים? כשהוא אומר את זה בכזו היתממות מישהו יכול בטעות לחשוב שנתניהו הוא ח"כ צעיר שנבחר לכנסת לראשונה לפני שבועיים ועדיין לומד מה מותר ומה אסור לח"כ, מתי ההצבעות במליאה ואיפה השירותים בקומה השנייה. בפועל נתניהו הוא לא רק אחד החברים הוותיקים במשכן אלא גם בוגר של חקירה משטרתית (כולל המלצה להגיש נגדו כתב אישום) שעניינה קבלת מתנות בזמן הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה. הוא יצא מזה רק עם דו"ח חריף של מבקר המדינה שדאג באותה הזדמנות לחבר מסמך הנחיות בנוגע לקבלת מתנות. נקבע שם מה מותר ומה אסור. בין המותר לאסור יש אזור עם חמישים גוונים של אפור אבל כשמדובר בסיגרים במאות אלפי שקלים אין כאן אפילו בדל של גוון אפור. זה פשוט שחור לגמרי. מי כמו נתניהו אמור לדעת את זה. יש אמנם כללים שונים לגבי מתנות אסורות ולגבי שוחד אבל הם קרובי משפחה מדרגה ראשונה. אם המתנות האסורות אינן בגדר שוחד ממש אז הן מתכתבות אתו, מעין מבוא לשוחד. בגלל זה הן אסורות בחוק. מישהו באמת חושב שמילצ'ן סיפק מתנות במאות אלפי שקלים בלי לצפות לתמורה? או שבמקרה הסיגרים והשמפניות החלו לזרום בתזמון מופלא עם חזרתו של ביבי לכיסא ראש הממשלה? איפה הייתה הידידות המופלאה קודם לכן?

ואם הטיעון לגבי המתנות מופרך הרי שבפרשת 2000 זה כבר באמת עלבון לאינטליגנציה. בעצם, כך טוען ביבי, הוא ניסה להפיל את נוני בפח ומעולם לא הייתה לו כוונה לממש את העסקה שהם רקמו. אני מודה שלא הבנתי לגמרי אם הוא סתם עושה מתיחות לאנשים בטלפון כי הוא מגניב או שהוא גם סוכן סמוי בנוסף לכל. אם הוא סוכן סמוי אז באמת בורכנו. תנו לו עוד קדנציה והוא יסתנן גם לאירגוני הפשע ויפיל את הראשים שלהן. העצוב הוא שהטיעון שלו מתקבל על ידי לא מעט אנשים, כולל היועץ המשפטי לממשלה שדורש ראיות לכך שהוא אכן פעל כדי לממש את העסקה. כאילו חוק העונשין לא מתייחס גם לניסיון לבצע עבירה או לקשירת קשר.

יש בעולם אגב פרלמנטים אחרים בהם גם למפלגת השלטון או לחלקים ממנה יש עדיין את המצרך שנקרא בושה ובהם היו פועלים להדחת ראש ממשלה שנגדו תלויים כאלו חשדות. במקום לשאוף עמוק ובהנאה את הסירחון הם קולטים שהוא דבק גם בהם. בכל אופן בסוף ביבי ייפול. זה ייקח זמן, הוא עוד יסית ויתלהם ויאשים את כל העולם חוץ מאשר את עצמו ואז הוא ייפול, אפילו בלי עזרה של האופוזיציה. ובכל זאת היא צריכה להישמע הרבה יותר כי יש גם את היום שאחרי וביום שאחרי, נכון לעכשיו, היא לא נתפסת כאלטרנטיבה. סקר שהתפרסם לפני כמה ימים מראה שהליכוד זוכה ליותר מנדטים תחת מנהיג אחר – סער, ארדן או ישראל כץ. כמובן שסקר רלבנטי רק ליום בו הוא מתפרסם וגם אז בקושי, אבל הוא לא בהכרח מפתיע. התמיכה בליכוד עדיין רחבה, הסנטימנט הציבורי עדיין נוטה ימינה, המילה "שמאל" מזוהה עדיין עם בגידה והעבודה עדיין לא מיצבה את עצמה כאלטרנטיבה, אפילו לא בעיני חלק מחברי הכנסת שלה. אז ביבי ייפול ובסבירות גבוהה אנחנו נקבל את אותה גברת בשינוי אדרת. נעימה יותר אולי, מושחתת פחות כנראה אבל אותה גברת.

שני דברים חשובים עדיין לא הופנמו באופוזיציה. הראשון הוא מה נדרש ממנה, ומה שנדרש ממנה זה להיות נוכחת ובולטת. להשמיע מסר ברור ועקבי כל הזמן ובכל מקום. בתקשורת, ברשתות החברתיות ובשטח. גם במקומות שפחות נעים להגיע אליהם, במקומות שהם מעוזי ימין שבהם יש סיכוי גדול להתקבל בעוינות ובבוז. והמסר צריך לעבור כל הזמן, ללא הפסקה. אי אפשר לייצר סרטון כמו "השמאלנים חוזרים" של אראל מרגלית ואחר כך לחזור לנוח. שינוי תודעתי דורש חזרה בלתי פוסקת על המסר. המלים "שמאלני" ו-"בוגד" לא הפכו לצמד כי מישהו אמר פעם ששמאלנים הם בוגדים וזה תפס בן לילה כמו אש בשדה קוצים. הן הפכו לצמד כי חזרו עליהם שוב ושוב ושוב, כמו חבורה של אנשים עם OCD, עד שהן התקבעו בתודעה ועכשיו לך תסביר שהמדינה הזו יקרה לך לא פחות מאשר לכל אחד אחר. כל זה דורש עבודה קשה מאוד אבל יש גם בשורה טובה והיא שלשמאל יש יתרון מובנה והוא שהמסרים שלו נכונים יותר משל הימין. הם נכונים יותר מבחינה ערכית, מבחינה פרקטית ואפילו בהיבט הבטחוני. יש סיבה לכך שכמעט בכירי מערכת הביטחון, בהווה או בדימוס, תומכים בפיתרון של שתי מדינות. אבל עד שהמסר הזה לא יעבור שוב ושוב הציבור ימשיך לקשור בין נתניהו לביטחון, ונתניהו מצידו ימשיך להפקיר את ביטחון הציבור ולדון אותו לחיים על החרב.

הדבר השני שלא הופנם כמו שצריך על ידי האופוזיציה הוא גודל השעה. אין שבוע שבו לא נשבר עוד שיא של הרס הדמוקרטיה, של פגיעה במערכת המשפט ובתקשורת החופשית, של הסתה, לאומנות וגזענות. אין לאופוזיציה את הפריבילגיה לא לעשות עכשיו את כל מה שהיא רק יכולה כדי להחליף את השלטון. זה כולל חברי כנסת, אנשי ציבור וגם דמויות בולטות, כמו גנץ או דיסקין למשל, שנהנות בינתיים לשבת על הגדר ולשקול איך, מתי וכמה. בקצב הזה עד שהם יחליטו להצטרף למאבק יכול להיות שהוא כבר יוכרע.