על אף דימוייה כמעצמה כלכלית, שנים של מדיניות צנע חריפה הביאו את התשתיות בגרמניה למצב של הזנחה, והמועמדים בבחירות הקרובות חלוקים בעמדותיהם על הטיפול בסוגיה זו. לאחר שנים של קיצוץ בתקציבים הממשלתיים שנועדו לתחזקן, כבישים, גשרים ובתי ספר גרמניים רבים נמצאים במצב של הזנחה, כשחלק מהתשתיות לא טופלו מאז שנות ה-80. "ביקשנו מהמועצה תקציב לפני שלוש שנים" מספר אולריק גרפן, מנהל בית ספר אשר נמצא על סף סגירה בשל תנאי המבנה, "זה לא עזר. אי אפשר להמשיך ככה". מצבן של התשתיות הגרמניות חושף את צידה השני של מדיניות הצנע , במסגרתה קוצצה ההוצאה כבר שני עשורים תוך התעקשות כי יש להימנע מ"הוצאת יתר שתוביל לגרעון".

ביטוי ישיר למדיניות זו הוא ירידת חלקה של ההוצאה בתשתיות מהתמ"ג: בעוד בשנות ה-90 עמד שיעור ההוצאה על תיחזוק ובניית תשתיות על כ-5% מהתמ"ג, וב-2005 עמד שיעור זה על 1.9% בלבד. קיצוץ זה הוביל ברבות השנים גם להתדרדרות בדירוג התשתיות של גרמניה בהשוואה בין לאומית: אם בשנת 2006 העריך הפורום הכלכלי העולמי את מצב התשתיות של גרמניה במקום השלישי בעולם, השנה הוערך מצב של התשתיות הגרמניות במקום ה-11 בעולם, שתי מקומות בלבד מעל ארה"ב.

לפי עדויות שפורסמו ב"אקונומיסט", בבתי ספר ציבורים רבים נאלצים המורים לתקן בעצמם מפגעים, כי לרשות המקומית חסר התקציב לדאוג לשיפוצים. כך, חלונות בתי ספר מצופים במאסקינג-טייפ, כדי למנוע מהאויר הקר להיכנס לכיתות. באזורים רבים במדינה נדחים מזה שנים פרוייקטים כמו הרחבת כבישים, דבר היוצר עומסים כבדים וכניסה ויציאה מערים מרכזיות.

כך, גשר לוורקוסן, אשר חוצה את הריין, והיה בעבר אחד מהצירים המרכזיים של הייצוא למערב אירופה נסגר לאחרונה למשאיות בעקבות סכנת קריסה. "הרשויות המקומיות העדיפו לסגור את הגשר ולא לתקן אותו" מספר אחד הפקחים אשר הכריז על מצב הגשר כבלתי תקין. בעקבות סגירת הגשר, נאלצים היצואנים למצוא דרכים חלופיות לעבור את נהר הריין, אשר דורשות הוצאות גדולות יותר. עם זאת, רכבים פרטיים ממשיכים לחצות את הגשר, ואנשי המקצוע האחראיים על בטיחות מסרבים לחזות כמה זמן ייקח עד לקריסתו הסופית. "אני מאמין שימשיכו להשתמש בו עד שזה כבר יהיה בלתי אפשרי, או עד שיתרחש אסון", מספר הפקח.

הכללים הפיסקליים כופים קיצוץ

לאחר המשבר הפיננסי ובעיצומו של המיתון שהגיע אחריו, חוקקה ב-2009 ממשלת מרקל חוק הנקרא בגרמנית Schuldenbremse ("מעצור-חוב"). החוק מגביל את יכולתה החוקית של גרמניה להגדיל את ההוצאה הציבורית, ומביא אותה למצב בלתי נמנע של צמצום רמות החוב.

לחוק זה הייתה השפעה מכרעת על ההשקעה בתשתיות הגרמניות. מאז איחוד מערב ומזרח גרמניה, השקיעה גרמניה המאוחדת סכומי כסף גדולים בשיקום תשתיותיה של מזרח המדינה. עם זאת, מאז האיחוד הולכת וקטנה מידת ההוצאה על פיתוח תשתיות במדינה. תהליך זה הוקצן מאז הקמתו של גוש היורו, אשר כולל כתנאי סף להצטרפות הגבלות פיסקליות על הגירעון והחוב.

דרישות אלו מחייבות פוליטיקאים לבצע קיצוצים תקציביים, גם בניגוד לרצונם. דבר זה עשוי לפגוע במיוחד בהשקעה בתשתיות, היות והשפעתה של קיצוץ זה ניכרת רק לאחר מספר שנים. זאת לעומת קיצוצים אשר מורגשים ע"י האזרחים באופן מיידי, כמו קצבאות ופנסיות, אשר עלולים לפגוע בסיכויים של הפוליטיקאים להיבחר מחדש.

"כבר זמן רב מדי גרמניה עסוקה בניסיון לצמצם את הגירעון ולא בהשקעה. ההשפעה של המדיניות הזו מצטברת, ואנחנו נחשפים אליה היום במצב התשתיות" אומר הנריק אנדרלין, כלכלן גרמני. לטענתו, ההתעקשות התמידית על הורדת הגירעון יוצרת מצב בו האזרחים נפגעים כתוצאה משירותים ירודים או תשתיות במצב מסכן חיים. אנדרלין קרא בעבר לבטל את חוקי ההגבלה הפיסקלית ולאפשר הרחבת ההקשעה בתשתיות "לפני שיהיה מאוחר מדי".

כך טוענים גם בקרן המטבע הבינלאומית, אשר קראה לגרמניה בחודש שעבר להגדיל את ההשקעה הציבורית, בדגש על התשתיות. זאת מכיוון שגרמניה מחזיקה בעודף תקציבי מאז שנת 2012, וניתן לטענתם להשקיע את עודפי התקציב בשיפור מצב התשתיות במדינה.

מרטין שולץ, מועמד המפלגה הסוציאליסטית המתמודד בבחירות הקרובות מול אנגלה מרקל, קורא להגדיל את ההוצאה הציבורית על התשתיות. "המדינה לא יכולה לאפשר גירעון פרוע" הוא אומר, "אבל היא גם מחויבת להשתמש בתקציב שעומד לרשותה כדי לשפר את התשתיות הציבוריות". שולץ אמר כי הוא מעוניין לחוקק חוק שיקבע את מידת ההשקעה המינימלית המותרת לממשלה בשנה.